השקפת התורה על אקולוגיה ומיחזור

שאלה:

שלום וברכה
אני מלמדת מדעים בכיתות י' בסמינר בית יעקב.
רציתי לשאול מהי השקפת התורה על כל נושא השמירה על הסביבה ואקולוגיה.
בציבור החרדי אין מודעות גבוהה לנושא, אולם מבחינה אמיתית העולם נמצא בתהליכי התחממות שפוגעים בו, וקיימים תחומים רבים בהם האנושות הורסת את העולם במו ידיה( כמו ייצור אשפה מוגבר וכדומה)
רציתי לשאול כיצד עליי ללמד נושא זה. האם יש חובה תורנית לשמור על העולם שלנו ולהתאמץ למען כך ?
האם יש בכך מצווה – או לחילופין – איסור – להשחית את העולם?
אני מתכוונת להרגלי צריכה הנפוצים מאד בציבור החרדי, כמו צריכת חד פעמי מוגברת, חוסר מודעות למחזור חומרים שונים, צמצום השימוש בחומרים רעילים במידת האפשר וכדומה.
אשמח לתשובה
יישר כוח.

תשובה:

שלום וברכה

בודאי שערכי השמירה על הסביבה נכונים מאוד, בקהלת רבה (וילנא) פרשה ז אמרו חכמים:

"ראה את מעשה האלקים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".

אמנם הפרשנים בדרך כלל מסבירים זאת לגבי חטא, כמבואר במסילת ישרים נפש החיים ועוד, שהרי כאשר אדם חוטא הוא מוריד ומקלקל את העולם כולו איתו, אבל ודאי גם אין מדרש יוצא מידי פשוטו, ויש חשיבות לשמירה על ערכי הסביבה, ובכלל זה חינוך חשוב לחשיבה קדימה וליחסים בין אדם לחברו.

הסיבה לכך שהנושא קצת מוזנח בציבור החרדי מחולקת לכמה פנים:

ראשית, המשיכה הנודעת לאנשים אינטלגנטים לערכי הסביבה, היא משום שכל אדם בטבעו ובנשמתו שואף לחיים ערכיים של מוסר וכו', לכן אדם חילוני שאין לו תורה מוצא את סיפוקו בערכי הסביבה, בעוד שאדם דתי שכל יומו ספוג בערכים אלוקים פחות נוטה לכך באופן טבעי וזה לא צורך קיומי לגביו. לא אמרתי סיבה להמנע מכך, ההיפך הוא הנכון, רק להסביר שהסיבה לכך שהנושא מוחלש בציבור שלנו בשונה מציבור בעל אינטלגנציה דומה בקרב הציבור הכללי, הוא בגלל סבות טבעיות שאין בהם גריעותא, ולא בגלל שאכן מבחינה יהודית הדבר הזה אינו בעל משמעות. 

שנית, החינוך החרדי מאוד מדבר כל הזמן על חיי עולם מול חיי שעה, והדבר לפעמים יוצר חוסר השקעה מספקת גם בערכים חשובים עוד יותר, כמו שמירת הבריאות, הליכה, דיאטה, הימנעות מוכרים ושומנים בצורה מוגזמת ועוד. זאת, על אף שחובת שמיר הבריאות היא הלכה מפורשת שהרמב"ם ייחד לה פרקים שלמים בספרו היד החזקה. ואכן תפקיד המחנכים להסביר את השילוב הנדרש בין ערכי הנצח לבין חובת שמירת בריאות הגוף והנפש כאן בעולם הזה שהם ערכים חשובים שאין להזניחם.

שלישית, וכאן גם יש צורך בחינוך, מחמת הרבה אמיתות לצערנו קיים איזשהוא חוסר אימון בין הציבור למימסד, ודברים כאלו נתפסים כהזויים וסהרוריים.

כמו כן, כיון שהציבור החרדי עוסק בהרבה מאוד חזיתות, חוסר בתקציבים, בתים ברוכים המצריכים הרבה מאוד יעול בהתארגנות וכו', הצורך בשקיות, כלים חד פעמים ועוד הוא הרבה יותר ממשעותי מאשר בציבור הכללי. מי יכול לעמוד ולרחוץ הררי כלים כל יום, מי יכול לסחוב כמויות מזון אדירות מהמכולת בלי שקיות רבות, מי יכול להמנע ממתקים בבתים מבורכים בילדים ועוד ועוד. ולכן הצורך גורם לכך שאין כל כך את הפריבליגיה להקפיד על ערכים אלו מה שדורש המנעות מהרבה אמצעים המקילים על ההתנהלות בחיים.

כל אלו אינם ערכים אלא פרקטיקה, ברמה הערכית ודאי יש חובה ציבורית ערכית לשמור על אקולוגיה סביבה ובכלל גוף בריא לעבודתו יתברך.

ברכה והצלחה!