הרב יגאל גרוס
פתיחה
בפרשת השבוע כותבת התורה (כד, סג), שיצחק יצא לשוח בשדה לפנות ערב. האבן עזרא (שם) ביאר, שהכוונה שהלך בשדה בין השיחים. אפשרות נוספת מוכרת יותר לפסוק זה מופיע בדברי חז"ל בגמרא במסכת ברכות (כו ע"ב), שיצחק תיקן את תפילת מנחה, והמילה לשוח היא מלשון שיחה – שיחה עם האלוקים (ואברהם תיקן את שחרית ויעקב ערבית). ובלשון הגמרא:
"איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום. תניא כוותיה: אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפילה. יצחק תקן תפלת מנחה – שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפילה יעקב תקן תפלת ערבית – שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפילה."
אמנם הגמרא כותבת שיצחק תיקן תפילת מנחה כתפילה קבועה, אך כפי שכתב הריטב"א (יומא כח ע"ב ד"ה גמרא) הוא לא הראשון שהתפלל תפילה זו – ומשום כך כאשר הגמרא ביומא (שם) דנה בזמן בו יש להתפלל מנחה (גמרא שנראה בהרחבה בהמשך), היא מביאה לדוגמא את אברהם אבינו, שתיקן באופן קבע את תפילת שחרית, אך התפלל גם מנחה.
בעקבות יצחק אבינו שתיקן את תפילת המנחה, נעסוק השבוע בנושא זה. ראשית נראה את הזמן המומלץ לתפילה זו (האם יש עדיפות למנחה גדולה, או למנחה קטנה), מה הדין כאשר התחילו את התפילה לפני השקיעה וסיימו אחריה. כמו כן נעסוק בשאלה, מתי יש להתפלל מנחה 'קצרה'[1].
זמן התפילה
מהו הזמן המובחר לתפילת מנחה? בעניין זה ישנה סתירה בין שתי גמרות:
מצד אחד כאשר הגמרא במסכת ברכות (כו ע"ב) דנה בשאלה מאיזה טעם תיקנו את התפילות, האם כנגד הקורבנות שהקריבו בבית המקדש או כנגד האבות שהתפללו תפילות אלו, נשמע מדבריה שלכל השיטות הזמן המובחר הוא זמן מנחה קטנה, כלומר תשע וחצי שעות לאחר תחילת היום (מעלות השחר או מהזריחה).
על פי השיטה שתיקנו מנחה כנגד האבות, יצחק יצא לשוח בשדה לפנות ערב ולא בשעות הצהריים המוקדמות. גם לשיטה שכנגד הקורבנות תיקנו, בדרך כלל תמיד של בין ערביים קרב בתשע וחצי שעות, ורק בפסח, בגלל שצריך להקריב את הקרבן מוקדם ויש להקדים לו את קרבן התמיד, שוחטים את תמיד של בין ערביים משש וחצי שעות ממהלך היום (זמן מנחה גדולה).
מצד שני הגמרא במסכת יומא (כח ע"ב) כותבת שאברהם אבינו התפלל תפילת מנחה, ושהוא התפלל 'מכי שחרי כותלי', כלומר מהזמן שהצדדים של הקיר שעד עכשיו היו מוארים מהשמש הבאה ממזרח – יתחילו להחשיך. דבר זה קורה כבר בשש וחצי שעות של היום, כשהשמש מתחילה לנטות כלפי מערב – ומשמע שזה הזמן המובחר לתפילת מנחה.
להלכה
א. להלכה פסק הרמב"ם (תפילה ג, ב) ובעקבותיו השולחן ערוך (או"ח רלג, א) , שהזמן המובחר להתפלל מנחה הוא בשעת מנחה קטנה, ועל אף שמדברי הגמרא במסכת יומא עולה ממעשי אברהם שעדיפה מנחה גדולה – להלכה פוסקים כטעם שתפילות כנגד קורבנות תיקנו, ובדרך כלל את קרבן התמיד הקריבו בשעת מנחה קטנה, ובלשון הרמב"ם:
"כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תיקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תיקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, וזו היא הנקראת מנחה גדולה."
ב. הרא"ש (כלל ד, ט) חלק וסבר שההלכה כדעת הגמרא במסכת יומא, וכסוברים שתפילות אבות תיקנום. משום כך לשיטתו אפשר לכתחילה להתפלל מנחה גדולה וכתפילתו של אברהם, וכן פסק הטור (רלג) והגר"א (שם). לא זו בלבד, גם הריטב"א (יומא שם) שפסק כך להלכה הוסיף על דברי הרא"ש וכתב, שמצווה להתפלל מנחה גדולה כפי שעשה אברהם.
גם הרב עובדיה (יחוה דעת ד, יט), על אף שצעד בעקבות השולחן ערוך שעדיף להתפלל מנחה קטנה, מכל מקום הוסיף וכתב שמאחר וראשונים רבים (שאותם גם השולחן ערוך לא ראה) סוברים שאפשר להתפלל לכתחילה מנחה גדולה, וכן יש בעיה לאכול לפני מנחה מחשש שימשכו בסעודה, במקום צורך, כמו בישיבות שמתפללים מנחה גדולה כדי שמנחה קטנה לא תעצור את שטף הלימוד – יכולים לכתחילה להתפלל מנחה גדולה, ובלשונו:
"לפיכך הואיל ודעת הרי"ף והרמב"ם שאין לאכול סעודת הצהרים לפני תפלת המנחה, גזרה שמא ימשך בסעודתו, אף על פי שהאחרונים כתבו להליץ על הנוהגים לאכול ארוחת צהרים לפני תפלת מנחה, מכל מקום עדיף יותר להתפלל מנחה גדולה לפני ארוחת הצהרים, ולכן מנהג בני הישיבות בזה יסודו בהררי קודש. וכן ראוי לנהוג."
עוד הוסיף וכתב הרב עובדיה, שעל אף שלכתחילה סבר שעדיף להתפלל מנחה קטנה ביחיד מאשר מנחה גדולה בציבור, שהרי תפילה בזמנה עדיפה מתפילה בציבור, מכל מקום לאחר שהתברר שכל הראשונים הנ"ל סוברים שמנחה גדולה לא פחות מובחרת ממנחה קטנה – עדיפה כמובן תפילת מנחה גדולה בציבור, ממנחה קטנה ביחיד, וכן פסק המשנה ברורה.
סוף זמן מנחה
עד כה ראינו את הדיון בראשונים ובאחרונים סביב השאלה, באיזו שעה עדיף להתחיל להתפלל מנחה. שאלה נוספת שדנו בה
הפוסקים היא, עד איזו שעה מותר להתפלל מנחה. למעשה, המחלוקת בשאלה זו מתחילה כבר בגמרא במסכת ברכות (כו ע"א). לדעת חכמים ניתן להתפלל מנחה עד הלילה, ואילו לדעת רבי יהודה עד פלג המנחה (שעה ורבע לפני הלילה).
להלכה הגמרא נוקטת שכל אדם יכול לבחור כמו מי הוא פוסק, האם זמן מנחה לשיטתו הוא כדעת רבי יהודה או כדעת חכמים, וכן פסק השולחן ערוך. אמנם כפי שמסייגת הגמרא, לאחר שבחר אדם שהיום נגמר למשל כדעת חכמים, עליו להיות עקבי והוא אינו יכול להתפלל בפעם אחרת כדעת רבי יהודה, שהרי יש בכך תרתי תסתרי. ובכל זאת ישנם מקרים חריגים.
בעבר (ויקהל פקודי שנה ג') ראינו את דברי הגמרא הכותבת שניתן להתפלל תפילת ערבית של שבת מוקדם, למרות שבדרך כלל זמן זה מוקדש לתפילת מנחה. הרי"ץ גאות כתב, שאכן דין זה נכון רק לשיטת רבי יהודה, אך רוב הראשונים חלקו וסברו, שבגלל שיש מצווה בתוספת שבת – מותר לקבל שבת ולהתפלל ערבית מוקדם גם לדעת חכמים.
כמו כן, במקרה בו מדובר בציבור שיהיה מסובך לאספו שוב לתפילת ערבית, הקלו להתפלל ערבית לאחר מנחה, וגם בדיעבד כאשר אדם התפלל מנחה שלא כדעה שאימץ – יצא ידי חובה (עם כל זאת כתב המשנה ברורה, שלפחות באותו יום לא יעשה תרתי דסתרי, ויתפלל מנחה עד השקיעה כחכמים וערבית כרבי יהודה לפני השקיעה).
תפילה בבין השמשות
כפי שכתב הרמ"א, בעבר רבים בארצות אירופה היו נוהגים כדעת רבי יהודה שתפילת מנחה היא בפלג המנחה, ומיד אחר כך אפשר היה להתפלל ערבית. הסיבה לכך שבמקומות אלו צאת הכוכבים היתה בשעה מאוחרת, ולא רצו להתפלל כה מאוחר. כיום בארץ ישראל, הרוב נוהגים להתפלל מנחה עד הלילה, ודנו הפוסקים מהו אותו "לילה":
א. ערוך השולחן (שם, ט) כתב שהכוונה היא עד בין השמשות, אבל לאחר מכן נכנסים לספק יום ספק לילה, ודינו כלילה, וכן פסק המשנה ברורה (שם). ראייה לדבריו הביא מהגמרא בזבחים (נו ע"א) הכותבת, שדם התמיד שלא נזרק לפני השקיעה – פסול לזריקה – והרי תפילת מנחה תוקנה כנגד קרבן התמיד, ועיקר ההקרבה בקרבן התמיד היא זריקת דמו.
עוד הוסיף וכתב, שכן שעולה מלשון הרמב"ם (תפילה ג, ד) שכתב שיש להתפלל עד שקיעת החמה. כמו כן יש לציין שכך כתבו בפירוש תלמידי רבינו יונה (יח ע"א בדה"ר), שהביאו את אותה ראייה שהביא ערוך השולחן מהגמרא במסכת זבחים, ובלשונם:
"אין לפרש עד יציאת הכוכבים שהוא לילה ממש, דעל כרחך אית לן למימר דעד הערב האמור בכאן אינו אלא עד שקיעת החמה. משום דהכי אמרינן בזבחים (נו ע"א) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו' רוצה לומר דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים ועיקר התמיד הוא זריקת הדם
ב. השולחן ערוך (רלג, א) ובעקבותיו הרב עובדיה (יביע אומר ז, לד) פסקו, שאפשר להתפלל ערבית גם בבין השמשות. הסיבה לכך בין השאר, שתפילת מנחה היא מדרבנן וספק דרבנן לקולא. את ראיית הגמרא בזבחים הכותבת שתמיד הוקרב עד המנחה דחו, שכיום נוהגים כדעת רבי יוסי בירושלמי שתפילת מנחה הוקשה לקטורת, וקטורת מקטירים עד צאת הכוכבים.
עוד כתב לתרץ המשנה הלכות (ז, לב) על בסיס דברי התוספות במנחות (כ ע"ב ד"ה נפסל), שהסיבה שאי אפשר לזרוק את הדם לאחר שקיעת החמה, אינה בגלל שאז כבר לילה, ולכן יש מקום לומר שיהיה אסור להתפלל מנחה בשעה זו, אלא בגלל שזריקת הדם לאחר הזמן יש בה איסורה כרת – חכמים גזרו גזירה ואסרו את הזריקה כבר מהשקיעה.
סיום אחרי הזמן
למעשה בפועל, רבים נוהגים להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים ממש, אך כאמור יש העושים כדברי ערוך השולחן והמשנה ברורה. עם כל זאת לכל השיטות אין לחכות עד הרגע האחרון כדי להתפלל, וכפי שכותבת הגמרא שאביי היה מקלל מי שמחכה לרגע האחרון. מה הדין כאשר אדם התחיל להתפלל מאוחר, האם מותר לו להמשיך תפילתו לתוך הלילה?
א. ערוך השולחן (קי, ה) סבר, שכיוון שהתחיל בזמן המותר – הוא יכול להמשיך להתפלל גם לאחר צאת הכוכבים. ראייה לדבריו הביא מדברי התוספות בברכות (ד"ה שאלמלא), שעל אף שלבלעם היה רק רגע אחד לקלל את עם ישראל (הרגע בו הקב"ה כועס), די בכך, כיוון שאחר שהתחיל בזמן בו הקב"ה כועס אפשר היה להמשיך גם אחר כך – והוא הדין לתפילה.
גם הרב עובדיה (יביע אומר שם) צעד בשיטה זו וכתב, שאין לומר שלא למדים הלכות מדברי האגדה כפי שכותב הירושלמי בפאה (ודברי התוספות מתייחסים לדברי אגדה), כיוון שלדעת אחרונים רבים וביניהם הפרי חדש והחיד"א, הכלל שאין למדים מהאגדות קובע שאין למדים מאגדה שחולקת על דברי הגמרא, אבל אם אין מחלוקת – אפשר לפסוק כמותה, ובלשונו:
"ומכל מקום לכאורה אין ללמוד מזה הלכה לעניין תפלה, שיש לומר כמו שאמרו בירושלמי אין למדין הלכה מן האגדות. וכן כתבו התוספות יום טוב שאפילו במקום שאין סתירה מהש"ס לדברי המדרש אין למדין הלכה מן המדרש. אולם הפרי חדש חולק על התוספות יום טוב, וסבירא ליה שאין לחלוק על המדרש כשאין ראיה מהש"ס כנגדו. וכן כתב מרן החיד"א."
עם כל זאת גם לשיטתם, במקרה בו ציבור רואה שאם יתחיל את התפילה לא יספיק לסיים את כולה בזמן – עדיף להתפלל תפילה קצרה שהיא תפילה בה מתפללים ראשית שמונה עשרה בקול רם עד קדושה, ולאחר מכן מתפללים תפילת לחש[2].
ב. המגן אברהם (פט, ד) והפרי מגדים (שם) חלוקים וסבורים, שכל התפילה צריכה להיות בזמנה, ואי אפשר להתפלל מנחה בזמן ערבית כלל. מעבר לסברא שיש בשיטה זו, את הראייה מדברי התוספות ניתן לדחות, שדברי התוספות לא באים להורות הוראה הלכתית, ועל אף כפי שציין הרב עובדיה לעיתים למדים מהאגדות, נראה שזה רק במקרה בו מטרת האגדתה ללמד הלכה.
שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]…
[1] בביאור הלשון 'מנחה' נחלקו הפרשנים: הרמב"ן (שמות יב, ו) כתב שלשון זה מרמז על זמן מנוחת השמש, שעד כה היא זרחה בעוצמה ומשעה זו אורה מתעמעם. התוספות (פסחים קז ע"א) לעומת זאת כתבו, שלשון זה מרמז למנחת החביתין שהיו מקריבים במקדש בזמן הזה, ועל אף שגם בבוקר היו מקריבים, דחקו וכתבו שבבוקר כבר קוראים לתפילה תפילת שחרית על שם השחר, ולכן רק במנחה נשאר שם זה.
[2] לדעת הרמ"א יש להתפלל עם החזן עד קדושה, לומר איתו קדושה בקול, ולהמשיך לאחר מכן אתה קדוש וכו'. לעומת זאת המשנה ברורה כתב שהמנהג לא כך, ויש לחכות עד שהחזן יגיע לקדושה, ורק לאחר מכן להתחיל שמונה עשרה בלחש. מכל מקום, גם לרמ"א צריך שישאר לפחות אדם אחד שיענה 'אמן' אחר החזן.
[3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: [email protected]
