לתרומות לחץ כאן

האם יש ענין שאדם יחתן בתו עם רשע כדי שישוב בתשובה?

בס"ד

ברש"י בפרשה מובא שיעקב נענש על שפעל למנוע אפשרות שדינה תנשא לעשיו, שמא היתה מחזירה אותו בתשובה? האם אכן הדבר ראוי שאדם יחתן את בתו עם כדי שמא הלה ישוב בתשובה? האם בכלל מותר לחתן את הבת עם עם הארץ, וכל שכן רשע? האם היה מוטל על יעקב אבינו להשיא את דינה לעשיו? ובכלל האם מוטל על אדם לעסוק בקירוב רחוקים כאשר יש חשש שהוא עצמו יפגע רוחנית? ע"פ אלו כלים ניתן לקבוע האם ראוי לעסוק בקירוב רחוקים, או שמא עדיף להמנע מפעילות ובכך לשמור על  הקרובים שלא יתרחקו? מה עושים כשיש לבן חבר שלילי? כיצד לפעול כשהבן משפיע לטובה על החבר, אולם קיימת חשש שהבן ילמד מהחבר שימוש בדברים לא מומלצים? כיצד יש להתנהג כאשר אדם נקלע למצב בעל כרחו שהוא נאלץ להיות בסביבה שהוא מרגיש בו ירידה רוחנית? וביחס לפרשה: מה היתה התביעה על יעקב אבינו? מדוע דינה נעלמה מהפרשה? והיכן היא היתה? מדוע לאה קיבלה שכר על שהתפללה שלא תנשא לעשיו, ואצל דינה מצינו להיפך? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם יש ענין שאדם יחתן  בתו עם רשע כדי שישוב בתשובה?

מדוע דינה לא נכחה בפגישה עם עשיו?

בפרשה מסופר על המפגש של יעקב עם עשיו, התורה מפרטת כיצד הוא הציג בפניו את משפחתו, 11 ילדיו, אולם מישהו חסר, או ליתר דיוק מישהי, כל 11 השבטים שנולדו עד שעת המפגש השתתפו במפגש אך דינה חסרה בפרשה.

רש"י (בראשית לב כג) עמד על כך והקשה להיכן דינה נעלמה? והוא משיב שלקראת המפגש יעקב אבינו חשש שדינה תמצא חן בעיניו של עשיו, והוא ידרוש להנשא אליה, ולכן הכניס את דינה בתיבה ונעל אותה בתיבה. [יש להזכיר כי לאה היתה השידוך המיועדת לעשיו, ויעקב פחד להנשא לה שמא עשיו יכעס אליו, ולולי שלבן היה מרמהו אכן היה נמנע מלקחת את לאה לאשה. מסיבה זו ניתן להניח שעשיו הרגיש כי לפחות דינה ביתה של לאה מיועדת לו]. מקור דברי רש"י הם במדרש (בראשית רבה פרשה פ אות ד).

מדוע יעקב נענש על שמנע מדינה להנשא לעשיו?

אולם כאן רש"י מוסיף שלכך יעקב איבנו נענש על כך שמנעה מאחיו שמא היתה מחזירה את עשיו בתשובה, ולפיכך דינה נפלה ביד שכם. ונשאלת השאלה המתבקשת, היתכן? וכי יעקב אבינו היה חייב לתת את בתו דינה לכל רשע מזדמן כדי שאולי היא תחזיר אותו בתשובה? האם זה באמת מה מוטל עלינו להנשא עם האדם הרשע ביותר כדי להחזירו בתשובה?

המפרשים שואלים על כך שלכאורה מצינו בכמה מקומות בחז"ל הוראה הפוכה, למשל הגמרא (פסחים מט:) כותבת כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי. ובכלל יוסף קיבל שכר על שהגביה את עצמו והסתיר את אימו רחל, כדי שעשיו הרשע לא יתן את עינו באימו רחל. בנוסף החיד"א (חומת אנך וישלח אות ז) מקשה שהרי אלה עצמה קיבלה שכר על כך שבכתה והתפללה תמיד שלא תיפול בפני עשיו שהיה בן זוגה המיועד, ומדוע לא נתבעה על כך שלא נשאה לעשיו, ובכך היתה מחזירה אותו בתשובה?

לקרב רחוקים להרחיק קרובים – האם מותר?

זו בעצם אחד הסוגיות המורכבות ביותר, האם עדיף לקרב את הרחוקים, או לחשוש שהקירוב יגרום לירידה רוחנית שלי. אחד מגדולי הדור הקודם הקים מוסד ששילב דברים שמצד אחד בכך עלה בידו לקרב רחוקים בצורה מופלאה, ולהציל רבים מלעזוב את הדת, אך מצד שני היה בו תקלה לאנשים עובדי השם, והגדיר את המוסד שלו כפרה אדומה, המטהרת את הקרובים ומטמאה את הרחוקים. והשאלה מתי מותר לעשות כך, ומתי הדבר אסור?

למעשה אין על כך כללי אצבע, ובכל מקרה לגופו של ענין התשובה שונה, יש להתייעץ עם רב שמבין ומכיר את התחום. במאמר נראה תירוצים שונים של גדולי הדורות בקשר לקושיא על דינה, למעשה כולם נכונים, וכל אחד נותן מבט נוסף על סוגיה מורכבת זו, אף שכאמור אי אפשר ללמוד מכאן הלכה למעשה, וכל מקרה מצריך שאלת רב, הדברים יתנו לנו פרופורציה וגישה נכונה לסוגיה זו.

מחשבה לא ראויה

הרע"ב – רבי עובדיה מברטנורא בספרו על פירוש רש"י (עמר נקר בראשית לב כג) עמד על קושיא זו, ותירץ, שבודאי למנוע מדינה להנשא לעשיו היה מעשה ראוי ומחוייב המציאות, מעשה שעליו יעקב אבינו יקבל שכר. אולם התביעה על יעקב אבינו היתה משום שהתערב במחשבתו מחשבה שהוא מפחד שדינה תנשא לעשיו, משום שהוא מפחד שמא תשיבנו בתשובה.

והסיבה שמעמקי הלב היה רצון דק שבדקים שעשיו אחיו לא יחזור בתשובה, משום שאם עשיו יהיה צדיק לא יתקיים בו ברכתו של יצחק אביו (בראשית כז, כט): 'הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ'. משום שברכה תלויה ועומדת האם מי הוא יותר צדיק מבין יעקב ועשיו, וכפי שנאמר בגמרא (מגילה ו.): אם יאמר לך אדם שירושלים וקיסריה [עירם של בני עשיו] חרבו שתיהם – אל תאמין, משום שהדבר לא יתכן. אם אדם יאמר לך ששתיהם בנויות לתפארת אל תאמין, משום שהדבר לא יתכן. אולם אם אדם יאמר לך שקיסריה חרבה וירושלים בנויה, או ח"ו להיפך חרבה ירושלים וקיסריה בנויה – תאמין. שנאמר (יחזקאל כו ב): 'אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה', אם מלאה זו חרבה זו – אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק למד זאת מהנבואה שנמסרה לרבקה בהריונה (בראשית כה כג): 'וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ'.

יעקב אבינו שהיה אדם שלם בכל מעשיו, בודאי החביא את דינה מתוך מטרה להציל אותה שהיא לא תדרדר אם עשיו יקח אותה לאשה, אולם כאשר אי שם במעמקי ליבו התגנבה לליבו מחשבה נוספת לא ראויה שבכך הוא מונע את האפשרות שדינה תחזירו בתשובה, ואז הברכות יעברו אליו, מכל מקום יעקב אבינו נענש על כך.

בלי טריקת דלת

בצורה דומה מקובל לומר בשם הסבא מקלם, שבוודאי יעקב עשה כהוגן בכך שהטמין את דינה בתיבה, אולם כשהוא סגר את דלת התיבה הוא דפק חזק מדי, והיה עליו לעשות זאת בכאב ולחשוב שחבל שהוא נאלץ לעשות כך, שהרי אולי דינה היתה מחזירה את עשיו בתשובה. היה עליו לסגור את דלת הארון בכאב ובתפילה שאחיו ישוב בתשובה, ולא בטריקת דלת.

בדומה הרמח"ל במסילת ישרים (פרק ד) מנה שורה של דברים שיש בהם איזה דבר קל שחסר בשלמות המלאה, ואנשים שהם בדרגת שלמי הדעת, נתבעים אף על כך, ומביא דוגמאות רבות לכך, ואחד מהם הוא שיעקב אבינו בודאי התכוון לטובה שכך שהחביא את דינה ומנע ממנה להנשא לעשיו, אולם כיון שהיה מעורב כאן משהו קטן שאינו בשלמות הראויה ליעקב אבינו, הוא נתבע על כך שלא חמד בכל ליבו כפי כוחו שיחזור אחיו בתשובה, ואף אם היה מכריע שמוטל עליו להחביא את דינה, היה זה צריך להיות בכאב לב.

מה עושים כשיש חבר שלילי?

