לתרומות לחץ כאן

אמרה בזמן התשמיש נטמאתי

שאלה:

שלום,
בזמן החיבור, והתשמיש אמרה נטמאתי, או שראו דם, והם בזמן תשמיש, בסימן קפה ד, כתוב שנועץ צפרני רגליו בארץ ושוהה בלא דישה, עד שימות האבר ופורש באבר מת.

מה הדין אם אדם כך נהג, ואע"פ שעצרו, מ"מ מתוך ריגוש יצא זרעו אע"פ שלא דש, אבל במחשבתו לא מנע עצמו ויצא זרעו.

האם במקרה כזה גם כן נחייב אותו כמזיד או כשוגג… ?

ומה הדין אם זה לא מתוך ריגוש אלא הביא עצמו לגמור, אע"פ שלא זזו ממקומם?

תשובה:

שלום וברכה

הנושא שם אינו האם יצא זרע או לא, אלא למנוע עצמו מהנאה, דישה זו פעולה המביאה הנאה, כאשר הוא לא עושה שום פעולה, זה מה שנדרש ממנו והכל בסדר.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. הרב לא הבין את כוונתי, יכול הבעל להביא עצמו לידי יציאת הזרע דהיינו סיפוקו, ובכך ממילא האבר מת.

    כיוון שאדם במצב זה סביר להניח שלא תנוח מחשבתו עד אשר יסיים סיפוקו. האם בזמן שאין פעולה מצד הזוג אלא במחשבה יכול להביא עצמו לידי סיפוקו, האם הוא נאסר גם על המחשבה, או שכל שלא עושה תנועות הנאה נשאר בפנים עד שיוצא זרעו ובכך האבר מת ויוצא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל