כוונה בתפילה – חיבור לחיים האמיתיים

שאלה:

ממש לא יודע מה לעשות. מתחיל כל תפילה בתקווה לקצת כוונה. לא כוונות האריז"ל אלא ממש במינימום הנדרש וברגע שהמילים יוצאות מהפה מאבד את זה לגמרי ומתחיל לשוטט ולחלום בהקיץ ופתאום מוצא את עצמי בעושה שלום. מסיים כמעט ראשון וכשסביבי כמעט כולם עדיין מתפללים מילה במילה עם כוונה מינימלית ומעלה. אני אישית חושב שגם אם במהלך היום אני כמעט לגמרי מנותק אם לפחות את המינימום של שלוש תפלות אוכל להתחבר למילים ולהתחבר לבורא זה יתן לי דלק לשאר היום

תשובה:

שלום וברכה ידידי, אכן הבעיה מוכרת, בקטע המעשי אנחנו הרבה יותר בקלות מקפידים, יש היום את כל הזמינות והיכולות לרכוש תפילין הכי מהודרות, ציצית מצות ולולב וכו', אבל בנוגע לכוונת הלב, אנחנו טרודים ורחוקים וכו'. מה שיש לעשות הוא בשני מישורים, אחד, להשקיע בזה מחשבה יום יומית, לא די להצטער לאחר מעשה, אלא כל יום נניח לפני התפילה ללמוד ביאור על משהו בתפילה. נניח לקחת ס' הארת התפילה של הרב ויסבלום, או אפילו סידור אוצר התפילות, וללמוד משהו קטן, זה כבר מכניס אותנו לאוירה. שנית, לעשות לעצמנו יעד מוגדר, נניח עכשיו מקפידים מאוד על כוונה בברכה ראשונה, וכשמתרגלים לכך, אז בשלוש ברכות ראשונות, ומתבוננים בזה שניה אחת לפני שמתחילים שמונה עשרה, להזכר בקבלה, וכך עד שמתרגלים.

שנזכה לעשות!

שבת שלום.