שאלה:
שלום לכבוד הרב, מאיזה רגע קובעים תחילת הראייה לחמישה ימים עד ההפסק טהרה, באופן שלא היתה הרגשה, והיא ראתה טיפת דם על האסלה, וראתה גם על הנייר טואלט, ולאחר מכן לא ראתה כלום במשך לילה שלמה, וביום שאחרי ראתה כתם על הפד, ובשום פעם, עדיין לא היה שם בשפע. מה הכלל בכל זה? תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
החמישה ימים מתחילים מהרגע שנאסרה. כלומר כתם על האסלה אינו אוסר כי הוא דבר שאינו מקבל טומאה, אבל על טישיו, אם אתם נוהגים להחמיר בכך כדעת רוב הפוסקים [בגודל גריס וכו'], הרי שנאסרה, ומעתה מתחיל החמישה ימים. אמנם יש פוסקים שסבורים שניתן להתחיל כבר מהרגע שפרשו גם אם לא נאסרו, אולם להלכה אומרים בזה "לא פלוג", וגם אם לא שימשה, כל עוד שלא נאסרה לבעלה עדיין לא התחילו החמישה ימים.
אותי לימדו, שבניגוב לא אומרים כגריס. הטעם שמחמירים בזה כמו בבדיקת מוך. שחוששים שהיא הרגישה בנפילת הטיפה.
יש שלוש גישות בענין הניגוב: יש שכלל לא חוששים, הם נוקטים שדינו ככתם על דבר אחר ולא על הגוף, ונוקטים שממילא זה נייר שאינו מקבל טומאה. ויש שחששו אפילו בפחות מגריס משום שחוששים שהרגשת מי רגלים מטעה ובעצם זה דם בהרגשה. בשיטה זו יש שהורו שאם קינחה כחצי דקה דקה אחרי הטלת מי הרגלים כן די בגריס, וכך אנחנו בדרך כלל מורים כאן באתר, לפי החילוק הזה. ויש שאומרים שתמיד דינו ככתם שעל גופה שדינו בגריס, ואינו נחשב כאינו מקבל טומאה, אבל לא החמירו שכמה כתמים מצטרפים לגריס כמו בגוף. וכל אחד יעשה כהוראת רבותיו.
השאר תגובה