שאלה:
שלום , האם מותר להעמיד אדם בניסיון כדי לברר משהו לגביו למשל, יש לי חבר שאני חושב שהוא לא כנה איתי ולא איכפתי כלפי , האם מותר לי לא לענות לו בכוונה כדי שיחשוב שקרה משהו רק כדי לברר האם ינסה שוב ושוב להתקשר מתוך דאגה?
האם יש חלוקה בזה לגבי מערכת יחסים שונה של בני אדם ? למשל עובד מעביד, הורה וילד, בעל ואישה?
תשובה:
אין כאן נושא של מותר ואסור, אבל יש כאן לדעתי משהו מאוד לא בריא ולא מומלץ בכל הלך המחשבה.
אינני מכיר אותך ואת הסיפור, אבל נשמע שפיתחת תלות מוגזמת ולא בריאה באיש המדובר, עד כדי שכל המציאות שלך והמבט שלך על עצמך, או המבט שבו אתה חושב שהעולם רואה אותך, האהבה הנדרשת לך – הכל תלוי בו. ואם הוא לא כנה מספיק, אז זה ענין נורא מטריד וקשה בעיניך. החשיבה המוקצנת הזו, יצרה אצלך סוג של חרדה מהמחשבה "אולי באמת אני לא מספיק חשוב לאיש הזה"… אתה טרוד במחשבה הזו ורואה צורך עליון לבדוק זאת. כל זה שגוי לגמרי ולא בריא.
[אינני נכנס לכך שצורת הבדיקה שהצעת בכלל לא יעילה… יכול להיות שהוא כלל לא ישים לב, ויהיה טבעי בעיניו שאתה לא תמיד יכול לענות, הוא לא יחשוב שזה משהו מדאיג, ואילו אתה בדרכך המוקצנת תפרש זאת כחוסר אכפתיות…, אבל זה לא הנושא החשוב בעיני].
אתה חייב שהערך שלך בעיני עצמך, הקיום שלך, ההכלה שלך את עצמך ובכלל המבט שנראה שבו בעיניך העולם מביט בך, לא יהיה תלוי כלל באדם כזה או אחר, אתה חייב חיזוק מבפנים, אמונה פנימית חזקה מספקת במיוחדות שלך, ביכולות שלך, באופי שלך ובכלל בעצמך. אתה חייב לאהוב את עצמך ולהיות בטוח בעצמך בלי תלות באחרים. אינני אומר שצריך להגיע למצב של חוסר תלות מוחלטת, יש משהו טבעי שקיים אצל כל אדם שהוא נדרש לסביבה, אבל כאשר זה מוגזם, ואצלך זה מוגזם מאוד מאוד, אנחנו במצב שגוי לגמרי, לא בריא, וזה גורם למפח נפש תמידי. כי מה לעשות, כל אדם בעולם מרוכז בעיקר בעצמו ולא בסביבתו, ולכן לעולם אנשים לא יוכלו ולא ירצו לתת לך את כל העומס הזה שאתה מטיל עליהם.
חשוב על הדברים, ובמידת הצורך תפנה לסיוע קל מאיש מקצוע או רב תומך.
שבוע מבורך ובהצלחה רבה.
אני חושב שאני הטעתי את כבודו שלא לצורך, אבל ניסיתי לתת כמה דוגמאות ליחסים שונים בין אנשים.
אני מדבר על ספיצית, אני אגב לא צד בעניין, אני מדבר על אנשים שאני מכיר: הורה שעושה זאת עם הילד שלו, הורה חילוני לילד חילוני שכלל לא מכיר כיבוד אב ואם , שכבר שבוע ההורה חולה במצב לא טוב והילד לא מראה התעניינות בו כהוא זה. עד שלהורה נמאס והוא רוצה לבחון אם בכלל לילד איכפת ממנו.
