לתרומות לחץ כאן

אבא אומר השקיני מים – כבוד בין בני זוג בזמנינו

שאלה:

שלום רב, לאחרונה עסקתי בסוגיית ״אבי אומר השקיני מים ואימי וכו׳״ המופיעה בגמרא בקידושין (לא, א). הסברא שמביאה לפסיקה שהאב קודם היא ״שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך.״ מבלי להתעסק בשאלה המסובכת המופיעה באריכות בשו״ת חיים שאל האם חיוב האישה בכבוד בעלה הוא מדאורייתא או דרבנן, אלא ישר להלכה כמופיע ברמב״ם מפורש: ״ציוו חכמים.״ האם כיום עדיין האב קודם במקרה זה? לפני תשובה אשמח שהרב יעיין בדבריו של ר׳ משה פיינשטיין באגרות משה (או״ח חלק ד׳ סימן מ״ט) בהם הוא אומר שאין שום חילוק בין כבוד האישה לבעל לכבוד הבעל לאישה, כאשר מדבריו משמע בבירור שדין זה אינו שייך כיום.

תשובה:

שלום וברכה

נקדים שהאגרות משה שם לא מחדש כלום, אותו רמב"ם שהזכרת הרי כותב גם הוא את דברי חז"ל שחובה על כל אדם לגבי אשתו להיות "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", זו הרי גמרא מפורשת ביבמות סב ב, וברמב"ם אישות פרק טו, כך שאין חידוש וזה בהכרח לא בא בסתירה לסוגית אבא אומר השקני מים. אלא שאופי הכבוד הוא שונה ואסביר: אנחנו היום שבויים לגמרי בתוך תפיסת עולם מערבית שמנסה באופן מלאכותי להשוות בין גברים לנשים בכל תחומי החיים, עד כדי אבסורדים של נשים לוחמות, מה שפוגע במישרין בעדינותן של נשים, מתעלם לחלוטין בשוני במהותי בין גברים לנשים בנוגע ליכולות פיזיות וכו'. במקום להבין ששויון אינו חיקוי עלוב של שני המגדרים זה מזה, אלא אדרבה, החצנת הבלטת הפנמת והשבחת תכונות החוזקה של כל מיגדר, מנסים באופן שאינו מוצלח שכל מיגדר יעשה את מעשי השני וזה יוצא מתסכל מביך וגם לא מוצלח, וזה הרס האישיות האישית של בני האדם. הדרך הנכונה לשויון היא דוקא להבליט את עולם הרגש של הנשים, שאין לגברים בו כמעט חלק, לאשה יש חוסן עצום, רגש חום הכלה ואהבה שאין לאיש, החוסן הזה הוא עמוד השדרה של העולם כולו והעם היהודי מציין זאת בכל מקום. בזכות נשים צדקנית נגאלו אבותינו ממצרים, והנושא אינו רק מעשיהן הטובים אלא גם תעצומות הנפש של הנשים לא לאבד את המשפחתיות את האהבה, את קיום הבית היהודי בתוך כל תלאות מצרים ועוד ועוד. שויון אינו חיקוי, שויון הוא הערכה שווה לכל אדם באשר הוא, יהיו תפקידיו אשר יהיו, ההבנה שכולנו שוים לפני המקום, שאין לאף אחד מונופול על החיים, וכולנו משלימים אלו את אלו, זהו השויון, לא הכשרת אשה באופן מלאכותי לטייסת קרבית.

אחרי שהבנו את זה, ניתן להבין שגם הצרכים בין גברים לנשים שונים: בעוד האשה זקוקה יותר לאהבה, לקשר רגשי ופחות לכבוד שך ראשוניות וכדומה, הגבר זקוק יותר להערכה וכבוד והבלטת היותו בעל הבית. כך הטבע בנוי, ומכאן השוני באופי הכבוד הנדרש והניתן בין בני הזוג. לכן, אף שהגבר אכן מחוייב לכבד את אשתו יותר מגופו, בנוגע להגשת מזון ראשונית וישיבת בעל הבית בראש שולחנו וכדומה, אלו צרכים ואקטים גבריים שאין לאשה חלק וצורך בהם. הכבוד אליה יבוא בשפה אחרת, של אהבה, הערכה רבה למעשיה, בהצבתה כמרכז הבית ועוד.

ממילא ההלכות שרירות וקיימות ואינן סותרות זו לזו. צריך רק לחיות את העולם הנפשי שלנו בצורה בריאה ונכונה ולא בצורה מלאכותית חיצונית ושטחית.

שבוע טוב ומבורך.

הצטרף לדיון

14 תגובות

  1. אני לא לגמרי מסכים. ר' משה פיינשטיין מדגיש "בלא שום חילוק" כאשר הוא מדבר על "כבוד" האישה לבעלה ו"כבוד" הבעל לאשתו, הרמב"ם הנ"ל אכן עלול לבלבל ומי שיקרא את הרמב"ם בפני עצמו בלא נושאי כליו עלול לחשוב שבסך הכל מדובר בצורות שונות לאותו כבוד, עד שמגיע המגיד משנה ומפנה לגמרא בקידושין הנ"ל כמקור לחיוב כבוד האישה לבעלה, אז מובן שלא מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת אלא בחיובים שונים לחלוטין. כמו כן, על אף שה"פתחי תשובה" מצדד (בזהירות) שחיוב כבוד האישה לבעלה הוא רק במלאכות חיבה שהאישה עושה לבעלה, הרב אלישיב דוחה רעיון זה מכל וכל והפתחי תשובה עצמו לא בטוח כלל בתובנה זו. חיוב כבוד האישה לבעלה הוא רעיון עקרוני בהלכה, ולכן כאשר מגיע ר' משה ומתנסח בצורה הזאת, נראה לי ברור שהוא מתכוון לחדש כאן שלא מדובר בגזירה דרבנן, אלא בדבר התלוי בזמנו (בדומה למלאכות של חיבה והלכות אחרות רבות)

  2. לא כל כך הבנתי את דבריך, ובכל מקרה אני חושב שכתבתי דבר אמיתי שניתן להבין ולהעמיק בו, הוא נכון באמת מבחינת הצורך של שני בני הזוג ומבחינת ההבנה של זוגיות מה היא.

