לתרומות לחץ כאן

שליח ציבור כהן – ברכת כהנים

שאלה:

שלום,
האם ניתן להעסיק כהן שיהיה שליח ציבור קבוע בשבתות?
(נוהגים כספרדים)

תשובה:

שלום וברכה

לא הייתי ממליץ לכהן לשמש כשליח ציבור קבוע, שהרי הוא מפסיד ברכת כהנים, או לחילופין נאלץ לסמוך על שיטת הפרי חדש ולברך למרות שיש עוד כהנים בבית הכנסת ולמרות שהוא באמצע חזרת הש"ץ, ולמה להכנס למחלוקות בחינם.

מקורות:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח

סעיף כ

אם ש"צ כהן, אם יש שם כהנים אחרים, לא ישא את כפיו; (ולא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו, אבל אם אמרו לו צריך לעלות, דהוא עובר בעשה אם אינו עולה) (מרדכי פרק הקורא עומד והגהות מיימוני פרק ט"ו דתפלה ואגור). ואפי' אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו אא"כ מובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת, שאם הוא מובטח בכך כיון שאין שם כהן אלא הוא ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאות כפים. וכיצד יעשה, יעקור רגליו מעט בעבודה; ויאמר עד ולך נאה להודות; ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים; ויקרא לו אחר; ומסיים החזן: שים שלום. ואם המקרא כוון לתפלת ש"צ מתחלה ועד סוף, עדיף טפי שיסיים המקרא שים שלום. 

פרי חדש אורח חיים סימן קכח סעיף כ

כיון שאין שם כהן אלא הוא וכו'. כ"כ הגהות מימוניות [נשיאת כפים טו, אות ו] שכן כתב הר"מ [מרוטנבורק], ואי הר"מ [מרוטנבורק] לא כתב אלא מה שהעתיק הטור [קיג, א] משמו, אין שם משמעות כל כך ללמוד דין זה מדבריו, ומהתימה על הטור ז"ל שמה הועיל בהעתיק דברי מהר"מ [מרוטנבורק] כיון שמשם אין לדקדק כלום, וכמעט לשונו הוא לשון המשנה [ברכות לד, א], ואם כיון לדין הגהות מימוניות איכא למידק איפכא מתחילת דבריו. ומ"מ יהיה דין זה ממי שיהיה אינו מחוור כלל, שכיון שהוא מובטח שחוזר לתפילתו למה יניס עצמו מלקיים שלשה עשה, ולחדש חששות רחוקות אולי יטרף, והוא מובטח בעצמו שחוזר לתפילתו, באמת זה תמוה. ומאי דמייתו [המהר"ם מרוטנבורק] סייעתא מדלא קתני ואם הבטחתו שהוא עונה אמן, אלמא דבכל גוונא לא יענה אמן, דבנשיאות כפים התירו כדי שלא תתבטל נשיאות כפים, לאו מילתא היא, שהרי בל"ח [דברי חמודות ברכות פרק חמשי] אות נ"ב כתב שמצא במדרש רבא פרשת כי תבא [פרשה ז] שאם הוא מובטח שחוזר לתפילתו שיכול לענות אמן, ומי יוכל לחלוק על המדרש בלי ראיה מהש"ס, והא ודאי הוייא תיובתייהו, ועיקר דקדוקם במשנה אינו, דלרבותא נקט נשיאות כפים וכל שכן אמן, והכי דייק קצת לישנא דמתניתן מדלא קתני לא ישא את כפיו אא"כ מובטח לו שיחזור לתפילתו, והשתא דנקט מתניתן בבא אחריתי וקתני ואם הבטחתו וכו', משמע דקאי אפילו היכא דאיכא כהנים הרבה. ותמיהני על הטור שהוא ז"ל בסימן תקפ"ה כתב שדקדק רב האיי מדקאמר [ראש השנה לב, ב] מתקיע ולא אמר תוקע, אלמא אחר תוקע ולא ש"ץ, ושכתב הרא"ש [שם פ"ד סימן ד] דהטעם הוא מפני הטירוף כדתנן פרק אין עומדין [ברכות לד, א], וכי היכי דהתם אם הבטחתו שנושא כפיו וחוזר לתפלתו רשאי, הוא הדין גבי תקיעה שאם הוא מובטח שחוזר לתפילתו רשאי לתקוע. ואם הרא"ש סובר כדעת הגהות מימוניות מה ראייה מייתי מנשיאות כפים, דהא הכא לא שרינן אלא היכא דליכא כהנים אבל היכא דאיכא כהנים לא, וא"כ גבי תקיעת שופר דאיכא תוקעים אחרים איך מתיר הרא"ש, אלא ודאי דס"ל דאפילו דאיכא כהנים אחרים רשאי לישא את כפיו. ומצאתי בכסף משנה פ"ב מהלכות תפילה [הלכה ד] שכתב אהא דאמרינן [שם כט, א] שלא יתפלל הבינינו בימות הגשמים משום דילמא אתי לאטרודי, וז"ל וכתב ה"ר מנוח דכיון דטעמא משום דילמא אתי לאטרודי, משמע שאם מובטח דלא אתי לאטרודי רשאי כדאמרינן גבי נשיאות כפים עכ"ל, וכתבתיו סימן ק' ס"א יע"ש. הנה בפירוש קאי בשיטתינו הפך דעת הגהות מימוניות, וזה ברור והכי נקיטנן: 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל