הזכרת שם האם בתפילה על ילד מאומץ

שאלה:

בוקר טוב!
מדובר במקרה של ילד מאומץ שפתח את תיק האימוץ ויודע כיום מי הייתה אמו שילדה אותו.
האם בתפילות עליו יש להזכיר את שם אמו הבילוגית או אמו המאמצת?

בתודה מראש ובברכה!

תשובה:

שלום וברכה

לכאורה כיון ששם הוריו הביולוגיים השתקע ונשכח לגמרי, כלומר הוא אומץ מיד לאחר הלידה והוטל חסיון על המידע הזה, כך שלא רק שהוא גדל אצל הורים אחרים אלא בני אדם באמת לא מכירים לו כל שם אחר, יש להתפלל עליו בשם הוריו המאמצים, אלא אם כן יבחר לפרסם את שם הוריו הביולוגיים, ליצור איתם קשר ולהיות מוכר בציבור כבנם.

בכל הנוגע לגט או כתובה, יש לכתוב על שם האב המאמץ "המגדלו" וכדומה.

מקורות:

אעתיק לך מאמר שכתבתי בענין זה במסגרת עבודתי במערכת אוצר הפוסקים:

אם ניתן לכתוב בכתובת בן מאומץ את שם האב המאמץ

הנה דבר ידוע ומפורסם הוא בין הפוסקים, שיש להקפיד בעניני כתיבת השמות בכתובה כמו בגט, וכמה מקורות מצינו בענין זה לגבי גט. נידון זה נפתח בגדולים, בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' קו) שנסתפק בדבר, וכתב: כלב בן יפונה הקניזי [סוטה יא ב] כיצד היו כותבים בגט כדי שיהא ניכר לבן קנז כי נתגדל בביתו. תשובה, אפשר דאם כתב בן קנז דאין לפוסלו, דאע"ג דהרא"ש (בתשובותיו סוף כלל י"ז ועי' ב"י אהע"ז סי' קכ"ט בשם התה"ד פסקים וכתבים סי' קפ"ד) פסל כשנכתב ע"ש אבי אביו פלוני בן פלוני, דהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, יש לחלק דהתם איפלג דרא … כיון שכן נשתקע שם אבי אביו, וכשקורא אותו בן פלוני יאמרו אין זה פלוני. אבל זה שגדל בביתו וקורהו קנז, אפשר דלא מפסל בכך, ודומיא לזה דהוה ס"ד לאסור נשי החורגים הגדלים בבית משום דמיחלפי. ואם לכתחילה יכתוב כלב בן יפונה הקניזי יראה לי דלא הפסיד כלום.

ובבנין ציון (החדשות סי' כא) כתב בנדונו לענין אדם שגדל בבית בעל אמו ונהג עמו כבנו: אין חשש פסול לכתוב שם אב המגרש בשם האיש המחזיק אותו לבנו, כיון דהטעם דשינה שמו או שם אביו פסול, הוא דאין ניכר מתוך הגט דהוא המגרש ויאמרו אחר הוא. ואפילו לשיטות הפוסקים דאם שינה שמו והעלה לו שם אחר במקום נתינת הגט כשר, מכ"מ בשינה שם אביו כתב המהרא"י הביאו הב"ש (סי' קכ"ט ס"ק י"ז) דפסול דלו יכול להעלות שם אחר משא"כ לאביו ע"ש. אכן לענ"ד זה דוקא אם ידוע שיש לאביו שם אחר, אבל בנידון זה דלא ידוע לשום אדם בעולם שם אחר לאביו של המגרש אלא השם שנקרא בו בעל אמו, א"כ אפילו תימא זה לאו אביו הוא אלא אחר, הרי לא נודע שמו, ולא גרע מנשתקע שם אביו בשעת כתיבת הגט ונקרא בשם אחר, הרי ודאי לא כותבין השם שנשתקע אלא השם שעתה נקרא בו לכל העולם. וא"כ זה שנקרא פלוני בן פלוני על שם בעל אמו, בזה נשתקע שם אביו לגבי דידיה, וכו"ע ידעי דזה הוא המגרש וניכר מתוך הגט. מכל זה נראה לענ"ד שאין חשש איסור אפילו לכתחלה לכתוב בגט השם שנקרא בו בפי כל ושבו נקרא לתורה. והובא בשבט הלוי ח"ד סי' קע"ד[1]. וכ"כ בלב אריה (לר"א גרוסנס) סי' נ"ה. ומבואר מדבריו, דלכל הפחות אם היה מוחזק אצל הבריות כבנו אין הגט נפסל בכך, וצידד דאף לכתחילה ניתן לכתוב שמו כך בגט.

