הנחת תבשיל לח קר על פלטה בשבת שתופעל בהמשך על ידי שעון

הרב לא התייחס לשאלת השואל,השואל מדבר יל הנחת קדירת תבשיל לח שהצטנן על גבי פלטה קרה שעתידה להדלק בעתיד במהלך השבת עי שעון שבת שכוון מראש (מערב שבת), דבר שמותר לבני ספרד לכתחילה עפ"י פסק הגר"ע זצוק"ל.
ואגב הוא הדין שמותר להניח מאכל בן דרוסאי על פלטה שעתידה להידלק עי שעון שבת..

לשגיא
מה הכוונה שמותר להניח מאכל בן דרוסאי על פלטה שעתידה להידלק ע"י שעון שבת האם בשבת או בלפני שבת

אינני חושב שלכתוב משפט כמו שכתבתי (שאותו אומרים רבים ובינהם מגדולי ישראל) הוא חלוקת ציונים לרבנים חס וחלילה.
כולם אהובים, כולם עושים רצון קונם ומי אני שאחלק ציונים חלילה<?!
אלא שאי אפשר לציין פסק של הילקוט יוסף, ופסק של הגר"ע בשוליים, זו דעה מכרעת וגורפת בקרב כל עדות המזרח כיום.

ובתשובה הרב התייחס לשאלה של לשים על הפלטה לפני השבת, בעוד שבשאלה השואל התכוון לשאול האם מותר בשבת עצמה להניח תבשיל לח שהצטנן על פלטה כבויה שתדלק עם שעון שבת!
והרב כתב …"במה דברים אמורים בערב שבת, אבל בשבת עצמה הכל מודים שאסור לתת שם את התבשיל שהרי הוא גורם לבישולו." – וזה לדעת הגר"ע והילקו"י מותר לכתחילה!
לכן, ראיתי צורך להדגיש יותר את ההלכה הזו, שבקרב הציבור העצום שהולך אחר פסקי הגר"ע אין פוצה פה ומצפצף שמותר לכתחילה בלי צל של פקפוק להניח תבשיל לח שנצטנן על פלטה כבויה כאשר שעון שבת שתוכנן מערב שבת עתיד להדליק את הפלטה.

חלילה כבודו, אין שום כעס כלל, רק מדייק ומעלה על נס את פסקיו של הגר"ע.
וכמובן אביא מקור:
יביע אומר חלק י סימן כו – ולהלן לשונו:
"ומ"מ בנ"ד יש לנו צדדים להקל יותר. כי בעצם הדבר לחמם תבשיל שרובו רוטב, שהוא לח, יש מחלוקת הראשונים אם יש בישול אחר בישול בלח, שדעת הרמב"ם והרשב"א והריטב"א והר"ן, להקל, משום שאין בישול אחר בישול אפילו בלח, אלא שדעת רש"י והרא"ש ורבינו יונה, שיש בישול אחר בישול בלח, ומרן פסק להחמיר, ככל ספיקא דאורייתא לחומרא. אבל מכלל ספק בפלוגתא דרבוותא לא נפקא. ומעתה בגרמא כגון נ"ד שנותן הקדרה על גבי הפלאטה שהיא כבויה, ורק לאחר מכן נדלקת ע"י שעון שבת, כיון שלדעת רוב הפוסקים גרמא שרי אפילו שלא במקום הפסד, הו"ל ספק ספיקא ולקולא."

אכן דומה, העקרון הזה הוא עקרון שחוזר על עצמו.
אגב ידידי ומורי, הבה נקח נידון שלא קשור לגוף השאלה עצמה אבל קשור לעקרון "חזי לאיצטרופי".
ישנו גידול מיוחד נגד חרקים של חברה מסויימת בשוק ולא אזכיר שמות כאן מטעמים מובנים.
זהו גידול של כרוב, חסה ועוד ירקות, בפיקוח לבורנטיים מומחים שדואגין גם לגדל את הירק בתנאי חממות עם רשתות צפופות ועם דלתות כפולות בכניסה לחממות (כדי למנוע חרקים), וגם דואגים לשטוף את הירק היטב באמבט ג'קוזי עם זרמים חזקים, בקיצור מגיעים לודאות כמעט מוחלטת של 0 חרקים…
והנה מורי ורבי, אחד מגאוני אחרוני האחרונים שבדורנו, מתיר לכתחילה ונותן הכשר להשתמש בזה הגידול גם בשנת השמיטה בהצטרף 2 סיבות:
1. מדובר בגידול שנעשה בחממות מקורות (שכידוע רוב הראשונים סוברים שבשנת שמיטה אין קדושת שביעית לגידולי חממות)
אך מכיוון שיש שסוברים שכן יש לחשוש – כגון החז"וא, מצרפים עוד עקרון חשוב:
2. הגידולים הללו נעשים בשטחים שלא נכבשו ע"י עולי בבל כלל, אלא נכבשו ע"י עולי מצרים בשלב מאוחר יותר, שגם כן רוב הדעות שאין כל קדושת שביעית במיקומים הללו שאינם שייכים לגבולות המקראיים של ארץ ישראל.

ואותו גאון מציין במפורש שבצירוף שניהם יחד (ולא מסתפקים באחד מהם), זה גלאט שבגלאט ומגיע לכ-150% הסתברות של 0 חשש קדושת שביעית בגידולים.

מה דעת ידידי?

למעשה במקור שציין הרב שגיא איני רואה שיש לפי זה היתר להניח בשבת תבשיל שלא נתבשל כל צרכו על פלטה שיידלק אחר כך, לכל היותר יש היתר להניח תבשיל לח שנתבשל כל צרכו ונצטנן, תתקן אותי אם אני טועה

למגיב היקר 'א', לא המצאתי מאומה מעצמי.
ראה היתר להדיא שחור על גבי לבן בספר חזו"ע שבת חלק ד,תשובה יג,בביאור הנפלא למטה באותיות הקטנות בעמוד שסב