לתרומות לחץ כאן

שליח שהוסיף מדעתו נוסח היתר עסקה לשטר הלוואה

שאלה:

ביקשו ממני להכין הסכם הלוואה בין שני יהודים חילונים מחללי שבת שיש בתוכו ריבית. הוספתי להסכם סעיף שאומר ששני הצדדים מצהירים שכל תנאי ההסכם מבוססים על הוראת היתר עסקה ע"פ ספר "ברית פנחס". הצדדים קראו את ההסכם ולא בטוח שהבינו את הסעיף הזה. השאלה היא לגבי עורך ההסכם, האם תנאי זה מועיל? בהנחה שמדובר גם במחללי שבת. ואם לא, האם יש מה לעשות כדי לתקן כעת כאשר ההסכם כבר נחתם?

תשובה:

שלום וברכה,

עשית מצוין שהוספת את הסעיף של ההיתר עסקה, ואחרי שהם עברו וקראו את הסעיף והסכימו לחתום ודאי שחל ההיתר עסקה וניצלו מאיסור ריבית. אשריך!

אדם שחתם על היתר עסקה ולא הבין את הכתוב בו – ראה במקורות.

בהצלחה.

מקורות:

כתב השולחן ערוך (חו"מ סימן מה סעיף ג) "הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו". מקור דברי השו"ע הם מדברי הרמב"ן בתשובותיו סימן עז. 

בספר ישועות ישראל (סימן מה) כתב שאם הסופר שינה וכתב סכום אחר החתימה של הבע"ד לא מחייבת. ובערוך השלחן כתב שאם יש עדים שרימו את הבע"ד אין חתימתו מחייבת. עוד דנו הפוסקים שאם הוסיפו לו סעיף שאינו מעניין החוזה אין החתימה מחייבת, ועל זה לא דיבר הרמב"ן שמתחייב לכל הכתוב בשטר. ראה כאן שהרחבנו בדבר.

לפ"ז אם הוסיף תנאי של היתר עסקה שלא מדעת המלווה והלווה לא חל ההיתר עסקה למרות שחתמו כיון שידוע שלא ידעו ולא הסכימו להתחייב על כך. אבל אם קראו את הנוסח של השטר וראו שיש סעיף של היתר עסקה ודאי יחול ההתחייבות של ההיתר עסקה, למרות שלא הבינו מהו הית"ע. 

כתבו הפוסקים שראוי שהצדדים שחותמים על היתר עסקה שיבינו את הבסיס של ההיתר. בספר ברית יהודה פל"ה ס"ק יג מביא מהאהבת חסד ושל"ה וצ"צ שצריך להבין את ההיתר עסקה. ומאחרונים אחרים משמע להקל בדיעבד.

ברבית הלכה למעשה (הר' וינד) בפרק על הית"ע מסיק שלכתחילה להחמיר ובדיעבד אפשר לסמוך על הסוברים שההית"ע חל גם כך.

והיטיב אשר דיבר בדברי סופרים (סי' קעז סעי' ה' בירור הלכה ד"ה לשנות לכתחילה) שהשיג על דברי הברית יהודה בהבנת האהבת חסד והשל"ה וחכמ"א (הערה זו היא כמובן גם על הר' וינד שנסמך על אתם פוסקים), שאין מדבריהם הכרח שהידיעה מעכבת להלכה רק הרחיבו שצריך לדעת אבל לא הוזכר שהוא לעיכובא, מלבד השב יעקב שמבואר לחומרא, ומסיק שלרוב האחרונים אינו לעיכובא.

אולם גם הד"ס כתב שאם אין להם שום הכרה בהית"ע, ומצד שניהם הוא כהלוואה רגילה לכל דבר, חמיר יותר.

עכ"פ, למעשה, אם ניתן לעורר אותם על כך, באופן כללי וקל, מה טוב שיעשו קנין על ההית"ע, ואם לאו, לכאו' אפשר לסמוך על מה שחתמו כבר

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל