לתרומות לחץ כאן

מינקת חבירו באשה גרושה / לאחר ט"ו חודש

שאלה:

בס״ד
שלום וברכה !
הלכה למעשה
האם מותר לאדם לישא מינקת הלכה למעשה ?
נא לציין מקורות בבקשה
{החתן אשכנזי אם אםשר לציין פסק מרבני אשכנז}.

תשובה:

שלום וברכה

זה שאסור לשאת מינקת חברו זה דבר פשוט, יש על כך סימן שלם בשולחן ערוך אבהע"ז סי' י"ג. שאלתך מן הסתם האם יש אופנים מסויימים שמקילים בכך הפוסקים, האם יש הבדל במקרים מסוימים לאחר ט"ו חודש, ומה החילוקים בין גרושה לאלמנה ועוד, עשה על כך עבודה נפלאה הגר"מ קליין בספרו משנת האישות, פרק שלם שם מיוחד לסוגיא זו. 

מקורות:

אני מצרף לך כאן מכתב שכתבתי בענין זה בעבר לאדם שנזקק לשאלה זו, כמובן אינני בא להכריע הלכה למעשה בענין חמור זה שהוא ענין לפוסקים מובהקים גדולי תורה.

בס"ד

ערב זאת חנוכה תשע"ט

 

דין מינקת חברו בגרושה – בזמנינו

כבוד הגאון המופלג בתורה וביראה ובכל מידה נכונה, מרביץ תורה לעדרים בישיבתו הרמה, מוהר"ר ??? שליט"א נכד הגאון הצדיק בעל???? זיע"א.

צער רב הצטערתי בכאב שפקד אתכם עם בתכם תחי', זכות סבכם הגדול תעמוד לכם בעז"ה לראות בישועת ה' מהרה, בשמחת צאצאיכם כל הימים כפליים לתושיה.

בענין השאלה דעסיקתו בה, במינקת גרושה שמזדמן לה שידוך הגון, מאימתי נוכל להקל עליה "ו להנשא, ובאופן שטרם התחילה להניק – נראה דבשעת הצורך כעין זו המיקל לסמוך שתנשא לאחר ט"ו חודש מהלידה [שידוכין תוכל לעשות כבר קודם לכן כמובן] יש לו על מי לסמוך, שכן דעת הבית אפרים כפי שהביא דבריו בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' כד, אף שדחה דבריו), וכן פסק בשו"ת תורת חסד (לובלין, אבהע"ז סי' ד), ובשו"ת זכרון צבי מנחם (סי' כח). ויש לנו בזה צירוף גדול, שיטת הר"ש דס"ל שדין מינקת חברו כלל אינו נוהג בגרושה, ואף שהעיקר בזה כדעת רבינו תם דפליג, הא יש דס"ל שבאופן שלא החלה להניק גם ר"ת מודה בה להיתרא, ואף שגם בזה חלקו, הנה יש לנו לצרף דעת הסוברים שבזמנינו שאין רגילים להניק זמן ארוך כ"כ די בט"ו חודש, ונבאר הדברים.

יסוד הקולא הנ"ל, עפמש"כ בהגה' חכמת שלמה (לגרש"ק, סי' יג סעי' יא) שבזמנינו שאין דרך להניק זמן ארוך כל כך של כ"ד חודש די בט"ו חודש בלבד. והוסיף, דאף דקיי"ל ד"אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין" [ראה גיטין לב ע"ב], כבר נתבאר בתוס' (מגילה ה ע"ב) שאין דין זה אמור אלא באופן שבאו לעקור את תקנת הקדמונים מכל וכל, אבל אם רק שינו מקצתה, לית לן בה, ואף כאן התקנה קיימת עד י"ח חודש. ומכל מקום כתב, דכיון שלא מצינו סברא זו בפוסקים, אין להקל אלא בצירוף עוד סברות אחרות. וראה שו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' ריד) שצידד כסברת הגרש"ק. וע"ע שהקלו בזה בשו"ת הר צבי (אבהע"ז סי' מו, מח), שו"ת תבואות שמ"ש (אבהע"ז סי' ק) ובשמש ומגן (ח"א אבהע"ז סי' ט), ושו"ת עמק יהושע (ח"ג אבהע"ז סי' יג).

בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"ב סי' ט), אף שתמה על נימוקו של הגרש"ק, צידד כדבריו ומטעם אחר, דאפשר שבעיקרה של תקנה זו כלל לא קבעו חכמים את שיעור האיסור על כ"ד חודש, אלא גזרו בכללות על אשה הנחשבת "מינקת חברו" שלא תנשא, והתנאים נחלקו בזה לפי זמנם אם הוא בכ"ד חודש או בפחות, ובכל דור יקבע הדבר לפי רגילותם בענין ההנקה. ועיי"ש שצידד לסמוך על סברא זו בנדונו שכבר נגמל הקטן וחלפו כ"א חודשים מהלידה.

אמנם בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סי' לח) העיר, שלכאורה הגרש"ק סתר בזה משנתו בשו"ת האלף לך שלמה (אבהע"ז סי' נז), שם דן להקל בזמנינו לענין חודש העיבור בלבד, שאינה צריכה להמתין את החודש הכ"ה, וטעמו דלענין חודש זה לא שייך לומר ד"אין בית דין מבטל דברי בית דין חברו", כיון שלא נמנו עליו לאוסרו. ומשמע שמעיקר התקנה שהיא בכ"ד חודש אין בידינו לפחות מחמת מנהג הנשים בזמנינו [ובאמת אין כאן סתירה לכאורה, שהרי הגרש"ק עצמו הסתייג מחידושו מחמת שלא מצא כן באחרונים, ואפשר שמשום כך לא הקל בתשובותיו אלא לענין חודש העיבור לבד].

בשו"ת אגודת אזוב מדברי (אבהע"ז סי' א, מדברי השואל) נקט אף הוא, שאשה שגמלה את בנה יכולה להנשא לאחר י"ח חודש, שלא החמירו לאוסרה כ"ד חודש אלא משום שחששו למיעוט הקטנים הנצרכים לכך, ואם כן בזמנינו שאין דרך להניק זמן רב כל כך, וכבר ראינו בו שנגמל ואינו נצרך לחלב, אין להחמיר ולאוסרה אחר זמן זה.

וכ"כ בשו"ת דברי טעם (סי' ה), ועיי"ש שהאריך לפלפל כנגד דברי החתם סופר המובאים להלן בדעת החולקים, ונקט דבזמנינו אין אפילו מיעוט הנזקקים להנקה מרובה כזו, ואדרבה, על פי חוות דעת הרופאים עשוי הדבר אף להזיק לולד.

עוד דן שם בגדר מה שאמרו חז"ל בכמה מקומות דאף שבטל הטעם לא בטלה התקנה, והוכיח שכאשר הטעם ידוע לכל לא אמרינן הכי, עיי"ש באורך. ומסקנתו, דבמקום שיש הצטרפות סברא נוספת בודאי יש להקל, ומשום דספקא דרבנן הוא, ואין להחמיר בכך מחמת סכנת הולד יותר מבשאר ספקות דרבנן, כיון שבזמנינו אינה סכנה, ולכן אף אם לא בטלה התקנה, מכל מקום אין דינה חמור משאר תקנותיהם דאזלינן בהו לקולא במקום ספק.

דעת החולקים על סברת הגרש"ק

אכן, יש שחלקו בזה על דברי הגרש"ק, בשו"ת חתם סופר (אבהע"ז ח"א סי' ל, לד) דחה סברא זו, וכתב דאף בימי חז"ל לא היה דרך להניק זמן ארוך כל כך, רק מיעוטא דמיעוטא, אלא דבמקום חשש סכנה ראו חכמים לחוש אף לאותו מיעוט ולאוסרה להנשא. והראיה לכך, שהרי בברייתא דיבמות שם נחלקו תנאים אם זמנה בי"ח חודש או בכ"ד חודש וכו', ובודאי לא היו חלוקים במציאות עד אימתי צריכים הקטנים לינוק, אלא מה הוא שיעור המיעוט שיש לחוש לו מחמת אותה הסכנה, וממילא אף בזמנינו יש טעם לתקנה זו, ודו"ק. והובא בשו"ת חלקת יעקב (אבהע"ז סי' לח).

המקילים בשעת הדחק גדול

אמנם, בפני יהושע (כתובות קו"א סי' קנ), לאחר שנתרעם על מנהג ההמון שמקילים בדין זה ומתירים לאשה שלא התחילה להניק שתנשא מיד, וכתב דודאי לא ינקו מחטא זה וכו', הוסיף, דמכל מקום פעם אירע שאשה נתארסה על פי הוראת חכם שהורה לה דכיון שלא התחילה להניק את בנה אינה נחשבת מינקת חברו, וכשנודע להם מאיסור זה רצה הבעל לבטל את האירוסין לגמרי, ומחמת דוחקה ואונסה הורה להתיר להם שישאנה לאחר ט"ו חודש. דכיון שכבר פסק החלב וכל איסורה בזה אינו אלא משום קנסא, בשעת הדחק כזו די להחמיר עד ט"ו חודש ולא יותר, שכן דעת רשב"ג בכתובות (ס ע"ב) [בדעת הסוברים שחיוב ההנקה הוא עד י"ח חודש, וסבר שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חודשים של עיבורה].

וכן צירפו להקל כשיטת רשב"ג שדי בט"ו חודש, בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' כד) בשם הבית אפרים לגבי גרושה שלא התחילה להניק [יתבאר דינה להלן סעיף י"ט], אלא שדחה דבריו. וראה שו"ת תורת חסד (לובלין, אבהע"ז סי ד) שנקט כדעת הבית אפרים, ונתן טעם לדבריו, דכיון דרק מיעוטא דמיעוטא נצרכים להנקה מרובה כל כך, וכאן אפילו לא התחילה להניק, אין להחמיר בדינה, בשעת הדחק כזו שנזדמן לה שידוך ראוי, וראה כעין זה בשו"ת זכרון צבי מנחם (סי' כח). בשו"ת צמח צדק (ליובאוויטש, אבהע"ז סו"ס מה) כתב להקל לענין אשה גרושה ובשעת הדחק אחר י"ח חודש, וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' צט), ובשו"ת נפש חיה (סי' ב), ובשו"ת בת עיני (סי' ז), וכן צידד בשו"ת זית רענן (אבהע"ז סי' ו). וראה שו"ת עדות ביהוסף (ח"א סי' לט) שצירף להתיר לאחר כ"א חודש, מחמת הסברא הנ"ל שהחלב אינו נעכר מיד אלא לאחר ג' חודשים [ובדעת הסוברים שזמנה כ"ד חודש]. וכ"כ בשו"ת מאיר נתיבים (ח"א סי' כח), והובא בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סי' לח אות ב).

בשו"ת תועפות ראם (טויביש, סי' יב) כתב בנדונו, לענין אשה שנשאת בטעות על פי הוראת חכם, שיש להתירה על ידי פרישה בעלמא עד ט"ו חודש, ולאחר מכן תשוב לבעלה השני כבתחילה. וכ"כ בשו"ת בגדי כהונה למהרז"ך (סי' ו) בנדונו שמחמת דוחקה היתה נאלצת להשכיר עצמה כמשרתת בבתי אחרים ויש חשש שתבוא לידי זנות, ובלאו הכי אינה מניקה את בנה כלל, ובאופן שכבר נישאו בשוגג, והתירה לחזור לבעלה לאחר ט"ו חודש, עפ"ד הפני יהושע הנ"ל. וע"ע שו"ת חסד לאברהם (מהדו"ת סי' ט) ושו"ת בית יצחק (אבהע"ז ח"א סי' נח) שסמכו על דברי הפני יהושע בצירוף עוד סברות אחרות, וכן נראה בשו"ת חמדת שלמה (סי' ז), וע"ע שו"ת מים חיים (ראפפורט (סי' יד) שו"ת ישועות מלכו (סי' יד) ושו"ת תפארת צבי (סי' י) שהקלו בזה אחר ט"ו חודש. וראה שו"ת שאילת שלום (מהדו"ת סי' ל) שאף הפני יהושע לא הקל בזה אלא באופן שלא התחילה להניק והוא צורך גדול מאוד.

בשו"ת אגודת אזוב מדברי (אבהע"ז סי' ו, מתשובת אביו) צידד אף הוא להקל כסברא זו, וכתב שאין כל היתר לרב מורה הוראה לקבוע את ההלכה לאיסור בכהאי גוונא אחר שיש מגדולי עולם שהקלו בזה, ואם אינו רוצה להתיר בעצמו יניחה שתסמוך מעצמה על אותם המקילים, וציין ללשונו של החכם צבי בתשובותיו (סי' סו) שהמחמיר על אשה עלובתא זו שלא כדת עתיד ליתן את הדין חלילה.

אמנם ראה שו"ת הרא"ם (מרגליות, אבהע"ז סי' נ) שציין, דאף הפני יהושע הנ"ל לא סמך על צירופים אלו להקל אלא בנדונו שכבר נישאו, דבדיעבד אינו חייב לגרשה אחר ששגג בזה, ובזמנינו אין צריכים להנקה מרובה כל כך, אך לא להתירה לכתחילה. מיהו מדברי כמה מן האחרונים לעיל נראה שצירפו סברא זו אף להתירה להנשא לכתחילה, ודו"ק. וע"ע ס' צלעות הבית לבית מאיר (סי' ה) דצריך להיות מתון הרבה בענין זה, והו"ד בעין הבדולח (סי' ז), ועיי"ש שיש לדיין לחקור הרבה אחר טענות בעלי הדין בענין זה, כיון שמצוי ששומעים צירופים מפי הלומדים ומגזמים לומר דבדידם הוי עובדא וכו'. וע"ע סו"ס תפארת למשה כמה הזהיר שלא להזדקק להתיר מינקת תוך כ"ד חודש שלא כדין, והביא שכמה גדולי הפוסקים ניזוקו אחר שחתמו על היתר כזה [אף שבודאי דקדקו בהיתרם הרבה. ומחמת דבריו אלו מצינו לכמה פוסקים שמשכו ידם מלהורות בענין זה הלכה למעשה].

בשו"ת חסד לאברהם (תאומים, מהדו"ק סי' ט) כתב לחדש, דעד ט"ו חודש החשש הוא מחמת סכנת הולד, שנזקק לאמו הרבה, ויש לחוש שלאחר שתנשא לא תוכל לספק לו את צרכיו כיאות, ואיסור זה חל גם על האיש, שלא ישאנה לאשה כדי שלא יסכן בכך את הולד. אבל לאחר ט"ו חודש אין טעם האיסור מחמת הסכנה [שהרי יש אמוראים שקצבו את ימי ההנקה עד ט"ו חודש, ובהכרח שבאותה שעה הוא חזק דיו ואינו בא לידי סכנה], ומה שאסרוה להנשא עד כ"ד חודש הוא רק משום שיעבודה לבעלה להניק לו את בנו, ואיסור זה חל עליה לבד ולא על זה הבא לשאתה [ועיי"ש דהנפקא מינה בזה באשה שטוענת שצמקו דדיה, דכיון שאיסור זה מוטל עליה בלבד, היא נאמנת בכך באופנים מסוימים].

המחמירים אפילו בשעת הדחק גדול

בשו"ת רעק"א (מהדו"ת סי' סג) תמה על דברי הפני יהושע הנ"ל, היאך יתכן לומר שאשה שגמלה את בנה מותרת להנשא לאחר ט"ו חודש, הרי יסוד איסור הנישואין כ"ד חודש הוא כדי שלא תמהר לגמול את בנה קודם זמנו, ולפי דברי הפני יהושע בטלה תקנה זו, וכל אשה תגמול את בנה כדי שתוכל להנשא לאחר ט"ו חודש, וע"ע שם מה שהאריך להקשות על דבריו. בשו"ת משיבת נפש (ח"ב סי' סז) פקפק אף הוא בהוראתו של הפני יהושע, והוסיף דכיון שגם לדעת הפני יהושע אין להקל אלא בצירוף עוד סברות אחרות ובאופן שלא התחילה להניק מעולם, קשה לסמוך על כך. וע"ע שו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ג סי' קמג, ומהדו' רביעאה ח"ג סו"ס קיב), ושו"ת אגודת אזוב מדברי (סי' ה, מתשובת אחד מגדולי דורו), וס' אפי זוטרי (ס"ק כז), ושו"ת יד יצחק (ח"ג סו"ס קעד), ושו"ת שמן רקח (מהדו' תליתאה סי' כא), ושו"ת אריה דבי עילאי (סי' ה), ושו"ת רמ"ץ (סי' טו), ושו"ת אמרי אש (אבהע"ז סי' י) שנקטו בפשיטות שלא כדעת הפני יהושע, וע"ע מש"כ בזה בשו"ת קנין תורה (ח"ו אבהע"ז סי' קב).

בערוך השלחן (סי' יג סעי' ל) נקט בזה לישנא חריפא, וכתב: "יש פתאים שעברו ונענשו על אמרם שבזמן הזה שאין מניקים בניהם שתי שנים א"צ להמתין שתי שנים, והבל יפצה פיהם, דגם חז"ל ידעו שרוב בנים אין יונקים שתי שנים שלימות, אלא שחששו למיעוטא דמיעוטא בסכנת נפשות [חתם סופר הנ"ל]. ועוד, דעיקר הטעם בארנו [לעיל שם סעי' יא], דירדו חכמים לדעת הנשים שמפני תאוותן להנשא לא יחושו לתקנת הולד, כמו שהחוש מעיד, ואם אתה אומר שבמשך קטן מותרת להנשא, תעשה כל טצדקי להראות שולדה א"צ לינק רק איזה חדשים, והיא בעצמה מפני תאותה תדמה כן. וכלל גדול אומר לך, שרבותינו חז"ל, לבד גודל קדושתם וחכמתם בתורת ה', עוד היו יותר גדולים בחכמות טבעיות ובידיעות העולם, יותר מכל המתחכמים להשיב על דבריהם הטהורים, והמפקפק על דבריהם מעיד על עצמו שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אם כי יבוש מלהגיד זה בפה מלא".

בשו"ת גליא מסכת (אבהע"ז סי' טו) נקט אף הוא כדעת המחמירים ואפילו בשעת הדחק גדול, וטעמו, שהרי אין לך שעת הדחק גדול יותר מאשה היושבת בדד ואסורה להנשא כמעט ג' שנים [ימי העיבור וההנקה גם יחד], ואעפ"כ אסרוה בכך. וע"ע שו"ת מהר"ם שיק (אבהע"ז סי' כו) שדחה את סברת המקילים בתוקף, על פי הכלל הנקוט בידינו במקומות רבים, דאף דבטל הטעם לא בטלה התקנה, וכתב דחלילה לשנות מהקיצבה שקבעו חז"ל בטענה שנשתנו הטבעיים בענין זה.

ומכל מקום אף דברי המחמירים אינם בהכרח בגרושה, שהרי מקום גדול יש לחלק לענין זה בין גרושה לאלמנה והוא צירוף גדול נוסף להיתרא, שכן יש מן הראשונים דס"ל שדין מינקת חברו כלל אינו אמור בגרושה אלא באלמנה בלבד המשועבדת להניק, ויש שסמכו על דבריו באופן שלא הכירה עדיין הולד ולא הורגל לינוק ממנה וזה החלי:

שיטת רבינו שמשון שדין מינקת חברו אינו נוהג בגרושה

דברי רבינו שמשון הובאו בתוס' (יבמות מב ע"א ד"ה סתם), ברא"ש (שם פ"ד סי' כו), ובמרדכי (יבמות סי' קה, וכתובות סי' קפא). וכן שיטת רש"י (כתובות ס ע"ב), כפי שדקדק מלשונו בשו"ת תשובה מאהבה (סי' מד). וראה שו"ת משכנות יעקב (אבהע"ז סי' ה) שהוסיף עוד טעם בדבריו, דכיון שאין דרך הגרושות להניק את בניהן בחינם אלא בשכר, אין היא מתביישת לבקש מבעלה ביצים וחלב, שהרי הרויחה ממון מהנקתה [בפרט לשיטת הרמב"ם דלעיל סעיף א' שתכלית החלב והביצים להשביח את חלבה]. ועיי"ש שיש לסמוך לדינא ולהקל כשיטת הר"ש.

וע"ע שו"ת מים חיים (ראפפורט, אבהע"ז סי' י), דלאחר שהאריך להוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל כשיטת הר"ש [וכפי שיובא להלן], נקט לדינא שאם לא התחילה להניק מעולם יש לסמוך על שיטת הר"ש ולהתירה להנשא בתוך כ"ד חודש. באופן אחר כתב להלן שם (סי' יא), שאף אם התחילה להניק, כל ששכרה לו מינקת בחיי הבעל, אף שלא היה זה שלושה חודשים קודם מותו [ראה להלן סעיף ל'], יש להקל בזה לענין גרושה ולהתירה להנשא מיד [וע"פ שיטת הסוברים כן להלן בסמוך, דבאופן שלא הכירה הולד סומכים להקל בגרושה שאינה צריכה להמתין כ"ד חודש]. וע"ע להלן שם (סי' יג) לענין גרושה שהפסיקה להניק בחיי הבעל. וראה שו"ת עין יצחק (אבהע"ז ח"א סי' טז) דבדיעבד שנישאו יש לסמוך על שיטת הר"ש, ובלבד שיתנו את הולד למינקת שתשבע שלא תחזור בה מלהניקו, ובנוסף לכך יפקידו את דמי ההנקה ביד בית דין לכל אותו הזמן. וע"ע שו"ת שמן רקח (מהדו' תליתאי אבהע"ז סי' כב) שהאריך לקיים דברי הר"ש.

בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ג סי' קמג) כתב עוד בביאור החילוק בין גרושה לאלמנה, דגרושה פקעה זיקתה לבעלה ושוב אין כח ביד חכמים למונעה להנשא משום טובת הולד, משא"כ באלמנה, שחכמים קבעו שתהיה עדיין בזיקת אשת איש מדרבנן עד תום כ"ד חודש [אלא שלדינא הכריע שם דלא כהר"ש].

וע"ע שו"ת ברית אברהם (אבהע"ז סי' טז אות ז) שהסומך להקל כשיטת ר"ש באשה שלא התחילה מעולם להניק את בנה, אינו משתבש, דכיון שלא הניקתו וגם אינה משועבדת לעשות כן, אין היא נחשבת "מינקת חברו", אבל אם התחילה להניקו, אף שאינה מחוייבת בכך – אין להקל לפ"ד, אף שאין הולד מכירה. וכ"כ בשו"ת ריב"א (אבהע"ז סי' ז) בדעת הנודע ביהודה (מהדו"ק אבהע"ז סי' יד), וע"ע שו"ת השיב משה (סי' סא) שדחה כל ראיות רבינו תם כנגד הר"ש, וכתב דיש לסמוך על דבריו ולהקל בצירוף עוד סברות אחרות, ובאופן שלא התחילה להניק, יש להקל בזה אף בלא כל צירוף אחר.

משא ומתן בשיטת הר"ש

א. בשו"ת יד יצחק (ח"ג סי' קעד) תמה על שיטת הר"ש, מה בכך שהאשה אינה חייבת להניק את הולד לאחר גירושיה, הרי מכל מקום כיון שבפועל היא מניקה, הנושא אותה לאשה גורם בכך נזק לולד שמחמתו תפסיק להניק, והרי הוא כמי שיורד לאומנותו של חברו [וראה להלן בדעת החולקים, שיש שדחו את שיטת הר"ש מטעם זה].

ותירץ, דכיון שהאשה היא הגורם העיקרי להפסקת היניקה בכך שהיא מבקשת להנשא, פעולה זו מתייחסת אליה, ואין איסור לשאתה לאשה. והראיה לכך, מהא דמצינו בשו"ע (חו"מ סי' רלז סעי' ב) לענין מלמד שבא להשכיר עצמו אצל בעל הבית שיש לו מלמד אחר בביתו, דאף שאסור לו להציע עצמו לפני בעל הבית ולגרום בכך לפיטוריו של אותו שקדם לו, אם אמר לו בעל הבית שאין רצונו לעכב את המלמד הראשון אצלו, רשאי הוא להציע עצמו במקומו, כיון שעיקר הגורם כאן הוא בעל הבית שרשאי לפטר את הראשון. ואף כאן, כאשר האשה רוצה להנשא [והיא מותרת בכך משום שאינה חייבת להניק], אין איסור לכל אדם להקדים עצמו ולישא אותה לאשה.

יתר על כן כתב שם, דאף אם לא נקבל את סברתו של הר"ש שמחמת שאינה משועבדת להניק מותר לה להנשא, נזק זה שנגרם לולד אינו בא מחמתה, אלא במעשיו של בעלה הראשון שגירשה מביתו והניחה עגונה בביתה, ומותר לה להסיר את נזקה שלה אף שיפסיד הולד ממזונותיו. ונפקא מינה בין שני צדדים אלו, באופן שהגירושין נעשו מחמתה, וכגון שזינתה תחתיו והוכרח לגרשה, דבאופן זה תהיה אסורה להנשא עד כ"ד חודש.

באופן אחר הקשה שם, דכיון שהתחילה להניקו מדוע לא יחשב לה הדבר כנדרי צדקה שלא תוכל לחזור בה עתה בבואה להנשא. ותירץ, דכיון שהתחילה להניקו בתורת חיוב, בעודה תחת בעלה, אין ראיה מכך שכוונתה לנדר, ואף שהמשיכה אחר כך, הוכיח סופה על תחילתה שלא היתה כוונתה להתחייב בכך [ונראה שקושיתו אינה אלא באופן שהיא מבקשת עתה להפסיק להניק כדי שתוכל להנשא, אבל אם היא מניקה וכל החשש הוא שמא תתעבר ויתעכר חלבה, אין לזה ענין עם נדרה, דמהיכי תיתי שהיה בדעתה לנדור עד כדי כך שגם תשמר חלבה שלא יבוא לכלל נזק].

ב. בס' תפארת צבי (דיני מינקת, סי' ב) הקשה על שיטת ר"ש, דכיון שהכל תלוי בשיעבוד, מה הוא שהקשו בגמרא יבמות שם "אי הכי דידיה נמי", הרי לגבי עצמו ודאי מוחל הבעל על שיעבודו, ופוטר אותה מלהניק להצד שתתעבר. ותירץ, דכיון שלולי עיבורה היתה מניקה ולא היה מוחל לה על כך, ראוי לחכמים לתקן שאסורה להנשא משום טובת הולד, משא"כ בגרושה, דכיון דבדידה תליא מלתא, ואפשר שאף לולי שנשאת לא היתה מניקה אותו לאחר הגירושין, אין טעם לתקנה זו.

באופן אחר כתב שם וכן מסקנתו לדינא, דאף בגרושה אין להקל אלא באופן שלא התחילה להניק, אבל אם התחילה להניק ונתעכר החלב, יש לחוש שתהא מתביישת לבקש ביצים וחלב בבית דין. וממילא לא שייך לומר בדידיה שאם יתעכר החלב ימחל לה הבעל על שיעבודה, שכן באופן זה גם בגרושה לא הקלו. וע"ע מש"כ בזה להלן שם סי' ג' – ד'.

אמנם בשו"ת אוריין תליתאי (תאומים, סי' ט ד"ה והנה) תמה על קושיתם זו של האחרונים, שהרי הבעל כלל אינו יכול למחול לאשתו על שיעבודה, כיון שהיא תקנה לטובת הולד, וכאמור לעיל סעיף ט"ו, משא"כ בגרושה ששיעבודה זה פוקע על פי דין.

החולקים על דברי הר"ש

ר"ת בתוס' (יבמות שם ובכתובות ס ע"ב) חלק על דברי הר"ש, וכתב שכשם שלפי הביאורים הראשונים בגמרא שם, שטעם איסור הנישואין במעוברת חברו הוא כדי שלא יזיק את הולד בביאתו, או שלא תעשה עוברה סנדל, אין חילוק בין אלמנה לגרושה, כך לפי מסקנת הגמרא שם, שהטעם הוא כדי שלא יתעכר חלבה, אין לחלק ביניהן.

עוד תמה שם, דאם יש חילוק בענין זה בין גרושה לאלמנה היה לברייתא להזכירו [וראה שו"ת עמודי אור סי' פב שכתב ליישב קושיא זו, דסוגיין אזלא בשיטת רבי מאיר שסבר שדין מינקת חברו הוא איסור גמור, משא"כ לרבנן שם דס"ל שהוא הרחקה בעלמא ולטובת הולד, ולכך לא נאמר בזה דין "לא פלוג" לאסור גם את הגרושה, עיי"ש מלתא בטעמא, וראה מש"כ בזה עוד לעיל].

עוד הקשה ר"ת שם, שהרי אלמנה שאמרה "איני ניזונת ואיני עושה" אינה מחוייבת להניק, ואעפ"כ אסרוה להנשא, ואם כן אף בגרושה הדין כך, ולהלן יבואר.

עוד הקשו לשיטת ר"ש, דכיון שחכמים אסרו את הנישואין באלמנה משום שהיא מתביישת לתבוע מיורשי הבעל חלב וביצים, כל שכן גרושה שתתבייש בכך [וראה שו"ת אמונת שמואל סי' ד שדחה טענה זו, דאלמנה מתביישת לתבוע חלב וביצים כיון שהיא משועבדת להניק, אבל גרושה שאינה חייבת להניק אינה מתביישת]. ויעוי"ש שם בתוס' שציינו שדעת השאילתות (שאילתא יג) כרבינו תם, שאף הגרושה בכלל דין זה.

דברי ר"ת אלו הובאו בס' הישר לר"ת (סי' תשמח), רא"ש (כתובות שם סי' כ, ובעיקר שיטתו בזה, ראה שדי חמד מערכת אישות סי' ג בשם הפחד יצחק ערך אשה וכנה"ג הגב"י ס"ק כט), ר"ן (שם כה ע"א מדפי הרי"ף), מרדכי (שם סי' קפא), והגה' מימוניות (גירושין פי"א אות מ). וכן דעת רש"י (סוטה כד ע"ב ד"ה מעוברת, עי' שו"ת צמח צדק [ליובאוויטש], אבהע"ז סי' מה אות ג, קרבן נתנאל יבמות פ"ד סי' כו אות ו, שו"ת זית רענן ח"א סי' ו ומים חיים סי' י, בדעתו), שטמ"ק (כתובות ס ע"ב) בשם הרא"ה, רמב"ן שם, מאירי (יבמות מב ע"א), ור"ן (כתובות כה ע"א), ושו"ת הריב"ש (סי' תסג). בבית יוסף (סי' יג) כתב שכן נראה גם מדברי הרמב"ם (גירושין שם הל' כה) שלא חילק בזה בין אלמנה לגרושה, וראה במגיד משנה שם שכן רהיטת הסוגיא וכנ"ל.

