שאלה:
נשאלתי מתלמיד לרפואה באחד מהאוניבסטיות בחו"ל שנוהג לראות בשבתות את ניתוחי המתים שעושים כדי להתלמד, ללא השתתפות בפועל בנעשה שם, לפי הדעות שמתירים את זאת.
שאלתו היא, האם אפשר לו לטלטל את חלקי העצמות ואברים המוצגים לתלמידים ללא חשש מוקצה מכוין שהם מיוחדים לשימוש זו, ולא גרועים הם מעצים ואבנים שייחדו לעולם לשימוש היתר? מוקצה מחמת חסרון כיס לכאורה לא שייך, שאין הגויים בעלי המעבדה מקפידים על כבוד אברים הללו, ולאחר שימוש הנ"ל זורקים אותם לפעמים לפח.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית, היחוד לא נעשה בערב שבת אלא בשבת עצמה, אז מבצעים את הניתוח, שנית הרי אתם אומרים שהרבה פעמים זורקים מיד אחרי שמסתכלים, כלומר אין כאן יחוד לעולם ואם כן זה לא מועיל.
מקורות:
לגבי ייחוד מוקצה לשימוש באופן המותר חילקו הפוסקים בין דבר שדרך העולם לייחדו לשימוש זה , שבזה נחלקו אם די לייחדו לשימוש שבת אחת או שצריך לייחדו לכך לעולם, ולהלכה הקל בזה המשנה ברורה, לבין כלי שאין דרך לייחדו לשימוש זה, שודאי לא מועיל אלא אם כן ייחדו לעולם. בענין זה ראה במשנה ברורה סי' שח בסעיף כב. ממילא, כיון שאין דרך לייחד גוף אדם למחקר, יש להחליט שזה שימושו הקבוע, וזה לא שייך. כמו כן, לגבי דבר שאנשים כלל לא נוהגים לייחדו לעולם לשימוש אחר מזה המיועד לו לכתחילה, נחלקו הדעות האם מועיל לו ייחוד לעולם וכנ"ל, שאפילו ייחוד לעולם לא יועיל כיון שאין דרך העולם לעשות זאת.
לכבוד הרב שליט"א
כנראה, ברצוני לקצר, לא הסברתי טוב את השאלה. לכאורה, ברור שהייחוד לגופות המתים הללו נעשית לפני שבת כשהם נאספים לצורך שימוש האוניברסיטה. וברור לענ"ד שייחוד זה היא לעולם, כלומר, גופות המתים מיוחדים לצורך ניתוחים עד כלותם. לכאורה, דומים הם חריות דקל העומדים לשריפה (שח, כ) שייחדם לישיבה, שסוף סוף נפרכים וכלים במשך שימושם ואין זה מגרע ייחודם.
כוונתי במש"כ שנזרקים לפח לפעמים (כפי ששמעתי, אמנם לפי החוק חלקי אברים הללו טעונים קבורה לאחר גמר שימושם) הייתה רק לשולל האפשרות לדונם כמוקצה מחמת חסרון כיס, שאין קפידה גדולה מצד המייחדים אותם לשימוש מיוחד בלבד.
לכאורה, ייחודם היה כן צריך להועיל.
אשמח לשמוע שטעיתי בחשבון הנ"ל.
בכבוד
אברהם מנדל נדלר
לכאורה אתם צודקים. אמנם נראה שמת יותר דומה לנדבך של אבנים מאשר לחריות, וצריך "למדום", והיינו שיעשו בהם מעשה המוכיח שהם עומדים לשימוש האוניברסיטה, כך שמת מזדמן שהגיע לנתיחה בדרך לקבורה נראה שהוא מוקצה גמור, אבל שלד עצמות שעבר תהליך שימור ומשמש ללימוד זה נראה ודאי כלמדום ומותר. כך נראה לכאורה אבל קשה עלי ההכרעה.
תודה על התשובה!
זה כל השאלה, מה בדיוק עושים עם הגופה הזאת לאחר שימושו במעבדת האוניברסיטה? אני הבנתי שלא מדובר באדם נפטר שמנתחים אותו לפני התלמידים בדרך לקבורה, אלא בגופות של "הפקר" הנתרמים ל"מדע" ולא מגיעות לקבורה בקרוב אם בכלל, אלא נשארים במעבדה לצורך לימוד. לכאורה, צריך לברר את המציאות מה היא בדיוק?
בכבוד רב, אברהם מנדל נדלר
נכון, הצד להיתר הוא רק בגופו שנתרמו למדע, ולא רק נתרמו אלא הם באמת משמשות לאורך זמן ולא השתמש וזרוק.
לכבוד הרב שליט"א
האם יש מקור שייחוד מועיל רק כשמשתמשים בדבר לנצח? לכאורה, גם כשהדבר כלה במשך הזמן עקב שימושו ונזרק (במקרא שלנו, נקבר) הרי ייחודו התקיים עד גמר שימושו. למה לא סגי בייחוד כזה, הרי הוא "לעולם", לעולמו של הדבר.
ישר כוח ותודה רבה
אברהם נדלר
זה יהיה בסדר וכאמור, אבל לא כאשר זה חד פעמי או אפילו פעמיים שלוש, אז אין לזה חשיבות.
השאר תגובה