לתרומות לחץ כאן

התחייב על כתיבת ספר תורה והמחירים עלו

שאלה:

אני סופר סת"ם. בשנה שעברה בערך בחודש אדר פנה אלי מתווך של מוצרי סת"ם הקרוי בלשוננו "סוחר" ואומר לי שיש יהודי שרוצה שיכתבו לו ספר האם אני מוכן אמרתי לו שכרגע יש לי התחייבויות קודמות שאני צריך לגמור אז הוא לחץ עלי שאני יחתום אתו הסכם על זמן מאוחר יותר אחרי שאני יגמור את מה שהתחייבתי לאחרים שאני יתחיל בכתיבת הספר. אחרי לחצים שלו ואחרי שהוא הציע לי מחיר שבזמנו היה מקובל חתמתי אתו על הסכם.
כיום המחיר הזה הוא הרבה פחות מהמחיר הרגיל בתקופה האחרונה המחירים עלו דרסטית ואני רוצה לבטל את ההסכם הקודם לא שווה לי לכתוב בכזה מחיר. אם הייתי יודע שהמחירים יעלו כל כך משמעותי לא הייתי מתחייב לזה.
עדיין לא התחלתי בכתיבת הספר.
האם יש אפשרות לבטל את ההסכם?

תשובה:

שלום וברכה,

אם חל שינוי מהותי במחירי הספרי תורה, מותר לסופר לחזור מהתחייבותו לכתיבת הספר תורה. אך דווקא בשינוי חד שלא היה צפוי בזמן ההתחייבות. 

בהצלחה.

מקורות:

מצאנו מספר דוגמאות שאדם שהתחייב או נתן מתנה והתגלה אומדנא שאם היה יודע לא היה מתחייב שבטלה ההתחייבות או המתנה. 

בגמרא כתובות מז, ב מביאה את דברי רבי אלעזר בן עזריה שהכותב לארוסתו כתובה עם תוספת כתובה, ומתה או התגרשה לפני הנישואין, אינה גובה את התוספת, משום "שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה". הרי לנו שאם חל שינוי מעת ההתחייבות מותר לו לחזור מהתחייבותו. 

במשנה ב"ק קי, א גזל את הגר ומת הגר שחייב הגזלן לתת את הקרן וחומש לכוהנים ואשם למזבח. ואם נתן את הכסף לכוהנים ומת ולא הספיק להקריב את האשם, אין היורשים יכולים להוציא את הכסף מידי הכהנים. ואומרת על כך הגמרא (ע"ב) שמע מיניה כסף מכפר מחצה, שאם הכסף לא היה מכפר כלל התברר שהנתינה הייתה בטעות, ומדוע שלא יכולים יורשי הגזלן להוציא את הכסף?!. הרי לנו שאם נתן כסף ולא היה מועילה הכפרה בכסף המתנה בטילה שאילו היה יודע לא היה נותן.

עוד מצאנו בגמרא (שם) שיבמה שנפלה (בעודה ארוסה – תוספות) לפני מוכה שחין מדוע לא נאמר שע"ד כן לא התארסה, ונבטל את הקידושין? ומתרצת הגמרא שאשה נוח לה עם כל בעל – "טב למיתב טן דו מלימתב ארמלו". משמע שלולא טעם זה הקידושין היו בטלים שאילו הייתה יודעת לא הייתה מתקדשת לראשון. 

בגמרא כתובות צז, א גבי אדם שמכר קרקע משום שהיה צריך כסף לקנות סחורה, ואחר במכירה התברר שלא היה צריך למעות, יכול לבטל את המקח, משום שכל המכירה הייתה על דעת שיהיה לו כסף.

והקשו התוספות (כתובות מז, ב) א"כ כל אדם שקונה בהמה ואחר הקנייה מתה הבהמה או נטרפה ודאי אילו היה יודע לא היה קונה את הבהמה, ומדוע לא נבטל את המכר מכח האומדנא הברורה שאילו היה יודע לא היה קונה?. ותרצו התוספות שאומדנא לבטל שייכת רק אם הוא בינו לבין עצמו כאדם שמתחייב לתת כפרה לכהן שאילו היה יודע שנתינת הכסף לא מכפרת לא היה נותן, או ביבמה שנפלה לפני מוכת שחין שהבעל מת והאשה היא לבדה ואילו הייתה יודעת לא הייתה מתקדשת, אבל במקח שנעשה בין שניים למרות שהקונה לא היה חפץ אבל יש כאן את דעת המוכר שהוא לא מעוניין לבטל את המכר, ואיננו יכולים לבטל את המכר כאשר יש את דעת המוכר שמצידו אין את האומדנא לבטל את המכר.

