פאזל בשבת / פתיחת רוכסן בגד שיש בו כיתוב בשבת

שאלה:

שלום וברכה

א. האם מותר להרכיב פאזל בשבת? והאם יש להבדיל בין סוגי פאזל של ציורים או כיתובים לבין פאזלים פשוטים?

ב. האם מותר לסגור רוכסן של סוודר עם כיתוב שמודפס על חזית הבגד שכשפותח את הרוכסן מפריד את האות באמצעה ומרכיב משפט כשסוגר?

ג. האם יש משמעות למשפט ׳חס ושלום׳ או ׳חס וחלילה׳ ששגור בפי העם לומר אחרי ששומעים דיבור לא טוב וכדומה?
והאם באמת יש משמעות לדיבורים שאדם מדבר על עצמו ואחרים לטובה או להיפך?

תשובה:

שלום וברכה

1. אסור להרכיב פאזל בשבת.

2. נחלקו הפוסקים לגבי בגד כזה אם מותר לפותחו ולסוגרו בשבת, להלכה המשנה ברורה מצדד להקל.

3. אינני יודע מה המשמעות מעבר להזדעזעות טבעית מדיבור שאינו ראוי ומתאים. יש משמעות למה שאדם מוציא בפיו כמו שאמרו "ברית כרותה לשפתיים", לא צריך להגזים בענין הזה ולהכנס לחרדות, שומר פתאים ה', אבל בהחלט יש להזהר ולא להוציא מהפה דברים לא טובים.

מקורות:

1. לגבי קירוב שני חלקי דף קרוע כדי ליצור יחד כתב אחד או ציור אחד, כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק כח סעי’ ג להקל על פי תשובת הרמ”א סי’ קיט. ובאגרות משה יו”ד ח”ב סי’ עה כתב שאף הרמ”א התיר רק בנדונו שהיה ציור על חודי דפי הספר שבסגירתו נוצר ציור שלם, שכיון שהספר מיועד לפתיחה וסגירה תמיד אין כאן מלאכה, משא”כ כאן ששני חלקי הדף אינם מחוברים כלל.

אולם כאשר החלקים נאחזים זה בזה כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק טז סעי’ כג שלכל הדעות יש לאסור, ומקור הדברים במגן אברהם בסי’ שמח ס”ק י, והרבה יש להאריך בענין זה.

2. ראה מג”א סי’ שמ ס”ק ו לענין ספר שיש אותיות על חודי דפיו אם מותר לפותחו ולסוגרו בשבת, שהרמ”א בתשובותיו הנ"ל מתיר והלבוש אוסר. בטעם דברי הרמ”א כתב המשנה ברורה שם ס”ק יז שהואיל והספר עומד להפתח ולהסגר תמיד אין כאן כתיבה ומחיקה והכל קיים תמיד. אולם, מדברי הרמ”א עצמו נראה שסבר, שמעשה של קירוב והרחקה לבד אינם אסורים משום כתיבה ומחיקה [נפק”מ לגבי קירוב חלקי נייר שאינם מחוברים]. החזון איש סי’ סא תמה הרבה על ביאורו של המשנה ברורה, ומפרש שטעם המקילים בזה משום שהוא פסיק רישא בתרי דרבנן, שהרי זו מלאכה שאינה מתקיימת והפותח וסוגר אינו מתכוין כלל למעשה של כתיבה, כמו כן דומה הדבר למקלקל, שהרי אין זו מחיקה על מנת לכתוב [חילוק זה אינו מסביר מדוע מותר גם לסגור את הספר].

בכל מקרה אין לאסור פתיחת ספר שיש על חודי דפיו ציורים חסרי משמעות, כמבואר בס’ שמירת שבת כהלכתה פרק כח הערה ח.