הזכרת שם ה' בלימוד תורה

שאלה:

שלום, יש לי מספר שאלות:
1. מי שעוסק בתור מתווך דירות, ופנה אליו זוג שהיא יהודייה והוא ערבי רח"ל, האם מותר להשכיר להם דירה? (מצד לא תחנם ומצד מסייע לדבר עבירה)
2. פסוקים שמופיעים בגמרא אך לא בצורה שלמה, אלא חצאי פסוק, האם מותר להגיד שם השם כשקוראים אותם? ואם כן, האם זה עדיף?
3. האם מותר להגיד לשון הרע על מישהו שיש בו גנאי, כאשר הוא נותן לכך אישור בצורה מפורשת?

תודה!

תשובה:

שלום וברכה

1. כיון שאין להשכיר דירה לגוי יש בזה בעיה של לא תחנם, כמו כן בודאי יש להעדיף להתעסק במידת האפשר רק עם שומרי מצוות.

2. הגר"ע יוסף סבר להתיר זאת כאשר זה תוך כדי לימוד, אולם למעשה מנהג העולם להחמיר בכך כאשר זה אינו פסוק שלם. בעיקר נהגו ספרדים להקל בזה בשם אלוקים וצבאו-ת אבל לא בשם אדנות והסיבה לחילוק זה אינה ברורה לי.ראה שו"ת תורה לשמה סי' תצו, וראה עוד מקורות לכך בשו"ת מבשרת ציון של הרב מוצפי ח"ג סי' כב שהאריך מאוד בזה, ועיקר נימוקו הוא שלדעתו זה יותר דרך כבוד מאשר לומר אלוקים בק' שהוא כינוי ושיבוש.

3. אין לומר לשון הרע אפילו באופן זה.

מקורות:

שו"ת תורה לשמה סימן תצו

שמות אהיה שדי אם מותר להזכירם בפיו בדרך למודו. שאלה בעת שהאדם דורש או מדבר באיזה הלכה וצריך הוא להזכיר שם אחד משמות הקודש כגון שם אהי"ה או שם י"ה או שם אדנ"י או שם שד"י וכיוצא אם מותר לו להזכיר את השם כולו כמו שהוא או ישנה להזכירו בשינוי קצת די"ל כיון שאינו מזכירו בעת תפלה ותחינה ובקשה אלא בתוך הדרשה או בתוך הלכה למה יזכרנו כולו כמו שהוא. יורנו ושכמ"ה.

תשובה אם הוא שם אדנ"י לא יזכרנו כולו כמו שהוא אלא יאמר שם אל"ף דל"ת /א' ד'/ או יאמר שם אדנות וכן שם י"ה יאמר יו"ד ה"י /י' ה'/ אך שאר שמות של אהי"ה או שד"י וא"ל וכיוצא יוכל לזכרם כמו שהם והטעם כי שם אדנ"י הואיל והוא כינוי לשם הוי"ה הגדול שאסור לקראו ככתבו ורק נקרא בשם אדנ"י לכן צריך להזהר בו יותר בכהאי גוונא וכן שם י"ה הואיל והוא עיקרו של שם הגדול ג"כ צריך להזהר בו בזה גם איכא עוד טעם אחר לחלק ביניהם כי שאר שמות יש להם דמיון כמותם בדברים אחרים כי שם אהי"ה הנה יש תיבה כיוצא בו בשאר דברים כמו כי אהיה עמך וכיוצא בזה הרבה וכן שם אל יש כמוהו מלה בשאר דברים כמו וידבר כו' אל פ' וכיוצא בזה וכן שם אלהי"ם יש זה בחול כי הדיינים נקראים בשם זה וכן אלהים אחרים אבל שם י"ה ושם אדנ"י לא יש כמהו מלה אחת בשאר דברים דהיינו לא יש בזה שיהיה נקרא הנו"ן /הנ'/ בקמץ כי אם רק יש שנקרא הנו"ן /הנ'/ בניקוד חיריק כי מ"ש ויאמר /אד'/ אם נא מצאתי חן בעיניך קי"ל כי שם זה קודש הוא ולהקב"ה אמר כן וכן מ"ש ויאמר לוט אליהם אל נא /אד'/ ג"כ קי"ל ששם זה קודש הוא וכמ"ש רז"ל וכנז' ברש"י ז"ל ונמצא כי השם הזה של אדנ"י הוא מיוחד להשי"ת לכן צריך לנהוג בו כבוד בכה"ג שאם אינו אומר אותו בתוך הפסוק או בתוך תפלה ובקשה כי אם רק מזכירו בתוך הדרשה או דברי הלכה שלא יזכרנו כמו שהוא אלא יאמר שם אל"ף דל"ת /א' ד'/ או שם אדנות וכן שם י"ה יאמר שם יו"ד ה"י /י' ה'/.

ואביא לכם ראיה גמורה לזה ממשנה ערוכה בפרק ד' דשבועות משביע אני עליכם באל"ף דל"ת ביו"ד ה"י /בא' ד' בי' ה'/ בשדי בצבאות וכו' ע"ש וידוע כי מ"ש באל"ף דל"ת /בא' ד'/ אין הכונה אמר /שאמר/ כך בלשון זה שא"כ אין כאן שבועה אלא הכונה שהמשביע אמר השם כולו כמו שהוא ורק התנא שהוא מדבר בהלכה זו לא רצה להזכיר השם כולו כמו שהוא והזכירו באל"ף דל"ת וכן בשם י"ה ג"כ נזהר התנא להזכירו ביו"ד ה"י /בי' ה'/ אך בשם שדי ושם צבאות גם התנא הזכירו כמו שהם. נמצינו למדין בתוך דברי ההלכה או דרשה אין להזכיר שם אדנ"י ושם י"ה כמו שהם אלא ישנה בהזכרתם כנז' מפני הכבוד. וכן תמצא במאמרי רז"ל בדרשה שאמרו בעוה"ז לא כשאני נכתב אני נקרא כי אני נכתב ביו"ד ה"י /בי' ה'/ ונקרא באל"ף דל"ת /בא' ד'/ הרי כשרצו רז"ל לדבר ולדרוש בזה והזכירו שם אדנ"י כך באל"ף דל"ת /בא' ד'/ ולא הזכירוהו כמו שהוא.