אכזבה עמוקה מהנישואין

שאלה:

שלום

אני נשוי 7 שנים ויש לי בעיה עמוקה, אני מאוכזב נואשות מהנישואין שלי,
יש לי מספר בעיות (שהם כנראה משורש אחד)
1. משעמם לי מאוד בזוגיות. אשתי לא מעניינת אותי, מרגיש לי שעולמה הפנימי מצטמצם לחיי השגרה בלבד, ושכל עולמה זה תחזוק הבית ולא יותר. אין לה מה לומר, אין לה מחשבות שאיפות חלומות ודמיונות, אכזבות ותקוות. אולי יש לה אבל אותי היא לא משתפת בזה בכלל. כך כשאנחנו יחד לבד מאוד משעמם לי, והשיחה בינינו מקרטעת או לא קיימת. וגם כשכן – זה לא מעניין במיוחד. אני לא מרותק אליה בכלל.
2. מרגיש לי לפעמים שהיא בן אדם משעמם במהותו ושכל מה שמעניין אותה בחיים זה לסדר את הארונות בבית, היא הסבירה לי פעם שלא מתחתנים כדי להנות יחד אלא כדי לעבוד, ובכלל לדעתה מספיק לזוג לצאת להליכה פעם בשנה ולא יותר. ומה רע – אפשר לדבר תוך כדי שמסדרים יחד את הבית. רק שישנה בעיה קטנה – גם כשאנחנו מסדרים יחד את הבית היא יכולה לעזוב את החדר תוך כדי שאני מספר משהו, וכשהיא חוזרת בסוף – היא אפילו לא מתעניינת לשמוע מה היה ההמשך.
3. היא לא מעריכה אותי. כלומר – היא החליטה מיד עם תחילת נישואינו שהמודל המושלם לחיים אלו הוריה ואני אבחן על פיהם, וכל מה שלא תואם לסגנונם של הוריה זה גרוע, ולכן היא מעריכה ומקבלת אותי רק כשאני מתנהג יפה כמו שהיא החליטה.
אבל מה שלא תואם אליהם לא שווה הערכה וגרוע מכך – זלזול פנימי עמוק שמתבטא בשתיקות ממושכות ובחוסר הערכה וקבלה קיצוני גם אם מדובר במשהו חיובי, כמו השקעה במבחנים על לימוד דף היומי וכדו' שאצל הוריה זה לא כל כך קיים ואני אישית מאוהב בזה- ובמקום להעריך היא דאגה לומר לי אינספור פעמים שמבחינתה אין שום משמעות עדיפות מעלה ויתרון לעמידה במבחנים הנ"ל, ובמקום להתפעל ולהעריך "זכיתי" לשמוע כמה המאמץ שלי חסר משמעות.
וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.
כלומר – גם היא לא מקבלת אותי כמות שאני על כל החלקים באישיות את החלק המצליח ואת החלק שנכשל או שפחות פועל כמו שהיא חושבת שצריך לפעול, וגם את מה שאני כן מתאמץ היא מסייגת ללא הרף ומנמיכה הערכה עד כמה אין משמעות לדברים כאלו, ומה זה משנה איך לומדים תורה וכדו'.

אני יודע שהעצה המיידית זה לפנות לעזרה מקצועית במיידי, וזה אכן מה שעשיתי,
היועץ נישואין הגדיר את הבעיה בצורה מאוד יפה נכונה ומעמיקה, הסביר לה ולי מה הם הצרכים הנפשיים שלנו וכדו'. הוא אפילו הגדיל לעשות ואמר לה שאני מרגיש שכלל לא נישאתי ואולי אני מעדיף אישה אחרת,
ובמקום לפרוץ בבכי כמו שהוא ציפה (וכמו שנשים אחרים בוכות, כך הוא אמר) – היא ישבה דומם, אמרה כן כן,
וזהו.
חוץ משינויים קוסמטים שלא מספיק מעידים על שינוי פנימי, לא קרה הרבה
היא לא כל כך רצתה לבוא למפגשים נוספים, ואפילו לא לעבור אולי ליועצת שיהיה לה יותר נעים ונוח.
כלום – סוג של העיקר שהכאב ראש הזה נגמר, וגמרנו.
גם כשהוא שאל אותה – תגידי מה את, מה הרצונות שלך, היא משכה כתפיים.
וכשביקשתי ממנה אחר כך שתגיד לי מה היא הייתה עושה בחיים לו הייתה נאלצת בגזירת שמים להישאר רווקה לכל חייה – לא הייתה לה שום תשובה.

המצב שלי כיום הוא נוראי, בתוך תוכי אני אוהב אותה מאוד, אבל בפועל אני מאוכזב, ולו לא היו לנו ילדים הייתי עוזב אותה מזמן.
מיום ליום אני חש ריחוק יותר ויותר, ומרגיש לי שלסחוב אותה שוב ליועץ לא יפתור את הבעיה, כי קצת קשה לעזוב לבנאדם שלא מבקש עזרה.

סליחה על האריכות, אבל אשמח לתשובה, אפילו ארוכה.
ואם לכבוד הרב יש מה לומר לי בפרטי, אשמח ליצור קשר טלפוני.
אני זקוק לעזרה ולייעוץ כמו מים לנפש עייפה.
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

ידידי, קראתי בכאב את שאלתך. אינני איש מקצוע כדי לאבחן את הבעיה, גם לא ניתן לעשות זאת ממכתב חד פעמי כזה בלי להכיר מקרוב. אבל איכשהוא תוך קריאת הדברים וההתבוננות בהם היה מעניין אותי שתברר קצת על ההיסטוריה שלה, בחברה, בלימודים ובכלל. יש לי תחושה שלא מדובר כאן בכשל של נישואין, או בהתייחסות מזלזלת וכדומה כמו שתיארת, אלא יותר משהו על הרצף של "לקות חברתית לא מילולית", שזה מתאפיין בסוג של בועה מסויימת כזו שהאדם נמצא בה, ולא כל כך מאפשרת לו להפתח רגשית לעולם ולעצמו, זה דוקא מתאפיין הרבה בסדר, סידור הבית וכו'…

שוב אינני רוצה להשמע מאבחן כי אני לא, אבל יכול להיות שאם תברר מעט ונשמע שמדובר באיזה שהוא קושי באינטלגנציה הרגשית, או משהו על הספקטרום הנ"ל, זה יסייע להבין איפה הנקודה ואם ומה ניתן לעשות. כדאי לשתף בענין זה מישהו קרוב מהמשפחה שיוכל לסייע לך בבירור הענין.

בשורות טובות.