דבר זה נוגע מאד למעשה, כאשר למשל זכינו לילד מיוחד שיש לו השפעה חיובית על חבריו וסביבתו, וישנו חבר שלילי שמתחבר אליו, והשפעת הילד שלנו על החבר ברוכה, מצד שני אנחנו מלאים פחד שמא ילדנו ילמד מהחבר להשתמש חס ושלום בחומרים מסומים, או לעשות מעשים לא טובים מסוימים, בודאי למרות שכעת נראה שהילד שלנו משפיע לטובה על החבר, עלינו לפעול להפריד ביניהם ולמנוע את הקשר ביניהם. אולם כאן חובה עלינו לזכור כי הפעילות צריכה להעשות מתוך כאב לב, מתוך מחשבה האם יש משהו אחר שאנחנו יכולים לעשות לטובת אותה נער שיטיב את דרכיו בלי לסכן את ילדנו שלנו. האם לאחר שדאגנו שבננו ינתק כל קשר עמנו התיישבנו להתפלל ולומר פרק תהילים להצלחתו הרוחנית של אותו חבר.

עשיו היה בודאי חוזר בתשובה

רש"י כותב כי התביעה על יעקב היתה שמא דינה היתה מחזירה למוטב. אולם במדרש שכל טוב (וישלח לד לא) נאמר: 'רב הונא אמר (איוב ו יד): 'לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד', זה יעקב שמנע את בתו מעשו אחיו. לפיכך (שם) 'יִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב', שאם השיאה לו היה חוזר למיטב'. כלומר שהדבר היה ברור, ובודאי דינה היתה מצליחה להחזיר את עשיו בתשובה. כך גם נכתב בפירוש בילקוט שמעוני (איוב רמז תתק): 'אלו היתה לעשו היתה מגיירת אותו, כשם שגיירה לאיוב'. כלומר כיון שבסופו של דבר דינה התחתנה עם איוב, וגיירה אותו, משום שהיו לה כוחות ותכונות מתאימים להשפיע על בעלה לטובה, כך היתה מצליחה להחזיר בתשובה את עשיו הרשע.

לאור דברי המדרש מובן היטב מהו התביעה, אילו יעקב אבינו שהכיר היטב את אחיו ואת בתו דינה, וידע שאם הם יתחתנו דינה תצליח להשפיע עליו לשוב בתשובה, ואף שהיו לו את החשבונות שלו מדוע לא רצה שינשאו, היתה תביעה עליו.

אולם גם לדעת רש"י צריך לומר שאף שאי אפשר להבטיח שע"י נישואי דינה לעשיו היה שב בתשובה, שהרי לכל אדם תמיד נשאר בחירה האם לבחור בטוב או ברע, מכל מקום לפי כל הנתונים הדבר היה מסתבר מאד, ובמקרה כזה יש עליו תביעה.

כך גם עולה מדברי האור החיים (בראשית כז א) שהוכיח מדברי רש"י אלו שהיה סיכוי סביר שעשיו ישוב בתשובה, ולפי כך יצחק חפץ לתת לו את הברכות, לפי שקיווה שע"י הברכות ישפר את מעשיו וישוב בתשובה.

עלינו גם לזכור כי לעיתים יש לנו תמונה לא נכונה על עשיו הרשע. אנחנו יודעים שעשיו מכונה עשיו הרשע, וכי התורה וחכמים פירטו כמה מקרים שאירעו במהלך 147 שנות חייו, מהם עולה לנו רושם מאד שלילי עליו. אולם למעשה הפסוק אומר (עובדיה א ו): 'אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו', והגמרא (ב"ק ג.) מבארת שהכוונה שלאחר חיפוש פנימי במעמקי הלב, התגלה האמת הצפונה בליבו של עשיו שורש מעשיו וכוונתו רעה ומרושעת. כלומר שלא מדובר בדבר שהיה נראה לעין לכל אחד, ורק בורא עולם שוא חוקר כליות ולב, יכול לומר כן. כפי שרבי אייזיק שר ראש ישיבת סלבודקה היה רגיל להדגיש תמיד, שאין להעלות על הדעת שהיה עשיו רשע באופן שמצטייר לנו, אלא שהקב"ה שהוא בוחן כליות ולב ידע ששורש המעשים על דרך הרשע.

מצינו אנשים גדולים שאף שנכשלו בחטא חמור מסוים, שורשם היה טוב והכשלון היה נקודתי, להבדיל מעשיו שהכשלון הוכיח על מהותו האמיתית, אולם הוא היה קרוב מאד לשוב בתשובה, ולכן אילו דינה היתה נשאת לו, הסיכוי לכך שהוא יבחר בטוב היה גבוה מאד.

