שאלה:
בס"ד
לכבוד הרבנים שליט"א
במ"ב סי' ר"ס ס"ק ו' כ' דביום חמישי מקפידין לא ליטול הציפורניים, מפני שהצפרניים מתחילין לחזור ולצמוח ביום שלישי לגילוחן ואי"ז תיקון כבוד שבת שחוזר לצאת.ע"ש. ועוד טעמא איכא באליה רבה בשם אחרונים, שכיון שיתחילו לגדול בשבת נחשב שגורם שתחילת גדילתן תיהיה בשבת. ע"ש. ולכאו' כוונתו שיש בזה מעין מלאכה כמש"כ לבאר בשבט הלוי (ח"ו סי' כא') דיש בזה משום סרך מלאכה.
וצ"ע לפי"ז איך הותר לכוון שעון שבת, הרי כשמכוון יודע שיפעל בשבת ואין בזה תיקון כבוד שבת, וכ"ש דאיכא בזה סרך מלאכה?
יש"כ
תשובה:
בעצם שאלתך וביתר חריפות דן בה בעל האגרות משה בכמה מקומות בתשובותיו, ואף אמר שאם היו שעוני שבת בזמן חז"ל אין ספק שהיו אוסרים זאת, ויש מתלמידיו שאכן נמנעים משימוש בשעון שבת. הסיבה שלמעשה נקטו הכל להקל בכך, משום שככל שלא מדובר באיסור ממש אלא בתקנת חכמים, אין לנו סמכות היום לתקן תקנות מדעתנו, וגם אם זה נכון שכך היו מתקנים, אין לכך משמעות כרגע מבחינתנו. מה גם שניכר וידוע לכל שיש שעוני שבת ואין באמת חשש מראית העין.
ערב טוב.מקורות:
בסד
יישר כח. אך לא הבנתי למה זה נקרא לתקן תקנות… אם סרך מלאכה אסור אז שעון שבת ודאי נכלל בזה, ולמה זה נקרא שאנחנו מתקנים תקנות הר"יז נכלל בתקנת חכמים.
מה הכוונה סרך מלאכה וכי אני עושה משהו בשבת? זה רק תקנה משום כבוד שבת. ואגב, כאשר יש יום טוב ביום ראשון קוצצים ביום שישי למרות שיגדל ביום טוב, וכן כשיום טוב בשישי קוצצים ברביעי, כלןומר זה לא אסיור ממש אלא כעין תקנה משום כבוד שבת.
ודאי שסרך מלאכה אינו איסור גמור אלא רק תקנה, התכוונתי לשאול על מה שהרב כתב שאנו לא יכולים לתקן תקנות ולאסור שעון שבת, הרי אנו לא מתקנים זאת, התקנה קיימת ועומדת וזה נכלל בתקנה, א"כ מה ההיתר להשתמש בזה,?
התקנה נאמרה על ציפורניים, אי אפשר להקיש מסברא ולקבוע לה דינים חדשים.
לא הבנתי מה ההבדל בין זה לבין מה שמבואר בסימן רנב סעיף א-ה שמותר לפתוח מים לגינה מע"ש והמים זורמים בשבת ומצמיחים הזרעים, או לפרוס מצודה מע"ש והבעל חי ניצוד בשבת ואפי' שהצידה עצמה מתחילה בשבת מותר, (ולא נחשב שהתחיל הצידה מאתמול, והראיה דאם פרס בשבת המצודה ונכנסה החיה לאחר זמן אינו איסור צידה מדאורייתא אלא מדרבנן כמבואר במשנ"ב סימן שטז ס"ק יח )כיון שגמר פעולתו מע"ש ורק במקום שאוושא מילתא כלומר שיש קול מחמת הדבר הפועל אסור ולא משום המלאכה עצמה, אלא משום "זילותא דשבת" ורק לרמ"א , (רק יש טעמים צדדיים לאסור באופנים שונים) כך שמצד סרך מלאכה אין חשש, וגם משום כבוד שבת שנאמר בציפורניים זה משום שמתנוול כיון שמתחיל לגדול בשבת, ולכן ציפורני הרגליים כן קוצצים ביום חמישי אע"פ שיגדלו בשבת כמבואר במשנ"ב בסימן רס ס"ק ו משא"כ כאן אין שייך לניוול כלל, ומשום "זילותא דשבת" דסימן רנב סעיף ה כשאין משמיע קול מותר, ומצד טעם חדש דן האגרו"מ שסוף סוף אפשר להפעיל את כל בתי החרושת על ידי שעון שבת וא"כ יש זלזול בשבת וודאי שחכמים היו אוסרים זאת כמו שאסרו אמירה לגוי רק שמצד זה אין לנו לתקן תקנות מעצמנו, אבל אין ענין זה שייך לציפורניים כלל (חוץ מזה שיש לדון אם פעולת השעון נחשבת "כגרמא" שמותר אפי' בשבת עצמה כמבואר בסימן שלד סעיף כב ולרמ"א רק במקום פסידא ועכ"פ בכיבוי שזה מלאכה שאין צריך לגופה יותר מקילים)