כמו כן כתב בלחם משנה שם, דכיון שלדעת הרמב"ם אף למסקנת הגמרא טעם האיסור במעוברת חברו הוא משום "דחסא" [מיעוך הולד], ראה לעיל סעיף א', ולא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא, אין חילוק לענין זה בין אלמנה לגרושה, והובאו דבריו לעיל שם.

[אמנם בריטב"א (כתובות נט ע"ב) נראה שנקט בדעת הרמב"ם כדברי הר"ש, וכ"כ בדעת הרמב"ם בשו"ת מים חיים (ראפפורט, אבהע"ז סי' י), עיי"ש ראיותיו, ובישוב קושית התוס' דאף אלמנה שאמרה "איני ניזונת ואיני עושה" אסורה להנשא, למרות שאינה משועבדת להניק, כתב שם, דגרושה שאני כיון דאית לה קלא ולא יבוא לטעות שאף שאר מינקת מותרת להנשא, משא"כ באלמנה שאמרה "איני ניזונת ואיני עושה", דחיישינן שמא יטעו לומר שכל אלמנה מינקת מותרת בכך. בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"א סי' לב) כתב בישוב קושיא זו, דכיון שאין דרך הנשים למחול מזונותיהן, לא חילקו חכמים בין אם מחלה מזונותיה אם לאו, משא"כ בגרושה שלעולם אינה חייבת להניק, ולכך לא ראו חכמים לתקן שתאסר להנשא].

להלכה פסק השו"ע (סי' יג סעי' יא) כדעת רבינו תם, דאיסור מעוברת ומינקת חברו נוהג אף בגרושה, וראה שו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק אבהע"ז סי' יז) שכן דעת כל הפוסקים קמאי ובתראי, דכולהו פליגי על דברי הר"ש הנ"ל, וכ"כ בשו"ת חכם צבי (סי' סה), ועיי"ש שתמה על אותם האחרונים שנזקקו להביא ראיות לשיטת רבינו תם, אחר שדבר מוסכם הוא שכדבריו עיקר לדינא [אמנם ראה לעיל שיש שסמכו על שיטת ר"ש]. וע"ע שו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' כד) מדברי רבים מהאחרונים שהזהירו שלא להקל בזה כשיטת הר"ש.

בטעם שיטת רבינו תם מצינו כמה דרכים באחרונים:

א. בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת אבהע"ז סי' לח) כתב על פי דברי הרא"ש שם, דכיון דאומדנא היא שהאם חסה על בנה ומניקה אותו אף שאינה מחוייבת בכך, אין מקום לחלק לענין זה בין אלמנה לגרושה, ואין הדבר תלוי בשיעבודה להניק, דסו"ס הוא גורם בנישואין אלו נזק לולד [ואף שעיקר התקנה היא לגבי אלמנה המשועבדת להניק, אחר שנתקבלה התקנה לא חילקו בין אלמנה לגרושה וזונה, מהטעם הנ"ל].

וראה שו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ד סי' סא) שביאר על פי סברת הנודע ביהודה זו, מפני מה הקלו לגבי גרושה באופן שכבר גמלה את בנה ואינה מניקתו, יותר ממה שהקלו בזה באלמנה, וכדלהלן, דאלמנה משועבדת להניק, ולכן כל היכא דאיכא למיחש שמא תנהג עמו שלא כדין ותגמלנו קודם זמנו, החמירו עליה שלא תנשא, משא"כ בגרושה שאינה משועבדת לכך, וכל איסורה אינו אלא משום שבפועל הוא ניזון ממנה ובנישואין אלו גורם לו הבעל השני נזק, וסברא זו לא שייכא באופן שכבר נגמל, דדבר רחוק הוא לחוש כל כך, אחר שאינה משועבדת להניקו.

ב. בשו"ת רעק"א (מהדו"ק סי' צה) כתב, דהנה לענין גרושה המניקה את בנה כתב בשו"ע (סי' פב סעי' ה), שאם הולד מכירה ויש חשש שלא יתרצה לינוק מאשה אחרת, מחייבין אותה להמשיך ולהניקו אף לאחר הגירושין. ונראה מדבריו, שהגרושה אינה פטורה לגמרי משיעבוד ההנקה, אלא שיש לה זכות לתבוע מהבעל שישכור לו מינקת אחרת כאשר הדבר אפשרי, ולכן גם אם אין בנמצא מינקת אחרת, היא חייבת להניק, ודי בשיעבוד זה לבד כדי לאוסרה להנשא. ועיי"ש שדקדק כן מדברי הסמ"ג (עשין נ).

[אמנם בשו"ת עמודי אור (סי' פב אות יב) תמה על דבריו, שהרי גם לענין מינקת אחרת אמרו שכל שהולד מכירה אינה יכולה לחזור בה (אלא שאם בכוונתה להמשיך להניקו היא מותרת להנשא, וכדלעיל סעיף י"ז), ומקור דין זה בפסקי הריא"ז (כתובות פ"ה ה"ג אות ו בסופה, וע"ע שו"ת אבני נזר אבהע"ז סי' נב), ובהכרח דין זה אינו מגדרי שיעבודי האשה לבעלה, אלא תקנה בעלמא לטובת הולד, ולא אסרוה משום כך להנשא. ותירץ, דעדיין יש חילוק בין אמו של הילד לסתם מינקת, דלענין מינקת אחרת קיי"ל שאם היא יכולה לקבל במקום אחר שכר רב יותר יש לשלם לה את הפסדה, וכמו שאמרו בסוגיא דב"ק (קיז ע"א) לענין המציל נכסי חברו ונפסד על ידי כך ממלאכתו, משא"כ לענין אם הילד, שאין נותנים לה אלא את שכר ההנקה המקובל בשוק, ובהכרח הטעם לכך הוא משום שהיא משועבדת להניק גם לאחר גירושיה].

ג. בשו"ת בית שלמה (אבהע"ז סי' טז) ציין למה שדן באבני מילואים (סי' פ ס"ק ב) לענין מינקת שנשאת, אם הבעל השני יכול לעכב עליה שלא תניק את בנה שמבעלה הראשון. וכתב דלכאורה יש לחלק לענין זה בין גרושה שאינה משועבדת לבעלה הראשון להניק עבורו את בנו, לבין אלמנה, שהואיל והיא משועבדת לבעלה הראשון להניק לו את בנו, לא יוכל השני להפקיע את שיעבודו ולמנוע זאת ממנה. וממילא נמצא, שיותר יש להחמיר לענין גרושה שלא תנשא בימי הנקה, כיון שיש חשש שהבעל השני ימנע אותה מלהמשיך ולהניק, משא"כ באלמנה שאין כאן אלא את אותו חשש רחוק של עיכור החלב [אלא שלדינא חלק בזה על האבני מילואים, וכתב דכל זמן שאין לה בן מבעלה השני לא יוכל לעכב בעדה מלהניק את בנה שמבעלה הראשון, ולא אמרו שבידו לעכב בעדה אלא מלהניק את בנה של אשה אחרת].

ד. בשו"ת חתם סופר (אבהע"ז ח"א סי' לג) כתב, דכיון שהורגלה להניק ובודאי תמשיך בכך, הנושא אותה לאשה הרי הוא כמי שיורד לאומנותו של חברו, שהרי הוא גורם בכך הפסד לולד. וע"ע שו"ת מהר"ם שיק (אבהע"ז סי' כט), שו"ת דברי חיים (אבהע"ז ח"א סי' כב), שו"ת זכרון יהודה (גרינוואלד, אבהע"ז סי' קס), ושו"ת אגודת אזוב מדברי (סי' ז).

[1] חידושי הרשב"א (כתובות ס ע"ב), ובתשובותיו (החדשות סי' קסא). בטעם דבריו הוסיף בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק אבהע"ז סי' כה), דלכאורה יש להקשות, בכל גרושה שהולד מכירה, מה הטעם לכופה להניק [וכדלעיל על פי השו"ע סי' פב סעי' ה], נחייב את האב למסמס לו חלב וביצים. ובהכרח צ"ל, שלאחר שהולד מכירה והורגל לינוק ממנה, הוא מסרב לקבל את מזונותיו מאדם אחר מלבדה, גם לא בחלב וביצים, ומשום כך אסרוה להנשא. אבל אם אין הולד מכירה, אף שאפשר שתתעבר ויעכר חלבה אין בכך כלום, כיון שיוכל למסמס לו ביצים וחלב.

שיטת הר"ש בגרושה שהכירה הולד

בבית שמואל (סי' יג ס"ק לח) נסתפק, האם הר"ש הנ"ל חולק על דברי הרשב"א, וסובר שגרושה מותרת להנשא בכל גווני, גם כאשר הולד מכירה, או שאף דבריו אמורים רק באופן שאין הולד מכירה, ושיטה אחת היא, ויעוי"ש שלא הכריע בדבר. ופלוגתא רבתי מצינו בזה בדברי האחרונים:

א. בשו"ת אמונת שמואל (סי' ד) האריך להוכיח שאף הר"ש מודה בזה לרשב"א, ופלוגתתו עם ר"ת היא באופן שאין הולד מכירה, דלדעת הר"ש כיון שהיא אינה מחוייבת להניק התירו לה להנשא, ורבינו תם סבר שיש לאוסרה בכך משום "לא פלוג". ותמה הרבה על שיטת רבינו תם, היאך נגזור לאוסרה מדעתנו, מה שלא מצינו להדיא בדברי חז"ל. ולדינא נקט כשיטת הר"ש והרשב"א שחילקו לענין זה בין אם הולד מכירה או לאו, כיון ששניהם מסכימים לדעה אחת. וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' יב), שו"ת מים חיים (ראפפורט, אבהע"ז סי' י – טז), שו"ת בגדי כהונה למהרז"ך (סי' ד, ולהלן שם סי' ה בפירושו הראשון), ושו"ת בית שלמה (אבהע"ז סי' טז), ועיי"ש שצירף זאת לקולא בנדונו לענין מינקת שנשאת בשוגג על פי הוראת חכם, דאף שאינה נחשבת כשוגגת ממש, סמך על שיטת הר"ש והרשב"א להתירה להנשא, דסו"ס אינה מזידה [ועיי"ש עוד שדן בארוכה בגדרי הבירור והנאמנות לקבוע אם הולד מכירה].

כדבריהם כתב בשו"ת אגודת אזוב (סי' ז) על פי דקדוק לשון הריטב"א הנ"ל, דמחלוקתם אמורה דוקא באופן שאין הולד מכירה, וראה שם שהעיר שהריטב"א יחידאה בזה בדעת הר"ש. אמנם כאמור לעיל כמה מגדולי האחרונים פירשו את דברי הר"ש בדרך דומה. וע"ע משכנות יעקב (אבהע"ז סי' ה).

בשו"ת רבי בצלאל רנשבורג (סי' מט) נסתפק בדעת הר"ש אי ס"ל כהרשב"א, ומכל מקום לדינא כתב דאין לסמוך על דברי הר"ש אלא באופן שאין הולד מכירה וכסברת הרשב"א, ועיי"ש שכם מוכח בסוגיות הש"ס בכמה מקומות, דבכה"ג יש להקל ולהתירה להנשא.

בשו"ת כתר כהונה (כ"ץ, סי' עב) כתב, דבאופן שלא התחילה להניק יש להכריע בפשיטות כדעת הרשב"א והר"ש שהיא מותרת להנשא, ובלבד שכבר קודם הגירושין גילתה דעתה שאין כוונתה להניקו, דאל"כ אמרינן דסתם מעוברת למניקה קיימא, וברגע שנתגרשה חלה עליה תקנת חכמים של מעוברת ומינקת חברו, וכיון שחל עליה האיסור שעה חדא תו לא פקע.

ב. בשו"ת הב"ח (החדשות סי' נח) נקט שהר"ש לא חילק בזה, ולדעתו הגרושה מותרת להנשא גם באופן שהולד מכירה, וטעמו, דאם באופן זה היתה האשה משועבדת להניק ואסורה להנשא, אם כן כבר דינה כמינקת חברו בענין מה, ואף כשאין הולד מכירה יש לאוסרה בכך משום "לא פלוג". ומכך שלא אסרוה, מוכרח שאף כשהולד מכירה היא מותרת להנשא. ולכאורה כדבריו מבואר להדיא בס' הישר לר"ת (סי' תשמח), יעוי"ש שנקט בפשיטות בדעת הר"ש שאף אם הולד מכירה הרי היא מותרת להנשא, וכן נראה בשו"ת הרא"ם (סי' י). וע"ע שו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צה) שלאחר שהביא פלוגתא רבתי בענין זה בדעת הר"ש, הכריע אף הוא שדבריו אמורים גם באופן שהולד מכירה, והרשב"א הוא שיטה אמצעית בין בעלי התוס' הנ"ל, וכ"כ בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' צז), שו"ת תורת חסד (סי' נז) שו"ת תפארת צבי (דיני מינקת סי' ד), שו"ת שואל ומשיב (מהדו"ת ח"ג סי' קיב), ושו"ת אהל אברהם (קארפלס, סי' יט ד"ה אמנם). וראה שו"ת אגודת אזוב (שם) שכן נראה מרהיטת דברי התוס' והמרדכי הנ"ל בהביאם את מחלוקתם של הר"ש ורבינו תם. וע"ע ס' אפיריון שלמה – מזבח אבנים (סי' י) שהביא מדברי רבים מגדולי האחרונים דס"ל דלשיטת ר"ש לא חל איסור זה על גרושה כלל, ודברי הרשב"א אמורים בדעת ר"ת ודהכי נקטינן.

ג. בשו"ת בגדי כהונה למהרז"ך (שם סי' ה בפירושו השני) צידד לומר, דבאופן שאין הולד מכירה ואביו קיים, גם רבינו תם מודה שהיא מותרת להנשא, ובאופן שהולד מכירה ואין אביו קיים, גם הר"ש מודה בזה לאיסור, ולא נחלקו אלא באופן שיש חדא לטיבותא, הולד מכירה ואביו קיים, או אין הולד מכירה ואין אביו קיים. עיי"ש ראיותיו. וכ"כ בשו"ת ריב"א (אבהע"ז סי' ד), ובשו"ת בית יצחק (אבהע"ז ח"א סי' נג). וכן דקדק בשו"ת אגודת אזוב (שם) מלשון הר"ן הנ"ל שם.

