שאלה:
שלום, בקשר לק"ש בזמנה – אם אני רואה שבקושי נותר לי זמן עד סוף זמן ק"ש, האם מותר לי לומר את ק"ש ישר אחרי ברכות השחר? אם לא, מאימתי כן מותר לומר ק"ש כדי לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה?
עוד שאלה בנושא אחר לגמרי, משיתגלה משיח בן דוד בע"ה בקרוב מאד, העולם והאנושות יגיעו למצב שהעולם היה לפני חטא אדם הראשון. מה הדבר אומר? שכבר לא תהיה לבני האדם בחירה חופשית? ושבני האדם יתלבשו בבגדים או שמא לא בהכרח שיתלבשו בבגדים כיוון שלא יתבוששו, ואם כן לא יהיה להם צורך בבגדים בדומה לחיית הארץ, כמו שהיו אדם וחווה לפני החטא, אלא מפני הקורחום. ומה לגבי הקורבנות בביהמ"ק שייבנה בקרוב בימינו בע"ה בניין עולם? האם יקריבו רק את קורבן התמיד 2 כבשים ביום וזהו?
ומה בדבר שימוש בכסף? האם יהיה זה סוף לשימוש בכסף? ואם כן כיצד נקנהנשלם וכו? וכן מה בדבר זיווגים לעם ישראל? האם בזמן המשיח, כל אחד ואחת יזדמן להם הזיווג שלהם משורש נשמתם כמו שאמרה הבת קול 40 יום לפני שנולדו? כמובן יש זיווגים שניים גם וכו..
תשובה:
שלום וברכה
בודאי אם אתה רואה שהולך להפסיד זמן קריאת שמע יש לומר לפני התפילה ואחר כך להתפלל כסדר עם קריאת שמע פעם נוספת, כדי לעמוד לתפילה מתוך דברי תורה כמבואר בפוסקים.
לגבי ימות המשיח ידועים דברי הרמב"ם שהעולם ימשיך במתכונתו רק יהיה מושלם ונכון יותר, אני מעתיק לך את לשונו ותקרא במתינות.
רמב"ם הלכות מלכים פרק יב
הלכה א
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן. +/השגת הראב"ד/ אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' עד משלים. א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ.+
הלכה ב
אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
הלכה ג
בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.
הלכה ד
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
הלכה ה
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. נשלמו הלכות מלכים והחבור כולו, ברוך שאמר והיה העולם בפרטו ובכללו. נגמר ספר ארבעה עשר והוא ספר שופטים, הלכותיו חמש, ופרקיו אחד ושמונים: הלכות סנהדרין ששה ועשרים פרקים, הלכות עדות שנים ועשרים פרקים, הלכות ממרים שבעה פרקים, הלכות אבל ארבעה עשר פרקים, הלכות מלכים שנים עשר פרקים. כל הלכות הספר בכללו שלשה ושמונים, והפרקים תתקפ"ב. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.