ראה שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ס:
הנה בדבר שע"י חשמל (ענין העלעקטרי) אפשר ע"י מורה שעות הנעשה לכך שיעמידנו בע"ש =בערב שבת= באופן שיתחיל לבשל למחר ביום השבת כשעה לפני זמן האכילה, אשר אחיך נכדי היקר אהרן ברוך שליט"א שואל, הנה לענ"ד פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל. ול"ד למה שמותר להעמיד קדרה ע"ג האש אפילו רגע אחת קודם השבת שיתבשל בשבת ולא אסרו רבנן כשליכא חשש חתוי בשבת דף י"ח ע"ב, דהוא משום דכל מלאכה דעושה האדם במלאכת בשול הוא העמדת הקדרה ע"ג האש דבעצם הבשול אינו עושה האדם, ולכן בהעמדתו הקדרה ע"ג האש בע"ש הוא כגמר האדם כל מעשיו במלאכה זו דבשול ולא שייך לאסור על מה שעושה שוב האש, אבל היכא שעדיין לא שייך להחשיב כנעשה המלאכה כהא דהעמיד בע"ש את המורה שעות שיותחל המלאכה דוקא בשעה פלונית בשבת זה הרי לא נעשה בהמלאכה עדיין כלום מבע"ש, שאין להתיר מצד זה.
מה ההבדל בין זה לצידה
לא הבנתי את שאלתך
מה ההבדל בין זה לצידה שמותר לפרוס מע"ש אע"פ שנצוד בשבת וכל המלאכה מתחילה ונגמרת בשבת
הבדל פשוט, בשעון שבת אילולי שאתה מכיר את המכשיר הזה, אתה רואה בשבת אור נדלק ונכבה וכו', זה זילותא [אולי], כאן פריסת המצודה גמרה את הקשר לענין ואין שום מראית עין של מלאכה.
אני לא שואל מצד זילותא כיון שאנו לא יכולים לגזור גזירות מעצמינו גם אם זה יחשב זילותא כמו שכתבתי בשאלה קודם (הגם שבמצודה אפשר לומר שזה גם זילותא דאדם שיעבור שם אחרי שניצודה יסבור שפרס המצודה בשבת וכן כל הדברים המוזכרים בסימן רנב לפתוח מים לגינה לתת חיטים בריחים מע"ש ואעפ"כ כתוב שמותר) אני שואל לפי מה שכותב האגרו"מ לחלק בעצם עשיית המלאכה בין בישול שהותר מע"ש לשעון שבת מאי שנא מצידה שהמלאכה ג"כ מתחילה בשבת
גם השואל שאל מתיקון כבוד שבת של ציפורניים שהוא משום שמתנוול ואין עניינו לכאן ומצד סרך מלאכה לא משום "זילותא דשבת" שנאמר לגבי עשיית מלאכה
בצידה כמו בישול עיקר המלאכה היא בפריסת המצודה ולא במה שנפלה שם חיה, אבל בהדלקת האור הפעולה היא הדלקת האור רק עשית זאת בגרמא.
מלאכת צד זה גם אם תפס חיה בלי מצודה כך שקשה לומר שפריסת המצודה זה עיקר המלאכה וכי אדם שיפרוש מצודה בשבת ויתפס במוצאי שבת יהיה חייב אלא פריסת המצודה היא פעולת האדם המביאה את הצידה שבמקרה דנן תיעשה בשבת וא"כ זה בדיוק כמו שלכוין שעון שבת זה פעולת האדם היוצרת את מלאכת מבעיר שנעשית בשבת
נראה שפחות או יותר מיצינו את עיקרי הדברים, יישר כח גדול.
אשמח לקבל תשובה יותר מפורטת במייל לנושא כ"כ חשוב זה.
ראשית הנושא אינו הלכתי, כיון שברור שלמעשה גם האגרות משה מודה שאין לנו יכולת לאסור זאת מדעתנו, הוא רק טען שאם חז"ל היו בזמנינו הם היו גוזרים על כך, ולעצם הענין, כתבתי שמיצינו משום שבאמת כתבנו שנינו כל מה שאנחנו יכולים לומר, אינני יודע לומר בזה עוד. בעיני החילוק בין צידה לשעון שבת ברור, משום שבצידה פעולת האדם מסתיימת בהטלת המצודה, בעוד שבהדלקת אור בדרך כלל ההדלקה עצמה נעשית על ידו בפועל ממש, ורק בשבת זה נעשה על ידי שעון שבת, ומכאן הרעותא. מעבר לכך באמת שאינני יודע לומר כלום, ולא כתבתי כדי לדחותך בקש חלילה.
השאר תגובה