וכן כתב ביהודה יעלה (לרי"א אסאד, ח"ב חו"מ סי' קח) בנדונו לענין אשה שהיתה מוחזקת כבת איש פלוני, ונודע שהיה אביו חורגה, ואף הבעל לא ידע מכך: הן אמת דקיי"ל בטור וש"ע סי' קכ"ט בסופו כהרא"ש והרשב"א ומהרי"א דשינה שם אביו ואביה פסול ולא מהני להחזיק למ"ד יום [ראה להלן סעי' י' בהרחבה], ובתשובת צמח צדק סי' פ"ג העלה בכה"ג דנידון דידן, אפילו החכם המתיר במהרא"י [תרומת הדשן פסקים] סי' קל"ח מודה לפסול ע"ש, אמנם טעם א' וטעם ד' שהעלה הצמח צדק הנ"ל שם ליתנהו הכא בנ"ד, הכא דהוחזק שם אביה אליהו מפיה ומפי כתבה מהרב הנ"ל, וגם אין לחוש שמא לא נתכוין הבעל לגרש לאשתו בת יהושע ליב, שהרי כל עצמו לא בא בעלה אלא לגרשה בלא כופה אותו, ומפיו הוא שנולד הספק. א"כ י"ל איפכא, הרי דעת מהרש"ל בב"ש סי' קכ"ט סקי"ט אם נכתב בשם אבי אביו כשר משום חשש עיגון, ועיי' ט"ז שם משום דבני בנים הם כבנים. ונהי די"ל התם דווקא משום ברא כרעי' דאבוה ויוצאי חלציו של אבי זקינם הם נכדיו, נ"ל ה"נ מצינו בקרא בני יעקב ויוסף סלה, וילפינן מזה בסנהדרין י"ט ע"ב יעקב ילד יוסף כלכל לפיכך נקרא על שמו, יוכבד ילדה ובתיה גידלה וכו', מירב ילדה ומיכל גידלה וכו' מגדל יתום נקרא על שמו כאילו ילדו וכו', א"כ מה"ט לא הוי שינה בנ"ד כמו בנדון דמהרש"ל הנ"ל בשם אביו זקינו דהו"ל כאביו כנ"ל. ועיי"ש שאף אם נחשב הדבר כשינוי השם צידד להקל בזה בדיעבד מכמה טעמים.

ויש שנראה מדבריהם שאף אם ידוע בין הבריות שאינו אביו מולידו, כיון שגידלו בתוך ביתו כבן, ראוי הוא לקרותו בנו, וניתן לכתוב כך בגט אף לכתחילה, שכך כתב באיש מצליח (ח"ב סי' לד) בנידונו, לענין אדם שהיה מפורסם בכל העיר בשם יעקב בן נסים זיתון וכן כתוב בכתובתו ובתעודותיו, וכשבא לגרש נודע שנסים זיתון זה אינו אביו מולידו אלא האב המאמץ, ואביו מולידו היה נקרא סיים פללוס, היאך יכתבו בגיטו: הצד הא', לכתוב שם אביו סיים ודאי ליתא, דא"כ יאמרו שאין זה המגרש, כיון שהוא מפורסם בשם אביו נסים … אבל הצד הב' הנזכר בשאלה לכתוב שם אביו נסים, לכאורה יש לו פנים, דהא כתב מור"ם בהגה בח"מ סוס"י מ"ב, מי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו בשטר בני, או היתום כתב על המגדלו אבי או אמי, לא מקרי מזוייף וכשר הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך עיי"ש. וע' לרש"י בגיטין דף ל"ד ע"ב [ד"ה והלכתא כנחמני]. ומדכתב ראוי לכתוב כך, נראה דלכתחילה נמי שפיר דמי. אלא דקשה ללמוד מזה לגט דהא כתב מרן בב"י סימן קכ"ט בשם התה"ד בכתביו סימן קפ"ד, דאפילו שינה שם אביו בשם זקנו לא אמרינן בהא בני בנים הרי הם כבנים … ולמד ממנו לנדונו הנזכר ע"ש.

