שאלה:
(במבט ראשון השאלה אינה נראה הלכתית אלא שיש לה כן נ"מ הלכתית ע"מ לא ליפול באפיקורסות רח"ל)
שלום עליכם כבוד הרב,
בזוהר פרשת בראשית (טו, ב) דברים האמורים "ההיא נקודה זרע בגו ההוא היכלא רזא דתלת נקודין חולם שורוק חיריק ואתכלילו דא בדא", הזוהר הקדוש מפרט השתלשלותם דזו"נ מאבא ואמא. ללא התייחסות לעצם הסוגיה הריני תמוה בדרשה זו. ידוע שחכמינו דורשים בניקוד אלא שקשה לי ליישב עם העובדה אולי מוטעית, שלמיטב ידעתי שיטות הניקוד (בבלית, ארצישראלית וטברנית) פותחו בתחילת ימי הגאונים. אופני ההגיה מוצאים עדויות במקרא (שיבולת) ובדברי חז"ל אבל לעולם לא ראיתי (בשאר דבריהם) שהניקוד הטברני עם חולם שורוק וחיריק בצורותיהם הספציפיות מהווים חלק מתשבע"פ ? ואם נגיד שכן ניקוד הטברני הוא מקורי/סינאיתי, אם כן הרינו חו"ח "פוסלים" חלק מתורתם של חכמי בבל וארץ הקודש מימי הסבוראים עד האחרונים ! ועוד איך נוכל להגיד שכל מה שידוע לנו לגבי התפתחות שיטות הניקוד אינו נכון, והלוא אינו דומה לסוגיית הכתב האשורי שכן שמה קיימות דעות שניתנו בו הלוחות (תוספתא סנהדרין ד, ה "בכתב אשורי נתנה תורה לישראל וכשחטאו נהפכה להן לשון וכששבו בימי עזרא חזרה להן אשורית" ועוד "אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין") ? מאחר שמפורסם בהקדמות מדפיסי הזוהר לדורותיהם כי נוסחי הזוהר השתבשו וגם חכמי חכמת האמת באים לתקן בהגהותם בזה ומעידים כולם שחלקים גדולים מן הזוהר אובדו : האם יש אפיקורסות ליישב שמילים אלו הוכנסו בתוך הזוהר בתור טעות סופרים (כמו שזה אכן קרה פעמים רבות והוא מן הטעמים העיקרים לריבוי הדפוסים מלבד הפריסה) ? אם לא נאמר כן, איך להבין שרשב"י פירש סודות בשיטת ניקוד מסויימת שמופיעה לפחות כאלפיים שנה אחרי מתן תורה ?
אני מקדים לכם תודות חמות, תזכו לתכלית דבקות ואריכות ימים
תשובה:
המהר"ל בתפארת ישראל פרק סו דוחה חריפות את ההנחה הזו שהצגת, וקובע שהניקוד הוא מסורת בידינו איש מפי איש עד משה רבינו, כמו כל הלכה למשה מסיני. כך גם פשוט היה לבן אשר בכתיבותיו.
יום נעים.
אם יורשה לי.
קודם כל עיין דברי בעל הבן איש חי הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו רב םעלים קונטרס סוד ישרים חלק ד סימן ב' שכתב וזה לשונו "ובאמת השערה זו אינה זרה כי נמצא כזאת הרבה כי בזוה"ק יש דברים שאמר רבינו האר"י ז"ל עליהם שאינם מס' הזוהר אלא הם דברי חכם אחרון שהכניסו המעתיקים בס' הזוהר. ופוק חזי בס' הגאון רב יעבץ אשר מצא כמה דברים כזה"
אני חושב שהרב המשעב ענה על השאלה האם מסורת הגיית הניקוד מסיני ובזה כמובן שייכים דברי המהר"ל.
השואל ככל הנראה לומד לשון או מתעסק בנושא ודבר פשוט וברור שהיו שלוש שיטות ניקוד כאשר אנו מדברים על הסימנים שמבטאים את ההגייה (ההגייה הייתה מסורה בע"פ כמו שמוזכר במעשה עם דוד ויואב גבי כל זכר באדום) הסימנים עצמם כלומר הגרפים האלו ַַָָ ַַ ְְ ֻֻ וכיו"ב פותחו בטבריה בתקופת הגאונים.
הזוהר הנ"ל בעצם מתייחס להגייה בשמות הגרפים שמצויים בעצם בשיטה שפותחה מאות שנים אחרי רשב"י.
התשובה להנ"ל פשוטה מאוד כאשר נכתב הזוהר הקדוש יתכן וקראו להגייה בשם אחר או שהזוהר לא הזכיר את ההגייה וחכמים מאוחרים הוסיפו את השמות של ההגיה שורוק וחיריק כתוספת הבנה ( שוב ההגייה ודאי מסיני)
משל לדבר. במשנה כתוב דין לגבי אוהל זרוק יבוא אחד ממפרשי המשנה בזמנינו כגוו קהתי ויכתוב בסוגריים כגון מטוס. עם השנים (יש לזכור שפעם הכל היה בכתב יד של סופר) הפירוש הבהיר הנ"ל יכנס לגוף המשנה ואז יבוא אדם ויקשה הרי לא היה מטוס בזמן חז"ל…
יש לציין שעשרות אם לא מאות פעמים אפשר למצוא דברים כאלו בירושלמי ובמדרשים ובראשונים. שהגהות שכתבו מעתיקים נכנסו לגוף הספר בטעות.
כמו כן יש לציין את דברי היעב"ץ במטפחת ספרים עמוד 39 , וכידוע שהיה בקיא גדול בקבלה. כמו כן יש לעיין חתם סופר חלק ו סי' נט ד"ה ומ"ש על דברי היעב"ץ הנ"ל. כמו כן עי' בשות תשובה מאהבה חלק א סי' כו. ודוק.
השאר תגובה