מתי נכנסת שבת לגברים ולנשים?

לפעמים נדמה לי שאתה קורא רק מה שאתה כותב… [תוכחת אוהב, לא חלילה אחרת… אל תקפיד עלי…]. כבר דיברנו שזה הכל אילו נשים היו מודעות לכך שלדעת השו"ע אין הכרח לקבל שבת בהדלקה, אבל כיון שהן סבורות שעל ידי הדלקה הן מקבלות שבת, ממילא הן אכן מקבלות שבת, ואם יש לך ויכוח איתי לגבי מציאות זו, שאל את הנשים סביבך.

אינני חושב שאתה צודק, ובכל מקרה תזכיר לחבר שלך שלא נכון שמותר עד השקיעה יש גם מצות תוספת שבת, וגם בשבת החמורה יש לחשוש לנושא של ניכוי הרים וכו' בשקיעה מה שעשוי להקדימה להרבה שיטות עד עשר דקות.

אני אינני יודע לומר מה חשוב ממה, אבל אם כבר הזכרת ובעבר עשיתי על כך עבודה נחמדה, ואתה הרי אוהב ללמוד, אז אני מעתיק לך, סתם כי הזכרת את הנושא ומגודל חיבתי לאהבתך את התורה.
מנהג קהילות ספרד מאז ומתמיד היה כשיטת הגאונים ודלא כרבינו תם, וכפי המבואר בערך לחם למהריק"ש (או"ח סי' רסא סעי' ב), וכ"כ בשו"ת מהר"י פראג'י (סי' מו) בשם בעל הגינת ורדים: "עינינו הרואות שבכל גלילות ישראל לית דחש לרבינו תם" [וראה שם סי' מז, שאף שמאריך להוכיח כדעת רבינו תם וכנגד המנהג הרווח, הוסיף: "ומה אעשה שאפי' נוות ביתי אינה שומעת לי בזה, שאומרת אני עושה כדרך שעושים כל היהודים]. וכ"כ בברכי יוסף (או"ח שם ס"ק א) ובמחזיק ברכה שם (אות ב) בשם הבתי כהונה, דכבר פשטה הוראה בכל תפוצות ישראל שלא כרבינו תם, וכ"כ בס' גט מקושר (דף קח) דלא שמענו שנהגו כשיטת רבינו תם אלא יחידי סגולה, וראה שו"ת זבחי צדק (יו"ד סי' יז), שכן הוא מנהג מרוקו מקדמת דנא.

ואע"פ שבשו"ע (או"ח סי' רסא סעי' ב) פסק כרבינו תם, מכל מקום לא נתקבלו דבריו בקהילות הספרדים אפילו בארץ ישראל מקום מושבו, וכמבואר בס' ארץ חיים (להגר"ח סתהון, או"ח שם), שו"ת רב פעלים (ח"ב סי' יט), כף החיים (סי' רסא ס"ק א, וסי' רצג ס"ק ה), וראה מחזיק ברכה שם שתמה היאך נתעלם השו"ע מהמנהג הרווח בארץ ישראל בימיו ולא ציינו אפי' ברמז.

כמו כן, אע"פ שמנהג רבים מבני אשכנז היה להחמיר כדעת רבינו תם וכפי שיבואר בסמוך, מחדשי הישוב בארץ הקודש שמבני אשכנז קיבלו עליהם בענין זה את מנהג ארץ ישראל לסמוך להקל בזמן מוצאי שבת כשיטת הגאונים, וכפי שהובא בשו"ת פרי יצחק (ח"ב קו"א לסי' ט) בשם מהר"י מאלצן. וכנראה שעיקר טעמם בכך הוא משום שרובם היו מתלמידי הגר"א שפסק כגאונים, או מתלמידי תלמידיו של הבעש"ט שנסמכו בזה על הוראת בעל השו"ע הרב בסידורו (סדר הכנסת השבת) שפסק אף הוא כשיטה זו. מלבד זאת, באותם ימים היו בני הישוב האשכנזי מיעוט קטן בארץ הקודש, ובענינים מסוימים קיבלו עליהם את מנהג בני ספרד.

טעם נוסף י"ל בזה, ע"פ מש"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' סב), שכחמישים דק' לאחר השקיעה בעיר ניו יורק החושך גדול כפי שהוא בערי אירופה כשבעים ושתים דק' לאחר השקיעה, ובארץ ישראל החושך מקדים לבוא עוד יותר, שכן העיר ניו יורק צפונית בהרבה מארץ ישראל. וכבר נודע בשם החזו"א, שבארץ ישראל כארבעים דק' לאחר השקיעה החושך גדול כפי שהוא בערי אירופה כשבעים ושתים דק' לאחר השקיעה.

על אופן היחס למנהג קהילות אשכנז להחמיר כרבינו תם רבו הדעות: בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' כג) מביא בשם הדברי יחזקאל משינאווא שאמר בשם רבו הגר"ש מבעלז, שהואיל ופלוגתא רבתי יש בנידון זה לא יתכן להכריעו עד קץ הימים, ודינו ככל ספק דאיסורא דבדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן ניתן להקל. ולדבריו אלו ודאי מנהג קבוע הוא ואינו בתורת חומרא בעלמא. כמו כן נראה בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קיד) שכתב, ששבעים פוסקים נקטו כרבינו תם וכן הוא העיקר לדינא. ועי"ש שהאריך להזהיר שם דבמקום קהילתו מנהג קבוע הוא להחמיר כרבינו תם וממילא אף הבא לשם חייב לנהוג בחומרי אותו המקום, וכ"ש למי שנמנה על צאצאי חסידי צאנז שנהגו בכך מעולם וקבלת האבות מחייבת את הבנים כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' ריד), וע"ע מש"כ בזה בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קמט), ושו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' קמב). כמו כן ראה שו"ת חתם סופר או"ח סי' פ, שכתב שמנהגם היה לנהוג כרבינו תם אף לקולא, ולדבריו יש למול תינוק כזה בשבת.

אולם רבים מבני ארץ ישראל המקפידים להחמיר בצאת השבת כרבינו תם, אינם נוהגים כן אלא בתורת חומרא בעלמא, ובפרט למש"נ שהמנהג הרווח בארץ ישראל היה כשיטת הגאונים. וכן מטו משמייהו דהגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך, דאע"פ שבכל השנה ראוי להחמיר בצאת השבת כרבינו תם, במוצאי שבת של חנוכה יש להקדים את ההדלקה כפי זמן צאת השבת לדעת הגאונים [אכן, מנהג החסידים שאינם מדליקים בחוץ, שלא להקפיד כ"כ על ההדלקה בזמן, וכבר האריכו בענין זה גדולי זמנינו].

למיטב ידיעתי, גם אלו מקהילות החסידים הנוהגים כרבינו תם אינם נוהגים כך אלא לחומרא [ידוע שהגאון מסטמר זיע"א היה מנושאי דגלו של רבינו תם בענין זה, ויש שהלעיזו עליו שנסע ברכב בזמן הסמוך לשקיעה ראשונה בערב שבת, ועדות זו הוכחשה מכל וכל, ואין ספק שנהג לחומרא כשני הצדדים. טעות זו נובעת מכך שלענין זמני התפילה הקילו רבים מבני קהילות החסידים לנהוג כרבינו תם אף לקולא ומתפללים מנחה לאחר צאת הכוכבים של הגאונים. ואף שמצינו לחתם סופר שנהג כרבינו תם לקולא, כמדומה שכיום לא נוהגים כדבריו בשום מקום.

בנוגע למציאות שזמן הגאונים אינו מובן על פי הנראה באופק, זו שאלה ישנה וכבר דשו בה רבים, ואי קשיא להיפך יש להקשות, שהרי סוגית הגמרא בפסחים אמורה ביחס לאופק בבל וארץ ישראל, ושם אין מובן כלל לדבריו של רבינו תם, שכם שעה אחרי השקיעה הוא כבר לילה גמור ויוצאים אז כבר כל הכוכבים גם הקטנים ביותר. ואף השו"ע שפסק כרבינו תם ידע זאת כמובן שהרי הוא שימש כרב בעיה"ק צפת. ידועה אמרתו של הרב מבריסק שנדרש לשאלה זו, ואמר, "אנחנו את הכוכבים מחפשים בספרי הקודש ולא בשמים"… ולעצם הקושיא, כשעסקתי בסוגיא זו סברתי, שאולי הדבר תלוי במחלוקת הראשונים שהביא הביאור הלכה בגדר דין הכסיף אם הכוונה הלבין או השחיר, ואף שאיני יודע בדיוק מהו "הלבין", מכל מקום חזינן שהמושג הכסיף אינו פשוט כל כך ויש בו גדרים שונים וחלוקים, ואפשר שבזה נחלקו רבינו תם והגאונים.

דבר מעניין מצאתי בס' הזמנים בהלכה, שעל פי חוות דעת המדענים, גם לאחר ירידת גוף השמים מתחת לאופק יש השפעה קלושה לשמש עד שהיא יורדת 4 מעלות. בחישוב פשוט 4 מעלות הן 72 דק' בדיוק, דבר שיש בו קצת כדי ליישב את הקושיא האמורה על דברי רבינו תם. אגב, החזון איש חישב ומצא שבארץ ישראל כ35 דק' לאחר השקיעה מצב האופק הוא בדומה לזמן רבינו תם באירופה. כך עשה בעל האגרות משה במקומו, ואמר שב50 ד' בניו יורק מגיעים לתוצאה דומה.

[בעיקר פלוגתת הגאונים ורבינו תם, ע"ע: שו"ת מהר"ם אלשקר (סי' צו), ביאור הגר"א (או"ח סי' רסא ס"ב), ס' מנחת כהן (מאמר א-ב), ס' בין השמשות להגרי"מ טוקוצ'ינסקי, שו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' קס), ס' עלה יונה להג"ר יונה מרצבך].