שאלה:
למדתי סימן של"ד בשו"ע יו"ד כחלק מחק לישראל. מתוך כל הדברים שנמנו כטעונים נידוי, לא התברר לי מה מקומו של 'מקשה עצמו לדעת'. כלומר מה מקומה של תקנה זו ומה טעמה? ידוע שחז"ל הפליגו בחומרת האיסור. וכן נאמר המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי אבל לכאורה המשמעות היא שראוי לנידוי או שינדה את עצמו כדי לחזור בתשובה כמו 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין'. וכן מסתבר כי מטבע הדברים עבירות מעין אלה בני אדם עושים בסתר כל שכן שבמקרה הזה מדובר באחד המקומות המכוסים ורחוק מאוד שדבר זה יתגלה וכלל הוא שבדבר שאינו מצוי חכמים לא גוזרים. עם זאת לפי השו"ע משמע שחז"ל ממש הכלילו את המקשים עצמם לדעת בתוך שאר המנודים. לכן אני מתקשה מה ראו למצוא תועלת בתקנה זו וכנגד מי כיוונו?
תשובה:
ראה שם מסימן לב ואיל הדינים של המנדה עצמו או שנידוהו בחלום, כלומר שהוא מנודה לשמים, ובודאי כדבריך אין הכוונה שבית דין מנדים אותו על כך.
שלום כבוד הרב.
לצערי הרב עברתי על עוון זה אתמול ואני מאוד בצער מכך, עשיתי תשובה מעומק הלב. אך לגבי הנידוי, מה הנפקא מינה מכך- האם התפילות לא יתקבלו חלילה? ולכמה זמן זה? ראיתי שצריך לעשות התרת קללות אבל אני רק מכיר בית כנסת שעושים את זה ביום חמישי ואני בבסיס ביום חמישי. האם זה חובה לעשות התרת קללות?
לא חובה, רק להתחזק בשמחה בקיום המצוות ובלימוד תורה בלי לחץ וחרדה.
השאר תגובה