אלא שבמשנה למלך (זכייה פ"ו ה"א ד"ה אבל) הקשה, שהרי בכותב תוספת כתובה ומת הבעל או התגרשה שהבעל לא חייב בתוספת שלא התחייב ע"ד כן, והרי יש שם את דעת האשה שלא מסכימה לבטל ע"ד כן. וכן במכר ע"ד שצריך כסף והתברר שאינו צריך למעות שיש שם את דעת המוכר שלא מוכן לבטל את המכר? ולכן תירץ המשנה למלך באופן אחר.

יישוב נוסף מצאנו בנתיבות המשפט (סימן רל) שכתב: "אמנם לפע"ד נראה לתרץ קושית התוספות בכתובות הנ"ל באופן אחר, דבלוקח פרה לא שייך כלל לומר האומדנא, דבלוקח י"ל נסתחפה שדך ומזלך גרם, וא"כ מה שייך לומר אדעתא דהכי לא קנה, כיון דבמזלו וגרמתו נהרגה או נטרפה ודאי דההיזק חל עליו. ודוקא גבי שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה, וכן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין שהבעל מת, שאין הבעל שדה של אשה ולא שייך לומר נסתחפה שדך, אמרינן אומדנא, משא"כ בזה".

הנתיבות תירץ שאדם שקנה מקח ואחרי הקנייה נעשה מום לא שייך לבטל את המקח כי מזלו של המוכר גרם למום, ולכן ההפסד עליו, אבל בבעל שכתב כתובה לאשתו או באשה שנפלה לפני מוכת שחין לא שייך לומר מזלו גרם שאין הבעל שדה של האשה. ובביאור דבריו נראה שבעל ואשה לא שייך לומר שהאשה קנתה בעל והמקח שלה מת, כיון שאישות אינו קניינים – לא הבעל קונה אשה ולא האשה קונה בעל. אישות הוא מערכת התחייבויות שיש בין בעל לאשה, ובהתחייבות שנולד מצב חדש שייך לומר ע"ד כן לא התחייבתי. ולכן בבעל שמת לא שייך לומר שמזלה של האשה גרם, אלא נוצר התחייבות של כתובה, ועל התחייבות שייך לומר ע"ד כן לא התחייב. וכן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין שייך לומר שלא התחייבה להיות אשה למכה שחין. הנתיבות שם המשיך בביאורו שאם השינוי הוא מכת מדינה גם במקח שייך לבטל, משום שאם השינוי הוא מכת מדינה לא שייך לומר לקונה שמזלו גרם, כיון שהשינוי חל בכל המדינה. ולכן מקח שהתייקר בכל המדינה ניתן לבטל – עי"ש.  

ואם כנים דברינו בביאור הנתיבות יוצא ששונה מקח מהתחייבות שבמקח אם השינוי במקח ולא מכת מדינה, מזלו של הקונה גרם. אבל אם לא נעשה מקח אלא התחייבות שייך לומר ע"ד כן לא התחייבתי. ויסוד זה מאנו מפורש בנודע ביהודה מהדורא קמא – יורה דעה סימן סט: "ועוד הדבר מוכח דמה שלא נעשה עדיין אלא שיש עליו חיוב לעשות מהני אומדנא לפוטרו מהחיוב אפי' במאי דלאו בדידיה לחוד תליא מלתא. הוא מדברי ר"ת שפוסק בפוסק מעות לחתנו ומתה בתו אפי' לאחר הנשואין שא"צ ליתן משום דאומדנא הוא שלא פסק אלא על מנת שתהנה בתו והרי שם תליא בתרווייהו שאלמלי לא פסק לו לא הי' נושא את בתו אלא ודאי כיון שעדיין לא נתן אלא שנתחייב ליתן פטור עפ"י אומדנא".

נמצא לפ"ז שסופר שהתחייב לכתוב ס"ת במחיר מסוים וחל שינוי מחירים חד שלא היה צפוי, יכול הסופר לבטל את ההתחייבות משני סיבות: א. שבמערכת של התחייבות לא שייך לומר מזלו גרם, ולכן ניתן לבטל ע"י אומדנא. ב. אם חל שינוי בכל המדינה לא שייך לומר מזלו גרם ויכול לבטל את המקח.

ראה עוד בזה בנחלת צבי שיב 

הצטרף לדיון

תגובה 1

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל