שאלה:
מה הופך ריח- לריח רע שאסור לומר לידו דברים שבקדושה עד כדי שאפילו בדיעבד לא יוצא ידי חובה כמו בקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה?
יתכן שריח של עלים וצמחים שהתעפשו ונרקבו- נחשב ריח רע לעניין זה במקרים קיצוניים?
יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?
תשובה:
רחוק מזה מאוד… מדובר רק בריח רע של קלקול וסירחון, כמו צואה מי רגלים, או ירקות ופירות רקובים מאוד באופן שמדיף ריח, בדרך כלל אין מזה ריח רע, אבל בודאי לא בעלים.
אותו הדין גם לגבי ארבעת המינים שנרקבו ונתעפשו כולל הלולב, האתרוג, הדס וערבה שהם צמחים ממינים שונים שנמצאו מעופשים ורקובים?
יש לחשוש שיש כאן הגדרה של ריח רע או שלא היתה בעיה לומר שם דברים שבקדושה אפילו לכתחילה ואפילו קריאת שמע ושמונה עשרה- שאפילו בדיעבד לא יוצאים ידי חובה אם יש ריח רע?
יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?
אין צל של חשש.
סליחה אם הכבדתי.
שאלה נוספת להבהרה:
מצד מה שכתבתי בתגובה הקודמת, לגבי ארבעת המינים של חג הסוכות- הרי הלולב והאתרוג הם צמחים אבל אינם עלים, בניגוד להדס וערבה- עדיין אין שום חשש ריח רע בכלל לא בלולב,לא באתרוג, הדס או הערבה? ואפשר לכתחילה להשאיר אותם (יש הנוהגים להשאירם לשריפת חמץ בערב פסח) אפילו בלי כיסוי הפלסטיק השקוף שלהם או בלי כיסוי אחר כלשהו- ולומר לכתחילה דברים שבקדושה ליד כולל קריאת שמע ושמונה עשרה- בלי כל חשש?
אין הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?
אין בעיה כלל וכלל.
השאר תגובה