ובנימה אישית יותר, מבלי לפגוע בגדלות בתורהשל המשיב, מספיק לשלוח כל הזמן את השואלים לטיפול. אנשים רגילים , עם מידות רגילות עושים כל מני דברים בחיים , הם מנסים אחד את השני, הם כועסים אחד על השני הם בודקים גבולות. התחברתי מאוד לדברי הטעם היקרים מפז על הערך עצמי אבל לא להכל התחברתי, אנחנו לא מלאכים אלא בני אדם ולא כל כך אחד צריך להכריז עליו שנפשו חולה ודרושה טיפול דחוף.
מודה ומעריך את תשובתכם כך או אחרת.
כל מה שאמרתי נכון בכל מקרה, גם במקרה של אותו הורה. אם הוא היה אדם בעל חוסן נפשי, הוא לא היה נצרך לבדוק ובצורה כה מוחלשת את נפשו של הילד ויחסו אליו, אלא היה מבין אחרת לגמרי את ההיררכיה ביניהם, ובמקום לנסות לעשות לבנו מבחנים הוא היה קורא לו אליו לנזיפה… שים לב להבדל בין שתי הגישות.
בנוגע לסיום דבריך, נראה לי שאנחנו מסתכלים על הדברים בצורה שונה, ראשית אנחנו לא שולחים כל הזמן אנשים לטיפול… אבל שנית והעיקר, לא אמרתי שנפשו חולה, ולא שלחתי לפסיכיאטר, בסך הכל אני רואה בעיני רוחי כאן אדם מוחלש לשלא בצדק, שסובל מדימוי עצמי ירוד שלא בצדק, ובסיוע איש חכם לצידו, לא רופא בדוקא, בכלל לא, אלא רב חכם, או אדם מבוגר, או היועץ החינוכי של בית הספר, בכל גיל ובכל מקרה לגופו, יכול להתמך ולקבל הרבה. אגב, לפעמים בן זוג שמזהה תופעה כזו אצל בת זוגו ולהיפך, יכול לסייע מאוד אם הוא איש חכם.
אינני חושב שזו בושה להתמך ולהעזר באנשים יקרים מהסביבה, ובדרך כלל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אף שאם הוא אדם מאוד מעמיק וחושב, גם זה יכול להיות.
תודה על ההבהרה החשובה, דברי הרב הראשונים לא נשמעו היטב באוזניי כנראה.
אם אכן הכוונה היא עידוד לקבלת טיפול כדי לחזק את הנפש לקבלת חיים בריאים יותר אני בהחלט מבין.
אבל אני חייב לומר שאני מבין את אותו הורה, הכאב של הורה (שאגב אותם ילדים נוהגים בניכור קבוע כלפיו) גם מובן לי , ההורה לא שם לו למטרה לבחון את ילדיו, ושוב כנראה השגיאה היא בניסוח הראשוני שלי את השאלה.
אותו הורה מאס בחוסר האיכפתיות , עד שהחליט להחזיר באותו מטבע של אדישות חזרה לילדיו, וכעת גילה מה שחשב בליבו כל הזמן.
ושום מטפל לא ישנה את המצב מבסיסו, אלא אולי יתן קצת ערך עצמי ומזור לליבו הכאוב של ההורה.
אך אולי אני טועה כמובן.
בהערכה רבה.
ומצטער תגובתי הייתה כעסנית שלא לצורך.
במצב כזה כמו שאתה מתאר יש טעות אחרת, קשר דם אינו מים, ולהגיב באדישות זו בעצם השלמה עם התנהגות מזעזעת כנראה מצד הילדים, וזה לא מוביל לשום תועלת. במקרה כזה מישהו מהצד צריך לעורר את הילדים ולהעמיד אותם במקום, כי אני בטוח שבסופו של דבר יש בהם רגש להורה, אלא ששילוב של עצלות, הרגל מכוער, אנוכיות וכו', מביאים למצב הזה. אבל זה לא מצב שמותר להנציח, ובודאי לא להיות שותפים בו ולא להשלים איתו. הבנתי מדבריך שאתה בהיכרות קרובה עם אותו אב כאוב, אז אולי תנסה לפעול בעצמך או על ידי אדם חכם בסביבה לתיקון הענין. בשורות טובות.
השאר תגובה