שאלה:
שלום וברכה,
בספר נחמיה פרק ז פסוק ה כתוב: "ואמצא ספר היחש העולים בראשונה ואמצא כתוב בו:" ואז התנ"ך מביא את מה שנכתב בעזרא פרק ב.
הבעיה שיש אי-התאמה רבה בין הרשימה ההיא לרשימה הזו (למרות שבסוף סכום העולים שוה).
וראיתי מפרשים שאומרים שהתנ"ך לא דקדק כ"כ.
הרי זה נכתב ברוח הקודש, איך רוח הקודש אינה מדייקת? איך התנ"ך אינו מדקדק? אנחנו מדייקים מכל מילה שם ולומדים דברים, איך זה יכול להכתב 'בערך'?
ולא קיבלתי את הטענה שבנחמיה מדובר על על העולים שהיו בזמן נחמיה, הרי כתוב בפרוש "ואמצא כתוב בו"…
אשמח להסבר, תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
הפניתי את שאלתך לידידי הרב רפאל ספייער שבקי היטב בלימוד התנ"ך ובהנחלתו, וכך השיב לי:
כבר כתוב בעזרא פרק ב' פס' ס"ב, "אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהנה, ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים". ולמדנו מזה שלא בא הזמן שהקב"ה יגלה להם יחוסיהם ברוח הקדש, עד שוב האורים ותומים שכידוע חסרו בבית שני. [עי' רש"י שם].
לכן אין המקרא מביא אלא את מה שטרחו בו בני אותו הדור במגילות היחוסין העתיקות שהיו בידיהן, ואינו מכריע ומתקן את הספקות והטעויות שעלו בידיהן. והרי עצם הדברים אמת שכך מצא נחמיה במגילות שבידו, וככתוב בתחילתו "ואמצא ספר היחש וכו'".
[עי' [המיוחס ל]רש"י דברי הימים א' פרק ז' פס' י"ב ובפרק ח' פס' כ"ט. ועי' גם גבורת ארי יומא נ"ד ע"א].
הנ"ל הוא כדי לבאר הדברים בדרך הפשט, שהיא הדרך הבסיסית ללימוד המקרא, ובה התורה כתובה "כלשון בני אדם". בדרך הדרש יתכנו סתירות למטרות שונות של דרש, ואדרבא דוקא בה ניתן לדייק כל מילה. חז"ל מסרו לנו שיש דרשות רבות בספר יוחסין, והתאוננו על שנשתכח מביניהם. (כנראה לאחר חורבן בית המקדש). [עי' פסחים ס"ב ע"ב, ורש"י].