ד. בשו"ת מאמר מרדכי (סי' צד) כתב לחדש, דמעיקר הדין הכל מודים שכל שאין הולד מכירה היא מותרת להנשא מיד, ואין טעם לאוסרה, כיון שאינה משועבדת להניק. אלא שנחלקו האם האשה נאמנת לומר שאין הולד מכירה, דהר"ש סבר שהיא נאמנת, ורבינו תם חשש שמא היא טועה בכך או משקרת. לפיכך קבע רבינו תם, שכל אשה שהתחילה להניק את בנה אפילו זמן מועט ונתגרשה – אסורה להנשא. אבל אם לא התחילה להניק כלל, כיון שאין חשש שהולד הורגל לינוק דוקא ממנה, הרי היא מותרת להנשא לדברי הכל ואין חולק בדבר [לדבריו אין מקום לאוסרה מדין 'לא פלוג', וכשם שלא אסרו מחמת סברא זו אשה שצמקו דדיה או שחלבה ארסי, ראה להלן סעיף כ"ז-כ"ח, וראה ביאור הדברים לעיל].

אלמנה שאמרה איני ניזונת – האם חייבת להניק

בשו"ת צמח צדק (ליובאוויטש, אבהע"ז סי' מה) נקט אף הוא שכאשר הולד מכירה מודה הר"ש שהיא אסורה להנשא, ומכאן הוכיח, שאלמנה שאמרה "איני ניזונת ואיני עושה" חייבת להמשיך להניק אף שאין הולד מכירה, שאם לא כן אין חילוק בינה לבין גרושה, דבאופן שהולד מכירה גם בגרושה כופין להניק, אף שאינה משועבדת לבעלה. וכן דקדק שם מדברי ההגהות מימוניות (איסורי ביאה פי"ח הל' ו), שכתב דאשה שנתאלמנה יכולה לומר "איני מניקה אלא בשכר", ומוכח מדבריו שאינה יכולה להשתמט לגמרי מההנקה, אלא שהיא רשאית לתבוע על כך שכר מהיורשים [מיהו כאמור לעיל המשכנות יעקב דלעיל צידד להיפך, שכאשר היא יכולה לתבוע שכר על ההנקה אין היא מתביישת לתבוע חלב וביצים מבעלה, וכמש"נ].

וכ"כ בשו"ת בית יצחק (אבהע"ז ח"א סי' נג), על פי חילוקם של התוס' בכתובות (מז ע"ב ד"ה זימנין) שכתבו, שאשה יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" משום שבידה לחזור בה מדבריה בכל עת שתרצה, ואין בכך עקירה מוחלטת לתקנת המזונות. אך היא אינה יכולה לומר "איני נפדית ואיני אוכלת פירות", משום שפירות כל חייה הם כנגד הפדיון, וכאשר היא מונעת ממנו פירות זמן מסויים שוב אינו חייב לפדותה לעולם, ונמצא שעקרה תקנתם לגמרי [ראה מה שכתבנו בזה בספרנו משנת הכתובה פרק כ"ב סעיף ל"א]. וכמו כן כאן, כיון שאם תמנע מלהניק זמן מה יצמקו דדיה, אינה יכולה להפקיע את חובת ההנקה תמורת מזונותיה, שאם כן היא עוקרת תקנה זו לגמרי. וע"ע בהרחבה בשו"ע (סי' צה סעי' ב) ונושאי כליו (שם).

אולם בשו"ת ראנ"ח (ח"א סי' צה) נקט בפשיטות, שאלמנה שאמרה "איני ניזונת ואיני עושה" אינה חייבת להניק אפילו בשכר, כיון שאין הולד מכירה. וכ"כ בשו"ת מהר"י אדרבי (סי' שעב), והובאו בבאר היטב (שם), וע"ע מש"כ בזה בשו"ת מאמר מרדכי (איטינגא, סי' פו). ודבריהם יתיישבו אליבא דר"ת וסיעתו, שסברו שאף גרושה אסורה להנשא עד כ"ד חודש.

נתגרשו קודם שהכירה הולד, והמשיכה להניק עד שהכירה

נתגרשה קודם שהכירה הולד, והמשיכה להניקו לאחר הגירושין ועתה הוא מכירה, כתב בשו"ת ראנ"ח (סי' צה) שאין בכך כדי לאסור עליה להנשא, משום שברגע שנתגרשה חל עליה ההיתר להנשא, ובכך שהיא ממשיכה להניק, לא גרע דינה מסתם מינקת אחרת שאינה אמו של הולד, שאינה נאסרת להנשא, וכמבואר לעיל סעיף י"ז, וכ"כ באבני מילואים (שם ס"ק יח), מים חיים (ראפפורט, אבהע"ז סי' טז), שו"ת בית שלמה (אבהע"ז סי' טז, וסי' כה), שו"ת שאילת שלום (מהדו"ת סי' כט בסופו), שו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קמב), ושו"ת שמן רקח (אבהע"ז סי' נו).

בשאילת שלום שם הוסיף, דאדרבה, יש להורות לה שלא תגמלנו בשעת הגירושין, דיותר סכנה היא לו שיגמל או ינסה להתרגל למינקת אחרת, משתניקהו אמו ותנשא, דחששא רחוקה היא שמא תתעבר ויתעכר חלבה קודם שיגיע זמנו להגמל [ומכל מקום משום שהדור פרוץ הורה לתיקוני מלתא שיפרשו זה מזו עד ט"ו חודש, עיי"ש].

בשו"ת עטרת חכמים (סי' ג) הוסיף, דביותר יש להקל בזה באופן שנתגרשה בהיותה מעוברת ולא חל עליה מעולם דין מינקת חברו, דבכהאי גוונא ודאי יש להקל שתנשא מיד. והובא בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קצו), ועיי"ש שסמך על סברא זו להתירה להנשא לאחר י"ח חודש, בצירוף דברי הגרש"ק הנ"ל סעיף ו' דבזמנינו בלאו הכי אין צורך לחוש ליותר מכך.

גדר הכרת הולד

בעיקר דין זה דכל שהולד מכירה הרי היא מחוייבת להניקו, נחלקו ראשונים: מדברי רש"י (כתובות נט ע"ב ד"ה אם) הרא"ש שם (סי' יז) ורבינו ירוחם (נתיב כג ח"ה) נראה, שכאשר הולד מסכים לינוק מאשה אחרת, אף שהוא מכיר את אמו אין מחייבים אותה להמשיך ולהניקו, שהרי האב יכול לשכור לו מינקת אחרת. אולם בשטמ"ק שם כתב בשם רבי ישעיה מטראני, דאף שהוא יונק גם מאחרת, בודאי נוח לו יותר לינוק מאמו, ועדיין יש חשש סכנה בדבר.

להלכה, פסק הרמ"א (אבהע"ז סי' פב סעי' ה) כדעת רש"י והרא"ש, שכאשר הוא יונק גם מאחרת אין אמו חייבת להניקו לאחר גירושיה. וכן הכריעו לדינא בשו"ת בית שלמה (אבהע"ז סי' טז) עיי"ש שאף שציין לדברי המחמירים כתב דבאיסור דרבנן כי הא שומעין להקל, שו"ת אריה דבי עילאי (סי' ג), שו"ת אמונת שמואל (סי' ד), שו"ת האלף לך שלמה (סי' סח), שו"ת מהרי"א הלוי (ח"א סי' קסא), ושו"ת מהרש"ם (ח"ב סו"ס ריד). וראה שו"ת שבט הלוי (שם) שבזמנינו שהרגילות היא שהאם מאכילה את בנה לעיתים גם מבקבוק ואינו יונק כל הזמן, נחשב הדבר כהנקה בשותפות, ויש להקל כשיטת הרמ"א שאף שהולד מכירה היא מותרת להנשא מיד.

ההכרעה לדינא בפלוגתת הר"ש ר"ת והרשב"א

הבית יוסף (שם) והרמ"א (דרכי משה שם אות ח) העירו, דמתשובת הריב"ש (סי' יג וסי' תסג) נראה שגם מעוברת שנתגרשה אסורה להנשא כל ימי ההנקה, אף שלא הניקה את בנה כלל קודם הגירושין, וכל שכן שמחמיר בזה באופן שהניקתו ואינו מכירה. ומכל מקום כתב הבית יוסף, שהמקל לסמוך על דברי הרשב"א אין למחות בידו, כיון שיש לו אילן גדול להסמך עליו, ובפרט בדין זה של מינקת חברו שאינו אלא מדרבנן. וראה שו"ע (שם סעי' יד) שהביא שתי דעות אלו בשם יש מי שאומר ולא הכריע ביניהם, ובשו"ת שבות יעקב שם כתב שכוונת השו"ע בזה להכריע כדעת הרשב"א. וראה לעיל מדברי האמונת שמואל ומים חיים שכן נקטו לדינא, וכן הכריעו בשו"ת גליא מסכת (אבהע"ז סי' טו), ס' תפארת צבי (דיני מינקת חברו, סי' א), ושו"ת ראש משביר (יו"ד סי' ל). וע"ע שו"ת ושב הכהן (סי' פג) לענין אדם שנשא גרושה מינקת, דלא מצינו למי שיצריכו הפרשה, דבדיעבד יש לסמוך על שיטת הר"ש והרשב"א שהתירו להם להנשא אפילו לכתחילה. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק (אבהע"ז סי' כד). וע"ע לעיל מדברי הסוברים דבאופן שאין הולד מכירה גם רבינו תם מודה שהיא מותרת להנשא, וע"ע בזה בשדי חמד (מערכת אישות סי' ג סוף אות ב) דכן היא שיטת רוב האחרונים. וראה ס' אפיריון שלמה – מזבח אבנים (סי' י) שקיבץ מדברי רבים מגדולי האחרונים שהקלו בזה בגרושה שאין הולד מכירה.

בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ת ח"ג סי' קיב) דן, דלכאורה יש להקל בנ"ד מכח ספק ספיקא, שמא הלכה כר"ש שאף אם הולד מכירה אין אסיור זה נוהג בגרושה, ואף את"ל דבכהאי גוונא אסורה, שמא הלכה כהרשב"א דבאופן שאין הולד מכירה אף רבינו תם מודה בה שהיא מותרת [ועיי"ש שהוסיף לבאר דאין חסרון בספק ספיקא זה שאינו מתהפך].

וכן נראה פשוט, שכל שאין הולד מכירה וכבר חלפו ט"ו חודש או י"ח חודש מהלידה, יש להקל בדינה בצירוף שיטת הגרש"ק הנ"ל, וכמובא לעיל מדברי בעל שבט הלוי. וראה עוד בסמוך מדברי הסוברים שיש להקל בזה לאחר שכבר נגמל.

אמנם בשו"ת עבודת השם (סי' ו) נקט שהשו"ע מכריע לעיקר כשיטת ר"ת והריב"ש שהחמירו בזה גם בגרושה, ואפילו אין הולד מכירה, שכן היא רהיטת דברי השו"ע בתחילת דבריו, וכן היא משמעות דבריו בבית יוסף כנ"ל. ועפ"ד אלו כתב שם שאין להורות הלכה על פי דברי הרשב"א אלו ולהתיר את האשה להנשא מחמת שלא התחילה להניק את הולד, אפילו בגרושה.

המחלקים בין אם החלה להניק או לאו

חילוק זה מצינו באחרונים בג' דרכים:

א. בשו"ת הב"ח (החדשות סי' נח), תמה על דברי רבינו תם, מה טעם יש לאסור את הגרושה להנשא אחר שאין הולד מכירה ואינה חייבת להניקו. ומחמת קושיא זו כתב לחדש, דאף רבינו תם לא החמיר בזה אלא באופן שהיא רוצה להמשיך ולהניק את בנה, וחיישינן שמא יתעכר חלבה, אבל אם היא טוענת שאינה רוצה להמשיך ולהניקו, כיון שאינה מחוייבת בכך, מודה רבינו תם שהיא מותרת להנשא מיד. וראה שם שנקט שכך הוא העיקר לדינא, דהלכה כרבינו תם ועל פי חילוק זה, ותמה על דברי הרא"ש הנ"ל שהחמיר לדעת רבינו תם אף באופן שאין הולד מכירה והיא אינה רוצה להמשיך ולהניק. וראה עוד כעין זה בשו"ת אבן שהם (סי' קמו) מדברי הרב השואל.

ב. בשו"ת אגודת אזוב (מרגליות, אבהע"ז סי' ז) כתב, שחכמים לא אסרו את הנישואין באשה שנתנה בנה למינקת מדין 'לא פלוג' בעלמא, אלא משום שחשש שמא תחזור בה המינקת ותסרב להניק, ובינתים יפסק חלבה של האם. וחומרא רחוקה זו אינה נוהגת אלא באלמנה שמשועבדת להניק ויש לעשות כל מיני דטצדקי כדי שלא תפקיע שיעבודה. אבל גרושה, אף שכל זמן שהיא מניקה אסרוה להנשא משום טובת הולד, מכל מקום לאחר שמסרה בנה למינקת אין חוששים לכך, ואם תחזור בה המינקת ימסמס לו אביו ביצים וחלב. וע"ע שו"ת ברית אברהם (אבהע"ז סי' כ) שצידד להקל בכהאי גוונא בדיעבד לאחר שנישאו.

ג. בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק אבהע"ז סי' יז) ביאר על פי דקדוק לשון הש"ס בכמה מקומות, כי בשונה מאלמנה שאיסור הנישואין מוטל על האיש והאשה כאחד, שהרי היא "מינקת חברו", לענין גרושה האיסור מוטל על המשודך לבד, שלא ישא אותה לאשה כיון שהוא גורם בכך הפסד לולד, אבל היא עצמה מותרת להנשא. ולכן, אין איסור זה נוהג אלא באשה שמניקה בפועל את בנה, שעל ידי נישואיה נפסד הולד, אבל אם כבר שמטה את הדד מפיו ואינה מניקה – מותר המשודך לשאתה מיד. וכ"כ בשו"ת אגודת אזוב מדברי (אבהע"ז סי' א, מדברי השואל).

ומכל מקום לא הקל בכך בשו"ת נודע ביהודה שם לדינא אלא בצירוף עוד סברות נוספות, וכגון שאביה תקיף ויש לתלות שהמינקת תחשוש לחזור בה [אף שלא סמכו על סברא זו לבד בזמנינו, דאין לנו תקיפים כבי ריש גלותא, ראה סעיף כ"ו], ושיש לו ממון רב ויוכל לספק בנקל את צרכי הולד, ובאשה שלא התחילה להניק את בנה מעולם. וראה עוד שו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ד סי' סא אות ג) שכתב כעין דברי הנודע ביהודה.

המורם לדינא:

אחר כל דברים נראה, דאף שמצינו לרבים מן הפוסקים שהחמירו בגרושה כמו באלמנה, וס"ל שאין לחלק בין זמנינו לימי קדם בענין זמן ההנקה, ובין אם הולד מכירה או לאו, בצירוף כל הנ"ל ודאי יש מקורות רבים להקל, וכיון דלעיתים הוא צורך גדול ונוגע לשמחת ליבה של בת ישראל כשרה שאיתרע מזלה ויש רצון רב להביא שמחה בביתה, שפיר יש על מה לסמוך ולהקל אחר ט"ו חודש מן הלידה, ולהשתדך אפשר גם קודם לכן בלא הגבלת זמן.

הכו"ח לעיונא לכבוד התורה ולומדיה

ירוחם ארלנגר

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל