שאלה:
שלום כבוד הרב. אני ובן זוגי ביחד כמעט 4 שנים. מתוכם מאורסים שנה וחצי ועם תינוקת בת 8 חודשים. הוא מאוד קמצן. תמיד היה. ולא נראה שעומד להשתנות. דיברתי בצורה מכבדת המון על הנושא איתו וניסיתי לגרום לו להבין שזאת לא דרך. הוא דואג אך ורק לעצמו לא לי ולא לילדה. הוא לא בן אדם נעים. לא שופטת אותו חלילה כי גדל בצורה קשה אבל מנסה להדריך אותו ביפה וכבוד כיצד אמורים להתנהג. כמובן שאין מושלם באדם אבל יש דרך ארץ שאמורים לנהוג בה והוא לא בדרך הזאת בכלל. הוא קמצן בצורה איומה ולא נעים הליכות. 4 שנים אני נאבקת בכל הכוח לשמור על היחסים ולהאמין שהוא ישתנה אבל זה נראה שהולך ומחמיר… ניסיתי לנקוט גם בצעדים לא יפים כמו ריב, זעזוע כזה או אחר, אבל שום דבר לא עזר וגם כשכן השינוי לא ארך מעל ליומיים. קשה מאוד לחיות בצורה שכזאת. אנחנו לא מסתדרים והאהבה נשחקת. אין כמובן מה לדבר על חתונה כי הוא לא בעניין. ההריון היה מתוכנן כי גרם לי להאמין שהוא רוצה להתחתן ולבנות בית אבל כמובן שהוא התחרט. בנתיים אני נקלטתי וילדתי ברוך השם את ביתי אבל הוא לא בכיוון של למסד את הקשר כדת וכדין. ומצד שני לא מעוניין בשינוי. מה אני אמורה לעשות? כמובן שזה רק בתמצית הסיפור והסיפור הוא ארוך יותר אבל מקווה שכבוד הרב יצליח לתת לי עצה כיצד להתמודד ומה עליי לעשות? תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את מכתבך המצער, כפי שנשמע אין כל סיבה ליצור נישואין על בסיס מה שאת מתארת. חשוב מאוד לדעת שהתורה הקדושה אוסרת קיום יחסים שלא במסגרת נישואין, ובכלל חיים משותפים בבית אחד עם גבר זר שאת אינך נשואה לו, שלא לדבר על הנושא של שמירת טהרת המשפחה וטבילת נידה שנשים בכל הדורות מסרו נפשם לקיום הענין הזה שהוא מהיסודות החשובים ביהדות. לכן, מה שצריך לעשות, עם כל הכאב הכרוך בכך, הוא להפרד, אין מקום לחיות יחד! ובעזרת ה', בזכות מסירות נפשך לקיים את רצון הבורא, תזכי לזוגיות חדשה טובה ונכונה ונעימה, ולבנות בית יהודי כשר וטהור, עם הרבה חום ואהבה.
בשורות טובות.
