שאלה:
שלום.
יש ניקוד קמץ ויש ניקוד קמץ שהוא מוארך וההגייה בינהם שונה עד כמה שידוע לי (לשם ההמחשה- אָה ואוֹ), אבל ישנם סידורים שכתוב בהם במילה מסיומת קמץ ארוך ובסידור אחר באותה מילה באותו מקום כתוב קמץ רגיל (לעיתים גם פתח). השאלה היא מה ההגיה הנכונה והאם היא משתנה בין כאלה שנוהגים כך וכאלה שנוהגים כך וכדומה? האם נכון פשוט להגיד גם כך וגם כך?
תשובה:
אינני חושב שיש כזה דבר קמץ ארוך וקצר, זה פשוט גופנים שונים. נכון הדבר שיש קמץ גדול וקמץ קטן, ובמקרים נדירים הקמץ נקרא כחולם [גם לספרדים], אבל זה לא בא ליידי ביטוי בצורת הניקוד [דוגמאות א(ו)ניה, קרבן].
לא כל כך הבנתי. יש או אין?
אתן דוגמא: ״חננו מאיתך חוכמה בינה ודעת״ כתוב ב-ח׳ קמץ וקוראים אותה בצליל אוֹ.
נכון מאוד זו דוגמא טובה שנקרא גם לספרדים כמו או, זה קמץ קטן כמו אניה וקרבן. חננו, חכמה, הח' הראשונה נקראת כמו חולם לספרדים.
אבל אני שומע גם אשכנזים שאומרים חננו כמו חולם
ברור, אבל אשכנזים כל קמץ אומרים כך וזה לא חידוש…. מלבד אותם האשכנזים שסיגלו לעצמם מבטא ספרדי שאכן כאן גם יעשו כמו חולם.
אם יורשה לי
כהמשך לדברי הרב..
אין דבר כזה קמץ מוארך . כל הקמצים שווים אלא שכאשר יש הברה סגורה (נגמרת בשווא נח או דגש) כמו חָנּנוּ אז הקמץ הוא תנועה קטנה שמקורה בחולם (חונן) ולכן התנועה אכן קטנה אבל הגייתה היא כחולם.
כדי לדעת מתי מדובר בתנועת קמץ גדולה ומתי קטנה פיתחו בשנים האחרונות הבדל ע"י שינוי של הגופן הגרפי של הקמץ וזאת כדי להקל על המתפללים. אבל כאמור זו רק המצאה חדשה להנגשה…
השאר תגובה