רבי משה אמארילוייו (יד משה פר' ויחי) ביאר את ההבדל מדוע יש ביקורת על יעקב שלא נתן את דינה לעשיו, ובכך מנע ממו לשוב בתשובה, בעוד שעל לאה מצינו שזכתה בכך שהתפללה שלא תנשא לעשיו, ואין ביקורת על כך שלא נשאה לו והשיבה אותו בתשובה, משום שלאה שאביה היה רשע, וגדלה בחינוך שלילי, אף שהצליחה לצאת צדיקה למרות הכל, היה סכנה שלהיפך עשיו יצליח לקלקל אותה. ואילו דינה שהיתה ביתו של יעקב, וגדלה בבית קדוש, וגם דינה שהיתה בת צדיקים וגם עשיו היה בן צדיקים, היה בכוחה להחזירו למוטב.

מהדברים הללו למדים אנו שאין להקיש ממקרה אחד למשנהו, ומאדם אחד לחברו, במקרה מסוים שהסיכוי שנצליח להשפיע גדול מאד וקרוב לודאי, והסכנה שנושפע בצורה שלילית קטנה חייבים אנו להשפיע, ואילו במקרה אחר שהסיכוי קטן יותר והסכנה גדולה יותר, עם כל הצער שבדבר אסור לנו לסכן את הרוחניות שלנו בשביל הקירוב של הזולת.

לכל אדם יש תפקיד שונה

החיד"א (חומת אנך וישלח אות ז) תירץ ע"פ הקבלה שהתפקיד של דינה בעולם היה למצוא את הטוב שבתוך אדם רשע. והוא מרחיב שם בענין, ומסביר שם כיצד הדברים קרו בפועל במעשה שכם. לא נכנס כאן לכל הנושא הקבלי שאינו לפי הבנתנו, אולם נתמקד בנושא אחד, לכל אדם יש תפקיד אחר בעולם, ולכן מיעקב אבינו שלפי דרגתו הוא היה אמור להיות מודע לכך שזה שורש נשמתה של בתו דינה, וזהו תפקידה להשיב את עשיו בתשובה, ולפיכך הוא נענש על כך.

בצד המעשי נוכל ללמוד כי כאשר גדול ישראל שולח אדם מסוים לתפקיד מסוים של קירוב רחוקים שיש בו סיכון לרוחניותו האישית, בהחלט יתכן שהוא יכול להצליח בתפקיד זה, אולם לאדם אחר אסור לקחת את אותה התפקיד בדיוק, משום שלא יש תפקידים אחרים, ואם הוא יעשה את התפקיד הזה הוא יתקלקל ולא יקרב אחרים.

אולם יש כאן מסר נוסף שחובה לשנן, יש מצבים שבהם בורא עולם מסובב שנהיה במצב שלכאורה פוגע ברוחניות שלנו, של משפחתנו, למרות שעשינו כל מאמץ להמנע ממצב זה, נאלצנו לחיות בסביבה שלא מתאימה לנו. במקרה זה נזכור כי אם בורא עולם שם אותנו במקום זה, בהכרח שזהו תפקידנו בעולם, יש לנו את הכוחות דוקא במקום זה להתעלות, לקרב אחרים, ואז מוטל עלינו לנצל את תפקידנו בעולם, כפי שיעקב אבינו נתבע שלא נתן את דינה לעשיו, משום שזה תפקידה.

סיכום

לאור הדברים למדנו, שגם כאשר מוטל עלינו להמנע מלעסוק בקירוב אחרים כדי לשמור על הרוחניות שלנו, למנוע מחבר שלילי להתקרב לבננו, צריכים אנחנו לעבוד על עצמנו שהנסיבות והמחשבות שלנו יהיו נטו משום שאנחנו רוצים להגיע לעבודת השם טובה יותר, ולא להכניס שום מחשבות אגואיסטיות, חשבונות של כבוד ויוקרה, או סתם תירוץ ועצלות.

מצד שלנו ההחלטה צריכה להעשות בכאב לב, ולא בטריקת דלת, בו בזמן שאנחנו פועלים למנוע עלינו או על ילדנו השפעה רעה של חבר שלילי, מוטל עלינו להתפלל על אותו חבר, ולעשות כל מה שאנחנו כן יכולים לעשות לסייע לו לעלות על דרך המלך.

עוד עלינו לזכור כי לא כל המקרים שווים, יש מקרים שבהם הסיכוי ענק והסיכון קטן, ויש מקרים שלהיפך, ובכל מקרה נתייעץ עם גדולי ישראל מה באמת ראוי לעשות.

נזכר גם שלכל אדם יש תפקיד אחר בעולם, וגם אם יש מצבים שלכתחילה אנחנו מנסים להתחמק מהם בכל מחיר, מכיון שיש בהם סכנה לרוחניות שלנו, בדיעבד כאשר בורא עולם הביא אותנו לשם, לא נרגיש ממורמרים ונאשים את המציאות בכשלונות שלנו, אלא נבין שזהו תפקידנו בעולם לפעול מתוך מציאות זו להרבות כבוד שמים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *