שאלה:
חולה שמתקשה לעמוד. א. יכול להתפלל בעמידה אבל אז מאד יזדרז וימהר, שאינו יכול לעמוד אלא דקות ספורות, ואילו בישיבה/שכיבה יכול להתפלל בנחת ובכוונה. מה עדיף? ב. יש שינויים בהרגשתו במשך היום, לעתים יכול לעמוד יותר. הגיע זמן מנחה ועתה קשה לו, האם יכול להתפלל עתה בישיבה/שכיבה, או שיחכה עד סמוך לסוף הזמן, אולי בינתיים הרגשתו תשתפר. נא לציין גם מקורות. תודה רבה
תשובה:
מעתיק לך מתוך כאיל תערוג מדברי הגראי"ל שטיינמן, ראש השנה עמ' כ:
תלמיד חכם אחד שבר את רגלו, ושאל על תפילת ר"ה, אם יתפלל לאט במיושב או מהר בעמידה. והשיב רבנו, שאמר מרן החזו"א ז"ל שעדיף להתפלל שמונה עשרה במתינות מיושב מלהתפלל במהירות מעומד [א"ה ועיין משנה ברורה סימן צ"ד ס"ק ל']. והוסיף רבנו, דנראה דמ"מ אפשר לקיים שניהם, שיכול להתפלל מעומד במתינות, וכשירגיש עייפות או חולשה שישב וימתין בשהייה, ואח"כ ימשיך במעומד עד הסוף, והכי שפיר טפי, שמקיים שניהם.
בנוגע לשאלתך השניה, נראה פשוט שימתין אם יש סיכוי להתפלל אחר כך בעמידה [גם זה מבואר במשנה ברורה הנ"ל].
רפואה שלמה!
