שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
בשבת דף יב עמוד ב בתוס' כתוב ד"ה שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי – וז"ל לבד מגבריאל כדאמר בסוטה בריש אלו נאמרין (סוטה דף לג.) דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות ליוסף ותימה דאפי' מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים – עכ"ל.
ומדוע הם יודעים מחשבת שבלב אדם? מה תכלית להם לדעת דבר פרטי עד כדי כך? לא מספיק בושה לאדם לחשוב דברים הרהורים ומה מועיל למלאך לדעת חלושת בני אדם ואפילו המחשבות טובות? ה' לדעת מובן אבל מלאך מדוע ?
תודה
תשובה:
הצורך של מלאכים לדעת מחשבות הוא כחלק מתפקידם בהעברת התפילות, אך הגר"א פסק על פי הזוהר שאינם יודעים מחשבות.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן קא
וי"א כו'. דהם מכירים בכל לשון רק דלשון זה מגונה בעיניהם וז"ש אין נזקקים לו ובזה מתורץ קושיית התוס' דשבת י"ב ב' ד"ה שאין כו' ותמהו על תוס' מנין להם שמכירין מחשבות שבלב ונראה שלמדו ממ"ש ג' דברים מזכירין כו' ועיון תפלה ועתוס' שם אבל בזוהר ח"א ק"א ב' לא ידעו בהאי עלמא אלא מה כו' ואף על גב דבגמ' ב"מ פ"ז א' אמרו יודעין היו כו' מ"מ אמת הוא אף להגמ' וכן לשון אין מכירין מ' אין מבינין ולכן לא אתמסר להון וז"ש אין נזקקין:
וכן יש פסוק בדברי הימים "כי אתה לבדך ידעת את לבב בני אדם", וצ"ע.
כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב
מהר"ץ חיות מסכת שבת דף יב עמוד ב
תוס' ד"ה שאין מלאכי השרת מכירין. תימה דאפילו מחשבה שבלב יודעים. נ"ב התוס' לא כתבו כאן שום ראי' לדבריהם דמלאכים יודעים מחשבה שבלב כל אדם. ומנין להם זאת. שוב ראיתי בספר אליהו רבה אורח חיים סימן ק"א ס"ק ח' שהתעורר בשם הרב תוי"ט בספרו מעדני מלך. וכ' לתרץ כי היודע ברוח הקודש מכיר מה שבלבו של אדם. כמו שמצינו ברבקה ויאמר עשו בלבו. ומכל שכן המלאך שהוא גדול מרוח הקודש ע"ש. ויש להוסיף עוד מה שדרשו (מגילה ז' א') אסתר ברוה"ק נאמרה. דכ' ויאמר המן בלבו. הרי דהוכיחו מזה דע"י רוה"ק היו יודעים מחשבה שבלב. אכן הרב בעל אליהו רבה הניח בצ"ע מה דמצינו בתפלת שלמה כי אתה לבדך ידעת את לבב האדם. וכן ירמיה אמר עקוב הלב וגו' אני ה' חוקר לב והניח בצ"ע:
השאר תגובה