  3. ר׳ משה בחר ניסוח מאוד מוקפד כאשר הוא בחר במושג כבוד והדגיש את ה״בלא חילוק״, לא מדובר על הערכה הדדית בזוגיות ולא זוגיות בריאה אלא על המושג ״כבוד״ בזוגיות. ר׳ משה יודע להתנסח וכאשר הוא בוחר להדגיש נקודה זו, ברור שיש לו אמירה על הנושא.

  4. אנסה לפרש את דברי. זה לשונו של ר' משה: ובהחיובים בין איש לאשתו איתא חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חילוק. עכ"ל. ר' משה מדבר על חיוב "הכבוד" בו הוא מדגיש כי ביחס בין בני הזוג אין "שום חילוק". דבר זה לא תואם בוודאי את דברי הגמרא במסכת קידושין, "שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך" שם נראה כי ישנו פער גדול במושג של כבוד בין הבעל לאשתו. ואפילו בדברי הרמב"ם ניתן לחוש בהבדל חזק בין כבוד האישה לבעלה לבין כבוד הבעל לאשתו. האיש מחויב לכבד אותה באהבה, ולא להשליט אימתו עליה יתר על המידה. האישה לעומת זאת, מחויבת לכבדו בצורה של הערצה, שמוראו יהא עליה, ושתשרת אותו כאחד השרים והמלכים. משכך, אי אפשר לומר שליחס כזה בין בני הזוג התכוון ר' משה כשהוא אומר "בלא שום חילוק". בהכרח שר' משה רואה הבדל בין העבר לעתיד מסיבה מסוימת, ובשל כך חושב שכיום אין הבדל ביחסי הכבוד בזוגיות בין איש לאשתו.

  5. ני חושב שאתה מרחיק לכת בדיוקך זה, הוא בסך הכל מתכוון לומר שברמת חומר החיוב אין הבדל בין כבוד האיש לכבוד האשה, אבל מהותו של החיוב והאופן בו הוא בא לידי ביטוי, ודאי תלוי בטבעים השונים שבין גבר לאשה. וזאת התורה לא תהא מוחלפת.

  6. זאת התורה לא תהא מוחלפת אין ספק. אך השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמו הן: א. מהי רמת החיוב של דין זה (להלכה: דרבנן) ב. האם מדובר בגזירה או שמא בעצה טובה של חז"ל.
    לא הייתי ממהר לשפוט שמדובר בגזירה וראה מאמרו של פרופ' יהודה לוי על הלשון "ציוו חכמים" ברמב"ם, ואתן רק כמה דוגמאות שיוכיחו זאת: "שיהא אדם שם דעותיו תמיד… בדרך האמצעית";
    "מאוד מאוד הוי שפל רוח";
    "כל המרבה דברים מביא חטא";
    "וכל מעשיך יהיו לשם שמים";
    "לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו [לפי עושרו]";
    "והוי מתאבק בעפר רגליהם";
    "הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה";
    "הרחק משכן רע". כל אלה נכתבו בלשון "ציוו חכמים". האם ניתן לומר שמדובר בגזירה דרבנן? בוודאי שלא!רואים בבירור שבלשונו של הרמב"ם ציוו חכמים הוא עצה טובה דבר זה גם מתחבר מאוד עם ההיתר של גדולי ישראל ללימוד תורה לנשים בשל צורך השעה, כאשר דין זה נכתב גם הוא כ"ציוו חכמים" ברמב"ם ואכמ"ל.

  7. הנושא של מהות החיוב לכבד את בן הזוג וגדרי חומר חיובו אינם הנושא שדנו בו עד עתה, עד עתה דנו מהו אופן הכיבוד הנדרש, בענין זה אין כל דיוק מדברי האגרות משה. עתה לנושא החדש שהעלית, מה מהות החיוב הזה דאורייתא דרבנן, מהו, נראה בעיני שהיא מכלל החובות שבין אדם לחברו הנגזרות תמיד מאופי הקשר שבי שני אותם בני אדם, וכאן יש לו כללים משלו המתאימים ליחס האישות שבין בעל לאשתו ובין אשה לבעלה.

  8. אדרבה! תסכים איתי אם כן, שמדובר בכלל גמיש ולא בדין העשוי מברזל. ומשכך, בזוגיות המודרנית אין מקום להבדלי כבוד אלו, ואם אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים, יעשה הבן כרצונו, כשם שיכול לעשות כרצונו במקרה בו האם גרושה.

  9. אני חושב שגם אצל זוג מודרני האשה שואפת לאהבה והבעל להערכה ואין המקום איתי להסביר את ההבדלי בין גברים לנשים, הדברים ידועים, גם היום הבעל יושב בראש השולחן ברוב ככל בתי ישראל כמלך בגדוד וזה טוב לו וטוב לאשתו. האשה אינה משרתת את האיש, זה אתה צודק אבל אופי היחס שהיא שואפת אליו שונה מזה ששואף אליו הבעל וזו עומק כוונת דברי חז"ל והם נכונים גם הים.

  10. אני חושש שהתעמקנו בדיון עד כדי כך עד ששכחנו את נקודת המוצא. בסופו של דבר, אבי אומר השקיני מים ואמי אומר השקיני מים, מי קודם?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל