שאלה:
לכת"ר שלום וברכה ,
אני עובד במוסד אקדמי מזה תקופה של בערך ארבע עשרה שנים ב"ה.
במסגרת עבודתי אני מייעץ על מסלולי הלימוד וקשור לשיווק תכניות הלימוד ולרישום סטודנטים חדשים .
יחד אתי עובד יועץ נוסף ואנחנו ב"ה חברים טובים ,ביחסים טובים ואוהבים זה את זה .
אני מודע לכך בשנים האחרונות שחברי משתכר באופן משמעותי יותר ממני למרות שאנחנו מבצעים את אותו התפקיד כי ככה קבעו אתו בזמנו ואתי קבעו שכר בסיס אחר -חשוב לציין שהוא ותיק ממני בתפקיד בכמה שנים ( מדובר על הבדל שמתקרב ל2,000 ש"ח בשכר הבסיס )
אני חס ושלום לא מוטרד מזה שחברי הטוב משתכר יותר , ואני יודע שהכל מאת השי"ת בהשגחה פרטית ותודה להשי"ת על הכל .
אני בעל משפחה ב"ה ומצבי הכלכלי דחוק וזה משפיע על ההתנהלות בבית ובמשפחה .
לפני בערך שנתיים בקשתי ממנכ"ל המוסד העלאה – השוואת שכר לעמיתי לעבודה והוא אמר שהמצב אינו מאפשר ואם יהיה מצב תקציבי טוב יותר נוכל לדבר בעתיד .
קבעתי אתו פגישה לתחילת השבוע הבא בעז"ה באותו עניין ובקשת השוואת שכר (זה מצד ההשתדלות המוטלת עלי) .
שאלתי – במידה ושוב יאמר מנכ"ל המוסד שהמצב לא מאפשר – האם ע"פ ההלכה מותר לרמוז או לומר שאם כך תשובתו אני אחשוב על צעדים עתידיים לגבי הישארותי בעבודה ,או לומר שאני לא יכול להרשות לעצמי להמשיך כך ..?
למרות שהאמת היא שאני לא מתכוון לעזוב ולא רוצה לעזוב בשל כל מיני סיבות .
האם אין במקרה כזה גניבת דעת ?
תודה לכבוד הרב ובציפייה לישועת השם הזן ומפרנס לכל
תשובה:
שלום וברכה,
מותר לעובד לאיים על המעביד שאם לא יעלה לו את המשכורת שהוא עוזב את העבודה למרות שאין בכוונתו לעזוב ואין לו מקום חילופי.
בהצלחה.
מקורות:
כתב הט"ז שמותר למוכר לשבח את המקח כדרך המוכרים. ולכן מותר לאיים בצורה שמקובל, ואין זה גנבת דעת.
