שאלה:
שלום,
בסוכות, ילד מכר ערבות והניח קופה בבית הכנסת עבור התשלום. כשסיים, הוא מצא יותר כסף בקופה מאשר מה שהיה אמור להיות לו. יש לציין שלפי הסכום, ניכר שאינו מאדם ששילם יותר וויתר על עודף. כנראה שמישהו קנה מוצר אחר שהיה שם ושילם בקופה הזאת במקום בקופה המיועד לכך. הילד אינו יודע מי עוד הניח קופות שם, ואין לו שום דרך עכשיו לברר זאת. מה דין הכסף הנוסף שקיבל?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
דין המעות שנמצאו כדי מציאה וכיון שאין כאן יאוש – שבעל המעות לא יתייאש לעולם, לא יכול הקטן לזכות בכסף לעצמו, אלא יש לו לרשום את סכום הכסף בפנקס שמור ואז יוכל להשתמש בכסף.
בהצלחה.
מקורות:
הילד שקיבל את הכסף לא נחשב לכסף גזול – כיון שהוא לא גזל את המעות, אלא הניחו אצלו את המעות בטעות. ודין המעות כדין אבדה, וחל חובת השבת אבדה. ולכן צריך להכריז ולתלות מודעה. אם יבוא הקונה שהניח את המעות יש להשיב לו כיון שהנתינה שנתן היא נתינה בטעות. ואם יבוא המוכר ויספר שלקחו ממנו מוצר ולא שילמו יש להשיב לו את המעות, למרות שהמעות אינם שלו ולא זכה בהם, אבל יש לו שיעבוד על המעות, שהם חליפי החפץ שמכר.
אם עבר זמן רב, וברור שהקונה שהניח את הכסף לא ידע מטעותו אם כן דין מעות כדין יאוש שלא מדעת, שקי"ל שלא הוה יאוש. ויהא דינו כמצא תפילין שלא יודע למי ישיב שנפסק בשו"ע סימן רסז סעיף כא ששם דמיהם ומניחם, וכן כאן ירשום לעצמו את סכום הכסף בפנקס שמור ואז יוכל להשתמש בכסף.
במנחת חינוך מצווה תקלט כתב שקטן שהגביה מציאה קודם ייאוש ואח"כ התייאשו הבעלים ואח"כ הגדיל הקטן, יכול הקטן לזכות במציאה לעצמו ולא נאמר עליו באיסורא אתי לידיה, כיון שהוא קטן לא חל עליו חיוב השבת אבדה ולא חיוב שומר אבדה. במקרה הנ"ל אם היו הבעלים מתייאשים היה יכול הקטן לזכות במעות אחר יאוש, אבל כיון שלעולם לא ידעו הבעלים מטעותם, הרי כשיגדיל התברר שיש בידו מעות שלא היה עליהם יאוש, ולכן לא יכול הקטן להשתמש בכסף, אלא יש להשתמש בעצה של הפוסקים שירשום את הסכום בפנקס שמור, והלכה זו נלמדת מהשו"ע הנ"ל.
