לתרומות לחץ כאן

עם ישראל מזלזלים במצוות?!

שאלה:

קראתי פעם מאמר שאם הוא מדוייק הרי שהמצב גרוע ביותר ואפילו חמור מכך.

קראתי פעם, בבחרותי, לפני כמה עשרות שנים, שכל אדם "מתמחר" בעצמו את מצוותיו. וכמו המעשה הידוע על אותו עשיר שמכר את העוה"ב שלו בעבור סכום פעוט וכאשר אשתו אילצה אותו לקנות את זה שוב הוא שילם על כך הון רב והרב הסביר לו שאין כאן מקח-טעות או הונאה שכן כשזה היה אצל העשיר שהחשיב את זה בפרוטות זה אכן היה השווי ואילו כעת שהוא אכן מחשיב זאת הרי שהערך עלה בהתאם. זה אולי לא כ"כ נוגע למעשה אצל כל א' מאיתנו כי הרי אף אדם שפוי לא חומד לעצמו לצון ומוכר את מצוותיו אך מה שכן נוגע זה החלק השני של המאמר. ההמשך של הנ"ל. שזה למעשה מעשים שבכל יום. אצלי עכ"פ. מעשה אחד מיני רבות שקרה לי. במשך תקופה ארוכה השתדלתי להתפלל נץ ליד הבית שלי. היו תקופות שהתאחסנתי בשבת אצל משפחה אחרת והלכתי מרחק שעה הליכה כשלצורך כך קמתי מאוד מוקדם לאחר שבליל שבת הלכתי לישון מאוחר. ישנתי כמה שעות בודדות וכבר היה צריך לקום ולצאת לדרך. (כמובן שבמהלך השבת "השלמתי" את שעות השינה אך זה לא כ"כ נוגע לשאלה) כל עוד היה מדובר בשבת פה שבת שם לקחתי את זה בחשבון וזה היה "סביל" אך לאחר מספר שנים עברתי דירה ואני כבר לא גר באיזור הנ"ל והמנין נץ הקרוב ביותר לביתי כרגע הינו במרחק חצי שעה הליכה. כעת כבר הפסקתי ללכת גם לשם. והנה יום א' קבלתי טלפון מהגבאי של המנין א' (הרחוק יותר) שהם זקוקים לבעל קורא לשבת מסויימת וישלמו לי על כך. אז לאותה שבת טרחתי ללכת. האם לא גיליתי דעתי בכך שכל אותם שבתות שהלכתי שעה ערכם הוא כערך התשלום שקיבלתי עבור אותה שבת? שהרי בלי התשלום הפסקתי לבוא אך למען הכמה שקלים הללו הלכתי!

מקרה נוסף שיתכן שקרה לי ויתכן שלא אך זה בהחלט קורה הרבה. אדם מקפיד ללכת לתפילה אך יום א' אשתו חייבת לצאת מהבית מוקדם. היא יכולה לשבת איתו בבוקר לכוס קפה רק בשעה מסויימת אז הוא יוצא מהתפילה מיד אחרי קדושא דסדרא. האם הוא לא "תמחר" את הקדישים שאחרי כוס קפה? ואולי אפילו בפחות מכך – שכן כשהוא שם על כף המאזניים את הקדישים מול כוס קפה עם האשה זה יצא לו פחות מכך. תמורת מאה שקל הוא הרי לא היה עוזב עיסקא בשביל לשבת עם האשה כי הוא מבין שמאה שקל זה מטבע אבל קדיש שלם? עלינו לשבח והקדיש יתום שאחריו? הרי שבמקום כלשהוא הפרספקטיבה שלנו על מה מול מה גורמת איך שהוא למצב שבו אנחנו מורידים בעצמינו את כל ערכם של המצוות!

תשובה:

שלום וברכה

בעיני, לומר שאנחנו קובעים את שכר המצוות זה לא מדוייק כלל, שהרי אין לנו מושג כלל בשכר מצוות, ואין לנו כל ידיעה מה זה בכלל שכר עולם הבא, ואם כן לא הגיוני ולא הוגן יהיה אם יהיו הדברים כך. מה שאומרים תמיד וכפי שהזכרת, הוא בעיני נקודה קצת יותר מתונה. שכאשר אדם וניקח דוקא את הדוגמא השניה שהזכרת, כי כאן אכן אני חושב שהמתפלל נוהג שלא כדין, לצאת מהתפילה מוקדם יותר כדי לשתות כוס קפה עם האשה [במידה ואין בזה צורך של שלום בית וכו' אלא לצורך התענוג והנעימות בלבד] זה לא טוב, זה מראה זילזול בחשיבות הקדיש והתפילה. אמנם זה לא תמיד חיוב גמור להשאר, ואם אדם ממהר ומאחר לעבודה לגן של הילד וכו' לפעמים יש אילוצים, אבל כאשר זה נעשה לתענוג בעלמא זה בהחלט זילזול בתפילה ומראה שאינה חשובה בעיניו.

אבל יש עוד נקודה שהיא עיקרית בעיני וחשובה מאוד:

גם אם אדם נוהג כך, לומר שממילא הוא מחשיב את התפילה פחות מכוס קפה זה לא נכון! והראיה, וכאן באמת ההנהגה היא מדהימה, אם ביום שכן ישאר לקדיש, נבוא אליו אחרי התפילה ונבקש לקנות את זכות הקדיש והאמן יהא שמיה רבה שאמר, לא במאה שקל כפי שהצעת, אלא באלף שקל, אינני מכיר אדם שימכור!!!

כלומר, זה לא נכון שאנחנו מעדיפים את הקפה על הקדיש, אלא לא תמיד שמים לב ולא תמיד "מפוקסים" על משמעות מעשינו, אבל כשתעמיד מישהו כשכבר אין לו שום נגיעה, ותציע לו, תמכור לי את תפילת הותיקין שלך באלף דולר, הוא לא ימכור! כך שעם ישראל כשרים ואוהבים את המצוות יותר מכל דבר אחר, אלא שלא תמיד מרוכזים בכך.

יש מעשה ידוע באחד מגדולי המגידים, שפעם אחת לרגל טרדותיו לא הצליח להתפנות לתפילת ערבים לפני 2:00 לפנות בוקר, הוא הגיע אז לבית הכנסת זכרון משה בירושלים [בודאי מוכר גם לכם שם בגלות ארה"ב הרחוקה], מתוך תקווה שימצא מנין, והיו חסרים שלושה אנשים. מה עשה, הזמין שלוש מוניות, כשהגיעו, אמר להם עכשיו תשאירו את המונה פועל ותכנסו להתפלל ערבית, אני משלם! לאחר התפילה אף אחד מהם לא נסכים לקבל תשלום! וכאן הבן שואל, מדוע? הרי חודשים כבר הם לא התפללו ערבית כי חבל על הזמן… יש עבודה… אז למה עכשיו הם והגים אחרת? והתשובה כדלעיל.

עם ישראל כשרים הם! אשרינו!

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. למעשה באחד מהפעמים שהתארחתי ירד גשם והלכתי הלוך ושוב והטלית והחליפה נרטבו בעל הבית יצא מגדרו על כך שהלכתי למרות הגשם והציע לי לשלם עבור ניקוי-יבש. לא זוכר מה היה הלשון. האם הוא רוצה את זכות המצווה או להשתתף אך הייתי בדילמה. מצד א' לא רציתי "למכור" את זה. בוודאי לא במחיר של ניקוי חליפה וטלית. אך מצד שני מחמת מעמדו לא היה לי נוח לסרב ונאלצתי להביע את הסכמתי למורת-רוחי. האם "מכרתי" לו את זה? האם איבדתי את אותו פעם? וגרוע מכך – האם גיליתי דעתי שכל הפעמים האחרות שווים "ניקוי-יבש"?

  2. ממש לא. אני בטוח שגם הוא לא התכוון לקנות מצוה שלך… הוא רצה שותפות במצוה כי התפעל ממך, בכך שיסייע לך, וזה מצויין, לסייע לאדם שמקיים מצוה במסירות נפש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל