מעשר כספים משכר דירה / ממכירת דירה / מנתינת ההורים לדירה

שאלה:

כמה שאלות.
1. האם צריך לתת מעשר על רווח משכירות, ואלו הוצאות אני מוריד מהרווח. (אני משלם על השוכרים חשמל מים וארנונה, ויש גם הוצאות משכנתא האם זה נחשב או שלא כי בזכות המשכנתא הדירה אצלי ולכן ארוויח את ההשבחה)
2. כשמוכר דירה ונשאר ביד רווח לאחר החזרת המשכנתא לבנק, האם צריך לתת מעשר
3. האם בכלל צריך לתת מעשר על סכום שקיבלתי מההורים לדירה.
תודה

תשובה:

שלום וברכה

1. את ההוצאות על השוכרים כמובן מנכים מהרווח, גם נזקים במידה ויש, תיקונים בדירה וכו', ניתן לנכות מהרווח, לגבי עלות המשכנתא, את הקרן ודאי לא ניתן לנכות, כי זה אתה מקבל בדירה עצמה, אבל את הריבית אפשר לכאורה לנכות, זה שוב הוצאה שאתה מוציא כדי להשיג את הדירה [מעבר לשוויה] וזו הוצאה על העסק שניתן לנכותה. כמו כן, מי שמשכיר דירה ושוכר במקום אחר, לא נחשבת לו השכירות כהכנסה, כי בעצם הוא צריך בגללה לשכור דירה אחרת.

2. אם קנית את הדירה במחיר מסויים, ומכרת במחיר גבוה יותר, ריווח זה חייב במעשר. אולם אתה יכול לנכות מהריווח את עליית מדד מחירי הדירות מאז ועד היום. כמו כן, כיון שמדובר בסכום גדול, ניתן להקל לעשות גמ”ח הלוואות מהכסף הזה, ובבוא היום לחתן איתו את הילדים. כמובן אם המצב הכלכלי הוא כזה שלא גומרים את החודש, אין חיוב מעשר.

3. סכום שקיבלת ספציפית לדירה אין צורך לעשר, זה נחשב שקיבלת דירה ולא כסף, הם גם מקפידים שלא תעשר אותו [ראה דרך אמונה מתנות עניים פ"ז ס"ק סז].

מקורות:

2. אעתיק לך ממאמרו של הגאון רבי יוסף פליישמן כאן באתר:

נחלקו הראשונים אם הלוואה לעניים נחשבת לצדקה. לדעת הרמב”ם ((הרמב”ם בהלכות מתנות עניים פ”י הלכה ו מונה שמונה מעלות בצדקה, והמעולה שבכולן המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה או הלואה.)), וכן פסק השו”ע ((בסי’ רמט סעיף ו.)), הלוואה נחשבת לצדקה וממילא אפשר להקים קרן להלוואות לנזקקים ((אבל עשיר שאינו זקוק לכסף עבור צרכיו הבסיסיים, אלא רוצה ללוות כדי להשקיע ולצבור הון, אין מצוות צדקה להלוות לו (אלא מצוות הלואה). ולכן יש להיזהר שעשיר כאמור לא ילווה כסף מגמ”ח, מכיון שסביר שחלק גדול מכספי הפיקדונות הם כספי מעשר המיועדים לקיים בהם מצוות צדקה.)) מכספי מעשר ((היינו שיוציא את הכסף מבעלותו, ואף לאחר מיתתו לא יוכלו יורשיו להשתמש בכסף למטרה אחרת.)). לדעת הרמב”ן ההלוואה היא מצוה בפני עצמה אבל אינה נחשבת לצדקה ((כן כתב בספר אהבת חסד ח”ב פרק יח שהרמב”ן מונה מצוות הלואה כמצוה בפני עצמה. ובפתיחה לספר חפץ חיים עשה ד בבאר מים חיים מבאר יותר שלדעת הרמב”ם מצוות “גר ותושב וחי עמך” להחזיק ידי המט ליפול, כלולה במצוות צדקה, אבל הרמב”ן בעשה ט”ז מונה מצוה זו בפני עצמה. וסובר החפץ חיים שמצוות הלואה כלולה לדעת הרמב”ן במצוות “גר ותושב וחי עמך” ולא במצוות צדקה. ואפשר לדחות ולומר שרק להציל הטובע בנהר סובר הרמב”ן שהיא מצווה בפני עצמה, אבל מצוות הלואה כלולה במצוות צדקה.)), ואם כן מי שנדר או נהג שלוש פעמים לתת כספי המעשר לעניים אינו יכול להקים מהם קרן להלוואות, לסוברים שבמקרה כזה אין להוציא מכספי מעשר לשאר מצוות חוץ מצדקה ((כן כתב בשו”ת חתם סופר יו”ד סי’ רלא שאם נהג שלושה פעמים לתת כספי המעשר לעניים חל עליו נדר לתת לעניים, וכדין כל הנהגה טובה שאם נהג שלושה פעמים חל עליו דין נדר אף אם לא חשב להדיא שרוצה לעשות כן לעולם. ובסי’ רלב מפרש בדעת המהרי”ל שחיוב מעשר כספים הוא רק לעניים, וכן משמע בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג (דפוס פראג) סי’ עד. מאידך, הט”ז בסי’ רמט סק”א והש”ך שם סק”ג מביאים מה שכתב המהרש”ל (בהגהות על הטור סי’ רמז וסי’ רנו) בשם תשובת רבי מנחם סי’ תנט וז”ל “וכן אני רגיל להורות לבני אדם כל מצוה שתבוא לו כגון להיות בעל ברית או להכניס כלה לחופה וכיו”ב או לקנות ספרים ללמוד בהם או לשאילה לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותו מעשה אז היה לוקח מן המעשר” וכן כתב המהרש”ל שם “עכשיו נותנין לצדקה על דעת כן לעשות כל צרכי ציבור וכן מעשר לעשות בו כל צרכי מצוה”. יש לציין שאף מי שנהג שלוש פעמים להפריש מעשר לעניים, יכול לחזור בו ולתת לשאר מצוות, אם מסר מודעה בערב ראש השנה כנהוג. עיין בשו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ צא אות כ ובספר כל נדרי פרק פא הערה לו.)). החפץ חיים הכריע שמותר לנהוג כן לכתחילה ((בספר אהבת חסד שם מאריך בזה. ומסקנתו להתיר להקים קרן הלוואות מכספי מעשר, על פי דעת הרמב”ם והשו”ע שיש מצוות צדקה בהלוואות. ואף לפי דעת הרמב”ן שאינו מקיים מצוות צדקה, מכל מקום הרי הש”ך והט”ז סוברים שניתן לשלם מכספי מעשר עבור שאר מצוות, ואין חיוב להחמיר שתי חומרות יחד, כדעת הרמב”ן שאין מצוות צדקה בהלואה וכדעת המהרי”ל שכספי מעשר מיועדים רק לצדקה. ומזה שהאהבת חסד האריך לבסס היתר זה נראה שדעתו להורות כן לכתחילה ממש. ויש לתמוה על האהבת חסד, מנליה שלדעת המהרי”ל צריך לקיים בכסף מצוות צדקה, הרי המהרי”ל לא כתב רק שהכסף מיועד לעניים, אבל באמת ניתן לקיים בו הן מצוות צדקה והן מצוות הלואה. ואפשר שכיון שהרמב”ם כותב בהלכות מתנות עניים פ”ז הלכה ה שמעשר הוא שיעור במצוות צדקה, לכן סבר האהבת חסד שלדעת המהרי”ל יש לקיים בכסף מצוות צדקה דוקא.)), ומוסיף שראוי להפריש שני שליש מכספי המעשר עבור מתנות לעניים ושליש עבור הלוואות ((הטעם הוא מכיון שעניים שזקוקים למתנות מצויים יותר מאלו שזקוקים רק להלוואה. ומוסיף שם שאם יהיה מספיק כסף בקופת הגמ”ח, ובקופת הצדקה יחסר כסף, ייתן כל כספי המעשר לקופת הצדקה. ולפי זה הכל תלוי לפי הצורך באותו המקום והזמן. בשו”ת שבט הלוי ח”ט סי’ רא כתב שלא להפריש לקרן הלוואות יותר מחצי כספי מעשר “כדי שיהיה לו שכיח מעות צדקה לחלק להנצרכים”.)). ויש שכתבו שאפשר להפקיד כספי המעשר בגמ”ח, עד שיצטרך לחתן את ילדיו, וכשיחתן את ילדיו ישתמש בכסף עבור הוצאות שניתן להוציא מכספי מעשר ((כן כתב הגר”נ קרליץ שליט”א בספר חוט שני הלכות שבת ח”ב עמוד שלא אות ג, שאין לשמור את כספי המעשר עד שיחתן את ילדיו, כיון שיש היום עניים הזקוקים לכסף, אבל להפקיד את הכסף בגמ”ח מותר, כיון שכל הזמן ישמש הכסף למטרה רצויה. ולכאורה מדובר בעצה פשוטה שמותר לכל הדיעות, ויש להקשות על שו”ת אגרות משה יו”ד ח”א סי’ קמד שנשאל על אחים שרוצים ליחד את כספי המעשר בשביל לחתן את אחיהם, ופסק שיש להם להעביר הכסף מיד לאח זה שיצטרך בעתיד, כדי שיצאו מצות צדקה מידם מיד, ולכאורה היה יכול לתת עצה זו).