אשה עיניה צרות באורחים

שאלה:

שלום וברכה,
אשמח לשמוע את דעתכם בנושאים הבאים:
א. מדוע חז"ל טוענים שאשה עיניה צרות בארוחים, לכאורה המציאות נראית שאשה שמחה לארח ולא מתקמנצת כמו הבעל.
ב. האם זה נכון שהיה את מעשה בנות לוט בכדי לבלבל את השטן כדי להוציא נשמה כמו דוד המלך אז דוקא מהמקום הזה הוא צריך לצאת שלא יהיו מפריעים?
ג. האם הערבים שאנו מכירים היום: המוסלמים, הפלשטינים, ערביי ישראל והעולם כולו הם בני ישמעאל? הנוצרים בני עשו?
ד. שאלה אחרונה: איך בדורינו קיים הכלל של "כפורע חובו" "כמי שכפאו שד"
צריך לשמוח לכאורה בדור כזה שזה בקדושה, בטהרת המשפחה, בנישואין, עם אשה ולא בצורה יחידינית, הכל בהיתר…

תשובה:

שלום וברכה

1. ראשית יש תמיד משקל גם לאופי של אנשים, נדיבות וקמצנות זה בראש ובראשונה ענין של אופי, ולכן לפעמים כוונת חז"ל בענין זה אינה בולטת ואסביר: מה שאמרו אשה עיניה צרה באורחים אין הכוונה שאינה נדיבה, הרי גם בפרשה זו עצמה מעירים כבר המפרשים שהביאה סולת שהוא המשובח ביותר, אלא שאשה יותר מחשבנת "למה הוא בא", "מה הוא רוצה כאן", ואין הכוונה לקמצנות, אלא באותה מידה אמרו חכמים שאשה מכרת באורחים, כלומר שאם יהיה אורח שאינו הגון הגבר יפול בפח אבל האשה תתפוס מיד. כלומר אשה יותר בוחנת את האורחים לעומק ורואה מה שמעבר לעצם הסעודה.

2. אינני מכיר ביאור כזה.

3. לא לגמרי, הרי מיפת למשל יצאו יון, אשכנז [גרמניה צרפת – כמובן הקדמונים] ותוגרמה – טורקיה [שוב לא ממש אותו עם שנמצא היום, אבל להסביר שיש גם בני יפת, ולא רק בני שם].

4. למעשה לא כל כך נוהג היום.

שבת שלום.