שאלה:
אז לפני תקופה מאד קצרה בן הזוג שלי נפטר בתאונת דרכים,אני והוא היינו ביחד שנה וחצי מאד אינטסביות היינו מאד קשורים ברמה הנשמתית.
מאז יצא לי לדבר עם שני רבנים,כששאלתי אותם מה טיב הקשר שלנו כרגע והאם אני עדיין קשורה אליו הם ענו לי שמשום שלא התחתנו ואין ביננו קשר נישואין אנחנו לא קשורים אחד לשניה יותר,וזהו.
התשובה הזאת הייתה מאד מאד קשה לי ואפילו גורמת לי קצת להתרחק מהיהדות ואני אסביר,
אין לי בעיה לקבל את העובדה שאנחנו לא קשורים אחד לשניה יותר בקשר זוגי,זה בסדר,זה הגיוני ואני מקבלת את זה למרות שזה קשה לי מאד,
אבל היה קשה לי שהתשובה הייתה כזאת טוטאלית,שהם לא הוסיפו שאנחנו כן קשורים בקשר אחר,אני מאמינה שמעבר לקשר זוגי חייב להיות איזשוהו קשר נשמתי שנשמר עם אנשים שאהבנו שהיינו מחוברים אליהם בעולם הזה,אי אפשר למחוק את זה ברגע אחד.
וקשה לי עם זה נורא כי הדבר היחיד שתמיד מחזיק אותי זה שאני יודעת שהוא שומר עליי ומלווה אותי בצורה שונה כמובן,אני לא חיה באשליה שהוא אוהב אותי כבת זוג הכוונה לאהבה בן נשמות,לזה שאני עדיין חשובה לו מהעולם שלו שם.
חשוב לי לציין שאני והוא היינו מאד מחוברים,בצורה העמוקה ביותר,היינו החברים הכי טובים מעבר לבני זוג,עד כדי כך שביום שהוא נפטר הוא הגיע להיפרד ממני בחלום,הוא אמר לי שהוא אוהב אותי בדיוק בשעת הפטירה שלו.
אז השאלה שלי היא ואני אהיה מדוייקת כי יכול להיות ששני הרבנים ששאלתי קודם לא הבינו את כוונתי כשאמרתי ״קשר״ יכול להיות שהטעתי אותם בניסוח השאלה,
השאלה שלי היא: האם יש ביני לבינו קשר,לא הכוונה לקשר זוגי,הכוונה לקשר שנשמר בין נשמות,הכוונה שלי היא האם אני עדיין חשובה לו? האם הוא מלוןה אותי? האם הוא דואג לי מלמעלה ושומר עליי ? או שאני סתם כלום ושום דבר בשבילו?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה, קראתי בכאב גדול את שאלתך המאוד כואבת, הרופא לשבורי לב הוא ירפא את שברך ומעתה תדעי בעז"ה רק שמחות וימים יפים.
למעשה השאלה שלך מאוד מורכבת, וללא כל קשר לנושא הנישואין, גם אופי הקשר בין הורים לילדים או בני זוג נשואים מטבע הדברים מקבל אופי שונה לגמרי לאחר הפטירה, ואסביר: כל מה שמחבר בינינו תמיד הוא מה שחשוב לנו. ובעולם הזה, מה שחשוב לנו הוא הרגש שלנו, האופן בו אנחנו רואים את העולם הזה, את החיים בו, את האנשים בו, את השאיפות שלנו בו, את הרצונות האהבות והשינאות הכעסים והימים היפים יותר ופחות בחברה בעבודה במשפחה ובכלל וכו'. כל זה כלל לא נוגע לנשמות! ברגע שאדם עוזב את העולם הזה על כל הנכלל בו, הנשמה שלו מתענינת בדבר אחד בלבד, הן ביחס לעצמה הן ביחס לאוהביה ובני משפחתה כאן בעולם הזה, והוא, הקשר לבורא עולם, הדבקות בשכינה בבורא ובחיי הרוח. זה הלחם שלה, זה השאיפות שלה, זה כל מה שסובב אותה, מלבד זה היא לא רוצה כלום, לא לעצמה ולא לאחרים משום שהעולם הזה על כל הדברים שנראים נורא חשובים בו, כולו הבל וריק בעיניה, עולם בר חלוף לעומת חיי נצח, עולם של שקר ודמיון למול עולם האמת הנצחי והטוב. חכמים אמרו יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
ממילא, כל החיבור של הנשמות, הדרך לגרום להם שמחה וקשר ונחת רוח וטוב, הוא לדבר אליהם בשפתם, לתת להם עונג רוחני כזה, לעשות מעשים טובים לעילוי נשמתם, זה חיזוק בשמירת מצוות לעילוי נשמתם, זה אמירת תהילים, נתינת צדקה, כל דבר שמועיל לנשמתם גורם להם נחת רוח, אהבה לקרובים, הכרת הטוב לנותנים ועוד.
כי כאשר נשמה מגיעה לשם היא במבוכה גדולה, פתאום היא לא יכולה לסייע לעצמה עוד, מה שעשתה טוב בעולם הזה יש לה ואין להוסיף! רק מי שנשאר כאן ועושה מצוות לעילוי נשמתה, הוא יכול להועיל לה, ולכן היא רעבה לכל מתנה כזו!
הרב שלמה זלמן אויערבך שהיה מגדולי הדור הקודם, אמר פעם בניחום אבלים, שהוא עד היום 40 שנה לאחר פטירת אביו שהיה רב חשוב, עדיין הוא שולח לו מתנות למעלה, לומד מידי פעם תורה לעילוי נשמתו, מתחזק במשהו, נותן צדקה, שולח לאבא מתנות!
זו הדרך להתחבר וזה הקשר שיש לנו עם הנפטרים.
אני מקווה שהצלחתי להסביר ענין עמוק זה בכמה משפטים קצרים.
שיהיו בשורות טובות ישועות ונחמות.
