פרשת בהעלותך – הדלקת נר שבת במקום מואר

הדלקת נר שבת במקום מואר

אחת השאלות השכיחות בזמנינו, אשר רבים דנו בה, היא שאלת הדלקת נר שבת במקום מואר. כיון שכיום דולק אור חשמל בכל בית, הרי שאין כל צורך בהדלקת הנרות כדי להאיר את הבית, ונשאלת השאלה: האם הדלקה זו, שהיא 'מיותרת' מבחינת האור שבבית, יש בה משום מצוות נרות שבת?

מחמת חשש זה, יש שמקפידים לכבוד את נרות החשמל קודם הדלקת הנרות, וחוזרים ומדליקים את התאורה החשמלית לאחר הדלקת הנרות, כך שבשעת ההדלקה אכן צריך החדר לאור הנרות.

במאמר זה נבאר אם חייב אדם לנהוג בדרך זו, או שמא יכול להדליק נרות שבת בחדר מואר, ודיו. כמו כן, נבאר מה הדין במקום שיש כמה נשים המדליקות במקום אחד, ודין הדלקת הנר בבתי מלון.

הארת המנורה

פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, פותחת בעניין הדלקת המנורה: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". מבואר בדברי הכתוב שתכלית המנורה היא להאיר: "יאירו שבעת הנרות".

ברמב"ם (מורה נבוכים ג, מה) ביאר את עניין הארת הנרות: "וכן עשו מנורה לפניו [לפני ה' בהיכל] – רוממות וכבוד לבית. כי הבית שנרות דולקים בו תמיד, והוא מוסתר בפרוכת – יש לו בנפש רגש גדול. וכבר ידעת הדגשת התורה את הדעה על רוממות המקדש ויראתו, כדי שתהא לאדם התפעלות שפלות הרוח והכניעה בעת ראייתו. ואמר (ויקרא יט, ל): ומקדשי תיראו".

לדעת הרמב"ם, תכלית הארת המנורה היא לכבוד המקדש, ולמוראו. כך לפי חז"ל במדרש (תנחומא, תצוה א), אנו מוצאים כוונת הארת המנורה לכבודו של הקב"ה: "אמר הקב"ה לישראל: בני! עשו לי כשם שעשיתי לכם! … 'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן … ולילה בעמוד אש להאיר להם' (שמות י"ג, כא) – וכנגדו: להעלות נר תמיד".

מנגד, המדרש (שם, אות ד) מביא טעם אחר להארת הנרות: "אמר לו הקב"ה למשה: לא שאני צריך לנר, אלא – 'ויקחו אליך' – בשבילך, שאתה רואה להיכן אתה נכנס ולהיכן אתה יוצא [שהרי המשכן היה חשוך, בהיותו עטוף ומכוסה יריעות ובלא חלונות]".

לפי דרך זו, כוונת הארת המנורה הייתה לתועלת הכהנים, כדי לאפשר להם להלך בתוך המקדש בנוחות, בלי חשש שיכשלו מתוך חשכת המקום.

הארת נרות שבת

במקביל להארת המנורה במקדש, גם בנרות שבת אנו מוצאים שני טעמים, טעם אחד משום כבוד השבת, וטעם שני כדי שלא יכשלו אדם בעצים ובאבנים, ויוכלו לענג את השבת כדבעי.

במקום אחד ברמב"ם מבואר שהדלקת הנר היא לשם כבוד השבת, כלשונו (שבת פרק ל, הלכה ה): "מסדר אדם שולחנו בערב שבת … וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן". כן כתב בספר יראים (סימן תכט): "ויען אמרו נביאים (ישעיהו נח, יג) וכבדתו מעשות דרכיך, אמרו חכמים וצוו להדליק נר בשבת לכבוד שבת". [וכן כתב רש"י (שבת כה, ב) בעניין הדלקת נר שבת ש"כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא".]

מנגד, במקום אחר (פרק ה, הלכה א) כתב הרמב"ם ש"אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת … שזה בכלל עונג שבת". כוונת "עונג שבת" היא כנ"ל, כדי שלא יכשלו אנשים בעצים ובאבנים (או ברהיטים), כמו שכתב ב'שולחן ערוך הרב' (ריש סימן רסג). על דרך זו נאמר בגמרא (שבת כג, ב) ש"נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו", וביאר רש"י: "רש"י פירש שבני ביתו מצטערים לישב בחושך". ב'ערוך השולחן' (רסג, ב) ביאר שהטעם של "שלום ביתו" הוא מפני "עונג שבת".

וראיתי בפירוש תועפות ראם לספר יראים (שם, אות ב), שכתב לבאר נפק"מ אם הדלקת הנר היא משום שלום בית [ועונג שבת] או משום כבוד השבת, שאם הדלקת הנר הוא משום כבוד שבת אז במקום שהיה נר דולק מבעוד יום, חייב לכבות את הנר ולהדליקו מחדש, כי יש צורך בהדלקה לשם כבוד השבת, וכל שלא עשה מעשה הדלקה בפועל אין כאן הדלקה לכבוד השבת, ואינו מקיים את מצוות נר שבת.

אבל אם הדלקת הנר אינו משום כבוד שבת אלא משום שלום בית, אזי אין צורך לכבוד ולחזור ולהדליק את הנר, שכן יסודו של נר שבת הוא שיהיה חדרי הבית מוארים בשבת, כלשון רש"י (שבת כה, ב ד"ה הדלקת): "דבמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל, והולך באפילה". אכן, כך נפסק ברמ"א (סימן רסג, סעיף ד, בשם הטור): "ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת".

למעשה, מקורות רבים מצביעים על שני הטעמים, ואנו נוקטים כשניהם, באופן שבהדלקת נרות שבת מקיימים הן מצוות כבוד השבת, והן מצוות עונג שבת.

הדלקת הנר במקום מואר: ברכה על תוספת אורה

לפי שתי הטעמים, יש לדון במציאות של זמנינו, בה אור חשמלי דולק בבית, ואין שום צורך לאור הנרות כדי להאיר את הבית. לכאורה, נמצא שאין בהדלקת הנר לא "כבוד שבת" – שכן כבוד השבת הוא באור והבית הרי הוא מואר – ולא "עונג שבת" – שכן גם אלמלא הנרות לא היו אנשים נתקלים בעצים ובאבנים, שכן הבית מואר על-ידי תאורה חשמלית.

אולם, פסק ה'שולחן ערוך' (רסג, ח): "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד". על כך הוסיף הרמ"א: "אבל אנו אין נוהגין כן". כלומר, לפי המנהג שהביא הרמ"א, גם כמה נשים או "בעלי בתים" האוכלים באותו המקום, ידליקו את הנר באותו המקום, כשכל אחד מברך על הנר שלו.

ב'מגן אברהם' (ס"ק טו) הביא מדברי המהרי"ל שביאר דעה זו: "דכל מה דמתוסף אורה, יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות". נמצא מבואר לפי דבריו שאפשר לברך אפילו על תוספת אורה של נרות נוספים – ולכאורה הוא הדין בנוגע לנרות שבת, שיהיה מותר לברך על תוספת אורה של נרות שבת, גם בחדר שמואר על-ידי תאורה חשמלית.

הצורך בתרומת אור משמעותית

אולם, בהמשך דבריו הביא ה'מגן אברהם' מדברי השל"ה (שבת, נר מצוה, כד) שכל אחד ידליק במנורה בפני עצמו בזווית אחרת, כדי שיהיו מאירי בכל הזוויות (ב'מגן אברהם' הביא דבריו בקצרה). לפי דבריו, הרי שיש צורך בתוספת אור למקומות האפלים שבחדר, ולא די בתוספת אור שאינו מאי במקום אפל. לפי תוספת זו, הרי שאין מקום להדליק ולברך על נרות בחדר שמואר באור חשמלי, שכן אין בכך שום תוספת אורה ל"מקומות אפלים" שבחדר.

ב'אליה רבה' (ס"ק יח, כ) חלק על דברי השל"ה, ופסק שגם ביום ממש, כשיש אור המאיר בכל הבית, ו"שרגא בטיהרא מאי מהניא", עדיין אפשר להדליק ולברך על תוספת אורה של הנרות, ודי בכך. ב'משנה ברורה' (ס"ק לז) משמע (ממה שמביא בשם ה'פרי מגדים') שאין לסמוך לכתחילה על דעת ה'אליה רבה'. מנגד, ב'חיי אדם' (כלל ה, סעיף יב) כתב שהמנהג להקל כדעת ה'אליה רבה'.

וראיתי שכתב הרב אשר וייס שליט"א (בהסכמה לספר 'מילתא דשכיחא', עמ' טז): "במה שכתב … דלכתחילה יש לכבות את אור החשמל בשעת הדלקה, יש במסקנה זו הוצאת לעז על אלפים ורבבות וביניהם גדולי עולם שלא העלו זאת על דעתם. ולענ"ד ברור שסמכו על דברי מהרי"ל בשם מהר"ם … כן כתב האליה רבה. ופשוט דלשיטתם אפשר לברך על תוספת אורה כל שהוא, וגדול המנהג".

אולם, רבים כתבו שטוב להחמיר בדבר זה, ולהקפיד לכבות את אור החשמל קודם הדלקת נרות שבת. כך היה המנהג בביתו של הרב משה פיינשטיין (הובא ב'הארת השבת' (אנגלית), עמ' 20, הערה 3), וכן כתב ב'שמירת שבת כהלכתה' (פרק מג, סעיף לג).

הדלקת כמה נרות יחדיו

עוד יש להעיר שכל הצד להקל בדרך הנ"ל נסמך על דברי הרמ"א, לפיהם המנהג להקל בהדלקת כמה נשים יחדיו מפני תוספת אורה שיש בכל נר ונר. ואילו לדעת ה'שולחן ערוך' "ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד", ולא לסמוך על תוספת אורה לעניין ברכה על הנרות.

בהקשר זה יש לציין לדברי ה'ערוך השולחן' (סימן רסג, סעיף ו), שכתב לחדש שלכל הדעות אם ידליקו בעלי הבית את נרות השבת יחדיו, באופן שאף אחד מהם לא יקדים את חברו בהדלקת הנר, אזי אין חשש של ברכה לבטלה, ורשאים השניים להדליק במקום אחד.

הסיבה לכך היא שחומרת ה'שולחן ערוך' היא שאין לברך על תוספת אורה בלבד, ורק על הדלקה הנר במקום שאין נרות אחרים דולקים – ולכן במקום שמדליקים את הנרות יחדיו, נמצא ששתי ההדלקות הן לצורך עיקר אור החדר, ואין חשש של ברכה לבטלה.

יש בדבריו חידוש מצד אפשרות השניים לצמצם את הדלקתם לרגע אחד, שהרי בפועל תמיד יהיו איזה רגעים בין הדלקה אחת לבין חברתה, ונמצא שהמדליק שני אינו אלא מוסיף על הנר הראשון. ייתכן שמסיבה זו לא מצאנו שייעצו שאר פוסקים את עצת הערוך השולחן, ואכן פוסקי ספרד המליצו שבמקום שיש כמה נשים האוכלות בחדר אחד, אחת תדליק בעד כולם, או שתדלקנה שאר נשים בחדרים אחרים שבבית (כמו שיעץ ב'משנה ברורה', ס"ק לח).

איך שיהיה, לפי בני ספרד, הנוקטים לעיקר כדעת ה'שולחן ערוך', עדיין צריך עיון אם אפשר להדליק נרות שבת בחדר שיש בו תאורה חשמלית, שכן לפי דעת ה'שולחן ערוך' נפלו דברי ה'אליה רבה' הנ"ל, ומה שכתב ה'חיי אדם' שהמנהג להקל כדעתו היינו בוודאי רק לבני אשכנז. בילקוט יוסף (רסג, ח) אכן הורה שראוי לבני ספרד לכבות תחילה את אור החשמל, ולהדליק את הנרות כשהאורות כבויים. לאחר מכן יש להדליק את האורות לשם שבת, ולברך על כל האורות יחדיו.

הדלקה מפני כבוד שבת

אך ייתכן שגם לפי דעת ה'שולחן ערוך', יש מקום להקל בהדלקת הנרות אף במקום מואר, וזאת משום טעם ההדלקה מפני כבוד השבת.

