שאלה:
האם יש בעיה למכור מזוזה או פרשיות תפילין לא חדשות בלי לומר לקונה שהם לא חדשות, כמובן אחרי בדיקה והגהה וגם במחיר מופחת
תשובה:
שלום וברכה,
המוכר פרשיות של סת"ם משומשים במחיר של חדשים עובר באיסור של אונאת ממון. ו אם מוכר במחיר זול של משומש חייב להודיע ללוקח שאינו חדש, ואם אינו מודיע על כך עובר באיסור גניבת דעת, גם אם מוכר במחיר של משומש, שהקונה חושב שקנה פרשיות חדשות במחיר מוזל.
בהצלחה.
מקורות:
מסתיר מום במקח – איסור גניבת דעת
בגמרא חולין (צד, א) ת"ר לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה מפני ב' דברים, אחד מפני שמטעהו, פרש"י שעור של בהמה שמתה מאליה אינו חזק כעור בהמה שחוטה. ואחד מפני הסכנה, פרש"י שמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור. והובא להלכה בטור ושו"ע חו"מ רכח ס"ח. וכתב הב"ח 'ונראה אפילו אינו נוטל ממנו אלא דמי מתה אפ"ה איכא טעות כיון דאינו חפץ בשל מתה כלל'. מבואר שאסור למכור דבר שיש בו מום אפילו במחיר זול, כיון שהלוקח אינו חפץ בזה. וכן נראה להוכיח מדברי המחבר (שם ס"ו) שכתב 'אסור לרמות בנ"א במקח וממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח, ואף אם הוא גוי לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה' וודאי שאין האיסור כשמאנה אותו בממון, שהרי הונאת ממון בגוי מותרת כמבואר בסימן רכז סכ"ו, והאיסור הוא רק משום הונאת ממון שאסור גם בגוי.
דעת הב"ח לחלק בין מום שהדרך להקפיד למום שאין הדרך להקפיד
מאידך מצינו במשנה ב"מ (ס, א) אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים. והגמרא (ע"ב) מספרת על כמה אמוראים שהתירו למוכרים לעשות מעשים ליפות את המקח. והקשתה הגמרא שבמשנה כתוב שאסור לצבוע כלים לפני שמוכרם. תירצה הגמרא 'לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי'. פירש רש"י: 'בעתיקי אסור שגונב את העין שנראים כחדשים'. היינו שיש איסור לעשות מעשה שסחורה ישנה תראה חדשה, ומשמע אפילו שאין לוקח דמים של חדש אלא כל שגונב דעתו שחוב הלוקח שהחפץ חדש נחשב לגניבת דעת. וכן כתב המאירי וז"ל: 'אפילו מכרה בדמים קלים (זול) מכל מקום יש כאן גניבת דעת'. אמנם בחידושי הריטב"א ובשיטה מקובצת בשם הראב"ד פירשו את החילוק בין חדתי לעתיקי: 'בחדתי שרי שאינו מעלהו בדמיו אלא דמי האומנות בלבד, ואין אותו אומנות מועלת לו אלא דקפיץ עליה זבינא, אבל בעתיקי אסור מפני שמראה אותו חדש ומעלהו יותר מכדי אותו האומנות' וכן פירש הטור וכתב: 'ולא את הכלים לצבעם שיראו חדשים ואין השבח שמשביחם בצבע כמו העילוי שמעלה אותם בדמים'. והובאו דבריו בסמ"ע ס"ק טו. ומשמע מראשונים אלו שהאיסור למכור דבר הנראה חדש משום שמעלה בדמים ולא כדברי הב"ח שכתב שאין האיסור תלוי בדמים. תירץ הב"ח שבכלים ישנים שאין הדרך להקפיד בכך שאינם חדשים לכך אם אינו מעלה בדמים מותר, למרות שאינו יודע שהינם ישנים, אבל בשאר דברים כגון מנעל של בהמה מתה וכיוצ"ב שמקפידים עליו שלא לקנותו כלל, ודאי איכא טעות גמור.
הרי לנו בדברי הב"ח שדבר שמקפידים עליו אסור למוכרו בחזקת שאין בו מום אם לא מודיע לקונה על המום משום גניבת דעת, אבל דבר שאין מקפידים עליו ואין מעלהו בדמים מותר למכור גם שאין מודיע לקונה על כך. וכיון שדרך העולם כשקונים מוצרי חשמל בחזקת חדשים אינם חפצים במכשיר שעבר תיקון וחידוש אלא חפצים בחדש ממש, וכן בפרשיות של סת"ם מקפידים שיהיה חדש, על כן צריך המוכר להודיע ללוקח שאינו חדש, למרות שאינו נוטל ממנו מחיר של חדש אלא מחיר זול של משומש.
[ולא מסתבר לומר שרק בבהמה מתה שאין הדרך כלל למוכרו אסור כמו שכתב הב"ח, אבל במכשירי חשמל מחודשים שיש שרוצים לקנות זאת במחיר זול מותר למכור בזול בלי להודיע על כך, אלא כל שישנם שמקפידים לקנות חדש ממש אסור למכור בחזקת חדש].
מכירת מכשיר מתוקן במחיר של חדש – איסור אונאת ממון
ופשוט שאם המוכר לוקח מחיר של חדש על מכשיר שאינו חדש אלא מחודש, מלבד איסור של גניבת דעת יש גם איסור של אונאת ממון, וכמו שכתב בשו"ע הרב הלכות הונאה וגניבת דעת סעיף יח 'והכלים אסור לצובעם שיראו כחדשים, ואין השבח שמשביחם בצבע כמו העילוי שמעלה אותם בדמים, מפני שסוברים שהם חדשים ונמצא מטעה ומאנה'.