וכן נראה באבן מאיר תשובות מבעל ערוך השולחן (דף ז א), בנדונו לענין אשה שהיה שם אביה ליב וכתבו בגט שמואל לייב כשם אביה חורגה אם הגט כשר, ולאחר שדן בארוכה בדין שינוי שם האב, שכתב: ועוד נ"ל דהכא כו"ע מודים דכשר, דזה דוקא אם שינה לשם אחר, אבל אם שינה לשם אביה חורגה כשר לכו"ע, דהא בחו"מ סי' מ"ב בהגה' בסופו כתב, מי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו בשטר בני, או היתום כתב עליו אבי, השטר כשר, דדרך העולם כך הוא … אך נ"ל ראיה ברורה שגם בלשון המקרא נקרא בן חורגו בן, דהא איתא בתמורה דף ט"ז, וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב … ואסיק הגמרא, אמר רבא חורגו דקנז הוא … ע"כ יכול להיות, כשנשא האשה הזאת שמע שהיא קראה לו אבי כדרך העולם והיה מדמה בדעתו שבאמת הוא אביה, או אפילו ידע שהיא בת חורגה, מ"מ קרא אותה בתי, כי כן דרך העולם וגם בלשון המקרא וכו'.

ובדברי מלכיאל (ח"ו סי' מג), שלאחר שנקט שניתן לכתוב את שם האב המאמץ בגט, ועל פי דברי הרמ"א בחו"מ סי' מ"ב הנ"ל, ועוד הוסיף שבפרט יש להקל בזה כאשר כך הוא נזכר כבנו בכל טפסי הממשלה, כתב: ואף לדעת הכנה"ג בחו"מ שם [הגה' הטור אות עה] שאם יש להמגדלו בנים אינו יכול לקראו אביו, והטעם כמש"כ החתם סופר ח"א סי' ע"ו לפי שחושש שירד לנחלתו, מ"מ י"ל היכא שהמגדלו מתרצה בפירוש על זה שפיר יכול לקראו אביו, ובלאו הכי חולק בתומים על הכנה"ג בזה ודבריו נראים עיקר. ועוד דאם יש לו בנים זכרים שפיר תוכל בתו חורגתו לקראו אביו, כי אין בזה חשש נחלה דהא עכ"פ הבנים קודמים.

ויש סוברים שאף שאין לפקפק בכשרות הגט בכהאי גוונא, מ"מ לכתחילה ראוי לכתוב בפירוש שהוא האב המגדלו. שכך כתב באגרות משה (ח"ד סי' כו): ולענין גט שנכתב בו שם האב על שם מי שגדלתה או שגדלו כשלא ידע שם האב, ליכא קפידא כל כך, מאחר שמוחזקת בשם בת איש זה, וגם בתורה מצינו כהא אליבא דרמב"ן (במדבר פרק כו פסוק מו), דשרח לא היתה בת אשר אלא בת אשת אשר, ומ"מ קראה הכתוב בת אשר וכהנה עוד הרבה. אבל לכתוב טוב להזכיר בפירוש בגט בת פלוני שגדלתה כבתו, אבל במקום עיגון יש להתיר גם בסתמא.

אולם יש שנקטו שאין לכתוב אלא שם אביו מולידו, ובכתיבת שם אביו חורגו הגט פסול, שכך כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב (מהדו' יהודיוף, סי' מד), לאחר שהביא מדברי הרא"ש בתשובותיו שפסל בשינוי שם האב, ואפילו כשכתב שם אבי אביו: והרי הדברים ק"ו, ומה במשנה שם אביו והחזיק עצמו ימים רבים בשם אבי אביו, ואשכחן נמי בתורה כך כמו לבן בן נחור [בראשית כט ה], אפ"ה כתב הרא"ש דפסול, כל שכן בנדון כזה שכתב בן קנז דפסול, דהא לא אשכחן בשום מקום בתורה שנקרא כלב בן קנז אלא כלב בן יפונה הקניזי … ה"נ בנ"ד זה שכתב בן קנז אין פירושו ע"ש שגידלו קנז, שכשהסופרים כותבים מילה זו מתכוונים בה על שם אביו, והו"ל שינה ופסול, ואע"ג דהיו קורין אותו בן קנז הרבה בני אדם, פסול.

ובאהלי שם (כלל א ס"ק יז) האריך בביאור תשובת הרא"ש (כלל יז סי' יב) גבי מי שהיה אביו שמעון וכתב בגט בן שמואל שיש שהכשירוהו והרא"ש פסל, ולאחר הצעת דברי האחרונים שהקשו מה חידוש יש בדבר ומה טעם המכשירים, הרי שינוי השם פוסל את הגט, כתב: ועוד י"ל, אולי היה לו רב אשר לימדו תורה ומשום דאמרו כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, או אולי נתגדל בבית איש אשר שמו שמואל. ומבואר, שאף שכתב את שם אביו חורגו פסל הרא"ש.

ובשו"ת עמק שאלה (סי' צח), לאחר שהביא מדברי החתם סופר (ח"א סי' עו) שדן בארוכה בדבר שטר שנכתב בו פלוני בן פלוני אם יש להחזיקו כבנו או שאינו אלא אביו חורגו ולהתירו לישא את בת אותו האב, ובדברי התוס' בפסחים (נד א) דלא מצינו בכל התורה שבן אשתו יחשב כבנו, כתב: ולענ"ד נראה כונת התוס' פשוט, דליחס בן אשתו אחר משפחת אב לומר עליו שהוא בן הבעל, זה לא מצינו בכל התורה, ואף שהן נכללין בעדות בנים מ"מ אין מתיחסין אחר משפחת הבעל, ואף בגדלו בתוך ביתו שלמדו חז"ל מאלה בני בתיה ומחמשת בני מיכל שמתיחסין אחרי מגדליהן, י"ל ג"כ דזה דוקא בנשים, שמשפחת אב נקרא משפחה ואינן מתיחסין במשפחת אמם רק נקראין על שמה, ומזה למדו דהוי כאילו ילדו משום דנקראין בתורה בנים לאותן נשים שנידלו אותן, אבל מלבד זה שיתיחסו בזה גם למשפחת אב, זה לא מצינו בכל התורה … אבל בשטר לאחרים שכותב על עצמו בשם בן שמעון דהוא אבי חורגו הרי הוא מתייחס אחר שם האב שאינו אמת, וי"ל דזה שקר ומיקרי מזוייף. ולאחר שדן דאפשר דלא חשיב דחתמי אשיקרא כיון שאין רגילים לדקדק בדבר, הוסיף: אבל גבי גט, כיון דיש פוסקים דסברי דשם האב מעכב בגט, ואפילו לדידן דאם לא כתבו כשר בדיעבד אבל לכתחילה צריך לכותבו, וא"כ צריכים העדים לדקדק בזה … א"כ חתמי סהדי אשיקרא[2].

ומחמת כן מסיק שם בנדונו, לענין שתוקי שלא נודע שם אביו זה שנים רבות והיה מכונה בפי כל על שם אביו המגדלו, ועתה נודע שם אביו על פי עד אחד: על כן היה נראה לעניות דעתי לכתוב בכאן חיים דמתקרי חיים בן אבנר, דבזה אף שאין כותבין שם אביו האמתי, לא איכפת לן אפילו לכתחילה, כיון דכותבין שם כינוי במה שכולם קורין אותו בכך וחותם כן. ובפרט שאין ברור לנו כל כך שם אביו האמתי אף שנתחזק על פי עד אחד, הרי לא נודע לכל שם אביו הלזה. על כן טוב יותר להשמיטו ורק להזכיר שם כינוי דמתקרי חיים בן אבנר.

ובבית אב"י (ח"ג סי' קנא) הביא בנדונו לגבי אשה שהיתה מאומצת בבית אדם ששמו קלמן, את דברי העמק שאלה הנ"ל, וכתב: ולפי דבריו היו צריכים לכתוב בני"ד ברכה המכונה בארברא דמתקריא ברכה בת קלמן דמתקרי קלאדיוס, אבל לקושטא דמילתא כאן אי אפשר לכתוב כן, דלא דמי להאי דחיים בן אבנר [שבנדונו של העמק שאלה], דבשלמא התם הבעל נקרא כן לתורה, לכן שייך לכתוב דמתקרי, אולם איתתא דא דלא נקראה בשום פעם ברכה בת קלמן ואיך נופל הלשון דמתקריא על זה, לכן לדעתי העניה מהנכון לכתוב כמו שכתבתי, בת למאמצה[3]. הרי שהסכים להכרעת המחמירים, ואעפ"כ נקט שאם יעשו כעצה המובאת לעיל לכתוב 'אביו המגדלו' הגט כשר לכתחילה.

ובדובב מישרים (ח"ג סי' צט) נשאל, על דבר אשה שהיתה מוחזקת כבת הרב ונודע שאינה אלא מאומצת בביתו היאך יכתבו בגיטה, וכתב: לדעתי נראה ג"כ כדברי כת"ה דיותר נכון להשמיט שם האב. ואמנם מתשובות הב"ח החדשות [סי' פו] מובא בפתחי תשובה אבהע"ז סי' קכ"ט סקכ"ה נראה דבחר יותר לכתוב שני גיטין[4], אולם בנדון דידן נראה דיותר נכון להשמיט ולא לכתוב שני גיטין, כיון שהוא ע"י שליח, כמבואר בנודע ביהודה קמא [אבהע"ז] סי' צ', ובפרט כיון שהיא בשם אבי האשה, וכמבואר בנודע ביהודה תנינא אהע"ז סי' קי"ג דלגבי האשה הוי כמוכיח מתוכו. אולם דא עקא כיון שהוא ע"י שליח והיכא שהוא ע"י שליח חושש הנודע ביהודה שיש לחוש שהוא עבור אשה אחרת דלא חשיב מוכיח מתוכו, אולם כמבואר בנודע ביהודה שם סיים להקל כיון דקי"ל כר"א [גיטין פ"ו ע"א] דעדי מסירה כרתי, ועדי מסירה יודעין חשוב מוכיח מתוכו, וסיים ואף שכתבתי לחלק בין ניתן מיד הבעל ליד האשה ובין ניתן ע"י שליח, נראה להקל במקום עיגון כזה, היינו לענין חשש שאינו מוכיח מתוכו … והנה כ"ת הביא משו"ת חתם סופר אה"ע ח"ב סי' מ"א דאם נתגדל אצל אחד וקורא את עצמו לבנו לא חשיב כשקר … ואמנם החת"ס ז"ל [אבהע"ז ח"א סי' ע"ו] העיר מדברי התוס' פסחים דף נ"ד [ע"א ד"ה אלה] דלא מצינו שיקרא לבן אשתו בנו, וכבר העיר בזה בשו"ת שבות יעקב [ח"א סי' קס"ט] הביאו בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ס"ט, והבית יצחק הביא מתוס' קדושין כ"ב [ע"א ד"ה שלא] שכתבו דתמר לא היתה בת דוד רק בת אשתו ונקראת מבנות המלך יע"ש … אמנם ודאי צדקו דברי כ"ת שהחתם סופר לא אמרה למעשה כנראה מדבריו, וכן נראה מדבריו בח"א סי' מ"א וסי' ע"ו. איברא שהחת"ס העיר שם [ח"ב סי' מ"א] להיות שבזמן הזה שהוחזקו כולי עלמא לכתוב שמות האבות יש לחוש בלא הזכיר שם האב כי יאמרו שאינו אותו הידוע בשם אבותיו. וי"ל דהכא בשם האב של האשה גם החתם סופר לא יחמיר, דהא יותר מזה הביא הגט פשוט [סי' קכ"ט ס"ק מ"ג] בשם מהראנ"ח [ח"א סי' י"א] דיש לחלק בין שינה שם אבי המגרש ובין שינה שם אבי המגורשת, משום שאיש נקרא על שם אביו לס"ת וגם חותם בשטרות על שם אביו, אבל אשה דאין דרכה לחתום ליכא חשש לעז, ונהי דאנן פסקינן דאין לחלק מ"מ בלא נכתב כלל שם אבי האשה אולי אין לחוש כ"כ … אבל לפי מכתב כת"ה שנסעה למקום אחר, אם כן היא סמוכה למקום קרוב, מה מקום עיגון יש שתבוא למקום הבעל לחוש לדעת הנודע ביהודה הנ"ל, ולפי דברי הנודע ביהודה לענין חשש זה קיל אם לא הזכיר שם אבי המגרש ולא הזכיר שם אבי המתגרשת ע"ש … ואם לא יהיה אפשר באופן אחר רק ע"י שליח, עכ"פ צריכין העדי מסירה לדעת ולהכיר בבירור שזאת האשה היא אשת הבעל הזה.

בעזרת כהן (סי' פט) כתב בנדונו, לענין אשה שהיתה מאומצת בבית אדם חשוך בנים והיו הכל סבורים שהיא בתו וכתבו שמו בגט, אם ניתן להתיר לבעלה לישא אחרת על פניה על סמך גט זה, וכתב: הנה בשינוי שם האב, שהתיר בעבודת הגרשוני סי' נ"ה [יובא להלן סעי' י'], חלקו עליו רוב האחרונים, ובתשו' הגרע"א סי' קט"ז כתב דעיקר החומרא המבוארת בד' הרא"ש בתשו', המובאים בטור אה"ע סי' קכ"ט, בשינה שם האב, הוא מפני הרואים, שיאמרו שלא נתגרשה, מאחר ששם בעלה הוא יוסף בן שמואל ובגט כתב יוסף בן שמעון. ולפ"ז הי' מקום לומר, שאם באמת נשתכח שם אביה והורגלו ליחש אותה לשם מי שגדל אותה, עד שגם בעלה חשב שהיא בתו של חיים אברהם, דבכה"ג אין כאן חשש הרואים. דבשלמא אם היה פוסל בעצם בשינוי שם אביה, שזה לא יתכן כי אם להפוסלים בחסר שם האב, אז היה מקום לומר דלא מהני מה שנתפרסם להיפוך, אבל כיון שעיקר הטעם הוא מפני הרואים, י"ל דהפרסום אפי' כשהוא בטעות מ"מ חשש הרואים אין כאן. וכיון דאנן קיי"ל דחסר שם האב כשר, נהי דאין סומכין על דעת עבוה"ג, מפני שחלקו עליו הבאים אחריו ברוב דעות, אבל בעיקר הדבר שאין כאן פסול בעצם לא חלקו עליו, ויש לחלק בכה"ג שהפרסום אפי' כשהוחזק בטעות יהי' מועיל להקל כבנ"ד. אולם במסקנתו שם לאחר שהאריך לדחות את דעת עבודת הגרשוני שהכשיר בשינוי שם האב, כתב: מ"מ צדדנו, שבנ"ד י"ל שהכל מודים שיש להכשיר אבל חלילה לסמוך על מה שאנו מדמין בסברא בעלמא, אלא מאחר שכתב כת"ר שהאשה ההיא יושבת כבר עם בעל אחר והיא רשעה גמורה, א"כ כל עיקר מה שאנו דנים הוא רק אם הבעל צריך לחוש לחדר"ג שלא לשא אשה אחרת ע"ז דהוי מידי דרבנן, או רק מנהגא בעלמא בזמן הזה … ודאי יש לסמוך בצרוף מה שכתבתי בעצם ההכשר של הגט ע"ד מהרי"ק שורש קמ"א דמלתא דפשיטא היא שהיכא שאסורה לו אינו בכלל, ובודאי שבנ"ד היא אסורה לו שהיא מזנה ברצון … ע"כ נלע"ד שהבעל ודאי מותר לו לישא אשה אחרת על סמך גט הנ"ל, והיא אם תשוב בתשובה ודאי יהי' חובה מוטלת להשתדל שיתן לה גט אחר, ואם אפשר שיהיה מוכן גט אחר בעדה מה טוב.

ויש חילקו לענין זה בין בן לבת. באמירה נעימה (סי' קכד) לאחר שהביא את הראייה הנ"ל מסרח שהיתה מכונה בת אשר, כתב: אולם איכא למימר חילוק בין בת אשתו לבן אשתו, כמו דמצינו בכה"ג בגמרא דכתובות ק"ב י', אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל אמה לא שנא גדולה ולא שנא קטנה, ע"ש. ובשו"ע אה"ע סי פ"ב סעיף ז', והבת אצל אמא לעולם אפילו נשאת האם לאחר בתה אצלה, ע"ש. הלכך בת אשתו כבתו משום דאשתו כגופו, משא"כ בן אשתו, כיון דבן לאביו הילכך בן אשתו לא מתיחס להיות כבנו. הלכך סרח שהיתה בת אשתו כתיב בת אשר סרח כמ"ש הרמב"ן, משא"כ כשהבן היה אצל אמו ולאמו היה בעל אחר, אין הבן מתיחס לבעלה בתור בנו, כמ"ש התוס' דלא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו.

על כן נראה היותר מחוור בנדון זה, שאם יחפוץ הבן לעשות נחת רוח לאביו המגדלו, יעשו כעצת בעל האגרות משה זצ"ל לכתוב בפירוש אביו המגדלו, דבזה נראה דלכל הפחות בדיעבד ודאי שרי, ובכתובה שאין נוסח השטר מחוייב על פי דין ועיקר הקפידא אינה אלא משום לעז, כשר הדבר וישר לכו"ע אף לכתחילה.