להתפנות בשיחים בשבת ובשמיטה

הביאור הלכה דוחה אותו שם שכותב "ולא נהגו העולם להזהר בזה כלל, וגם משבת פא עמוד ב מוכח שלא כדבריו"

למען האמת, ראשית ודאי שניתן לסמוך לכתחילה על דברי השו"ע שכך סתם.
אבל סתם לצורך הפלפול והלימוד, גם אם נניח שהשתן חריף ומועיל לצמחים, הרי יש כאן לכל היותר פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן (ולא דהורייתא כיוון שאין זו דרך להשקות כלל!), ולא ניחא ליה כיוון שאלו אינם הצמחים שלו (ואולי אכן יש לחלק במידה וכן הצמחים שלו שאז יותר יש לחשוש בכהאי גוונא)..

ומה ראית לפסוק כמוהם ולא כהשו"ע

אשמח להסבר כוונת המשורר במשפט "בשעת הדחק ומשום כבוד הבריות":
אם זה מותר זה מותר תמיד ואם זה אסור זה אסור גם בשעת הדחק, למיטב הבנתי אי אפשר לבחור דעה בהלכה כל פעם, צריך להיות עיקבי…
דבר שני, אין הלכה המחייבת לכבד את הבריות (משום שכבוד הבריות הוא דבר לא מוגדר) ולכן זה לא טעם למה לעשות/לא לעשות משהו.