היתר מכירה לעומת כתב שליחות

שאלה:

שלום כבוד הרב. ברצוני להבין האם מותר לקנות יבול שביעית או לא? מה זה כל כך משנה אם יש לזה היתר מכירה או לא או שזה נעשה בשליחות וכו..? הכל נראה לי כמו קומבינה אחת גדולה להתיר את מה שאסור ולכן אני מבקש להסביר לי אודות כך. תודה.

תשובה:

שלום וברכה

המילה קומבינה אינה מתאימה כאן, יש עצות שחלקן מועילות יותר וחלקן פחות… ואסביר, משום שיש חובה לדעת את ההבדל בין הבעיות המוצגות ורמת חומרת האיסור הנוגע להן.

כאשר אתה קונה בחנות שמיטה לחומרא מהדרין וכו', מדובר ביבול נכרי או ביבול חו"ל, ככל שמדובר ביבול חו"ל אין שאלה, לגבי יבול נכרי, אין ספק שהירקות מותרים באכילה לכל הדעות! בלי שום פטנט ובלי שום שליחות, המחלוקת היא האם יש בהן קדושת שביעית, מה שמהווה נפקא מינה הן לגבי אופן השימוש בבית, שלא להפסיד את הירקות ולא לזרוק שאריות אלא לפח שמיטה וכו', והן לגבי איסור סחורה, שכן הגם שהירקות מותרים באכילה אסור לסחור בהם. בענין זה, דעת הבית יוסף וכן היה מנהג ירושלים על פי הגר"א, שאין בהם קדושת שביעית. לעומת זאת החזון איש החמיר כדעת המבי"ט שיש קדושת שביעית. הרוצה להחמיר כדעת החזון איש, ואינו רוצה להכשיל את המוכר באיסור סחורה, עושה את כתב השליחות, שבעצם מגדיר את המוכר כאדם שמתחייב לספק מזונות לקונה לאורך השנה, ומקבל על כך שכר לפי כמות הירקות שיספק.

לעומת זאת, היתר מכירה לדעת הרבה מאוד פוסקים אינו תקף, והירקות אסורים באכילה כדין ספיחין, וכן יש בהם איסור שמור ונעבד, היתר המכירה ככל שלא מתכוונים לו ברצינות אינו מתיר את היקות באכילה, וכן גם אם מתכוונים ברצינות שי צד גדול שאינו מועיל משום שהוא כרוך בחשש איסור לא תחנם, וסיבות נוספות. כמו כן אין פיקוח על בעלי השדות שינהגו לפי תנאי ההיתר שזה אומר שלא לעשות מלאכות דאורייתא בקרקע. החשש כאן חמור לאין ערוך, ולכן גם ההיתר מפוקפק עד למאוד. והוראת גדולי פסוקי זמנינו שלא להזדקק לו.