בביאור הגר"א (או"ח סימן תקכט, סעיף א, ד"ה שזהו) כתב לחלק בין כבוד שבת לבין עונג שבת, וביאר שכל אחד מן השניים שייך לזמן אחר: "רוצה לומר עונג הוא בשבת עצמו, וכבוד הוא בערב שבת". מה שכתב הגר"א שכבוד שבת הוא בערב שבת, ביאורו שכשמדליק אדם את הנר לכבוד השבת, בזה עצמו מכבד את השבת, שכן זהו כבודו של שבת שיעשה אדם מעשה הדלקת הנר לכבודה. על דרך זו מבואר גם בדברי ה'תועפות ראם' שהובאו לעיל, שכתב שמשום כבוד השבת אם כבה הנר, אין חובה לחזור ולהדליקו: כיון שהדליק את הנר, הרי קיים את מצוותו לכבד את השבת.

ולכאורה יש לומר שעניין זה שייך גם בנר שמדליקים בחדר מואר, שכן נרות שבת מיוחדים הם לכבוד השבת, ובתאורה חשמלית הדולקת כל השבוע (וגם לא הודלקה לכבוד שבת) אין שום היכר וכבוד השבת, ודווקא בנרות שבת, הניכרים שהודלקו לכבודו של יום, יש ביטוי של כבוד השבת.

על דרך זו כתב בספר 'שמירת שבת כהלכתה' (פרק מג, הערה קעא), בשם הגרש"ז אוירבך, בשינוי קצת: "אולי בכלל שחז"ל קבעו את השמן להידור במצוה, וגם ידוע וניכר שזה לכבוד שבת, הרי זה חשוב כהנאה וגם שמחה. וגם נראה דכיון שכל הנשים הנשואות מקפידות מאד על מצוה זו, לכן אפשר שגם נעשה כמנהג חשוב להוסיף נרות כאלה לשם מצוה ולברך על זה… והכי נמי במנהג חשוב זה, אף שמעיקר הדין הוא נקבע להנאת אורה. גם קבלו על עצמן הדלקת נרות לכבוד שבת בכל אופן שהוא… ועדיין צ"ע".

לאור דבריו הנ"ל (קיבלו נשים עליהם מנהג זה כמנהג חשוב, וכחובת הדלקת הנר לכבוד שבת בכל אופן שהוא), כתב עוד הגרש"ז במילואים: "ולכן גם זוגות הבאים לשבת לבית ההורים מדליקים ומברכים, אע"פ שהם אוכלים על שולחן אחד, ולא חוששים לברכה לבטלה, אע"פ שמעיקר הדין הן פטורות מהדלקת נרות".

לבני ספרד אין המנהג להקל בכך, הן בנוגע לחדר מואר והן בנוגע להדלקת כמה נשים בחדר אחד, ואף לבני אשכנז כתבו רבים שטוב להחמיר בנוגע להדלקה בחדר מואר, כאמור לעיל.

הדלקה בבית מלון

הנה כתב הרמ"א (רסג, י) ש"עיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השולחן, אבל לא בשאר נרות שבבית" – ולכן המנהג שגם במקום שמדליקים נרות בשאר חדרי הבית, מברכים דווקא על הנרות שבמקום האכילה.

בבתי מלון, באופן שכולם אוכלים ביחד בחדר האוכל, מתעוררת השאלה של ריבוי נרות, ופסק ב'שמירת שבת כהלכתה' שטוב שרק אישה אחת תדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים תדלקנה את נרות השבת בחדרי השנה (שש"כ מה, ט).

אולם בבתי מלון רבים מתעוררת בעיה, שכן מפני חשש שריפה אוסרים על האורחים להדליק נרות בחדרים, וכדי לאפשר לאורחים להדליק נרות, מכינים שולחן בחדר האוכל שעליו תדלקנה כל הנשים את נרותיהן. לפי מנהג האשכנזים (לאור פסק הרמ"א), אכן מותר להרבה נשים להדליק נרות בברכה במקום אחד, ויש להשתדל לקרב את הנרות לשולחן האוכל.

אבל למנהג ה'שולחן ערוך', הרי אי אפשר שכמה נשים תברכנה על הדלקת ריבוי נרות באותו מקום, ולכן רק אישה אחת יכולה להדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים תדלקנה בלא ברכה.

עצה נוספת – ועדיפה, בהקשר של בית מלון – היא שהנשים תקיימנה את מצוות הדלקת הנר על-ידי הדלקת נורה חשמלית בחדר (וכדאי להדליק שתי נורות, כדרך שמדליקים שני נרות), ואפשר גם לברך על הדלקה זו (ילקוט יוסף רסג, יט). במאמר אחר הארכנו בנושא זה, ואפשר לעיין בו כאן.