לתרומות לחץ כאן

הנחת תבשיל לח קר על פלטה בשבת שתופעל בהמשך על ידי שעון

שאלה:

האם יש בעיה להניח תבשיל לח שהצטנן על פלטה קרה שעתידה להידלק על ידי שעון שבת באופן שאין איסור חזרה או שהייה כלומר מבחינת איסור בישול?

תשובה:

מאכל לח שיש בו איסור בישול אחר בישול ודאי אסור להניח בשבת עצמה, אלא שנחלקו בזה הדעות לגבי אם מותר להניחו לפני שבת:

בענין זה נחלקו הדעות, וכפי שהובא בספר ילקוט יוסף שבת ח”א עמ’ קו: יש אומרים שמותר לתת מערב שבת תבשיל צונן שיש בו מרק על גבי פלאטה חשמלית שאינה פועלת ובמשך השבת הפלאטה תדלק על ידי שעון שבת והתבשיל יתחמם בשבת, ויש חולקים ואוסרים אפילו כשנותן התבשיל מערב שבת. להלכה, דעת הגרש”ז אויערבך לאסור [למעט מאכל יבש מבושל שאין בו איסור בישול] ובילקוט יוסף שם נקט שהעיקר לדינא להקל כסברא ראשונה, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה. במה דברים אמורים בערב שבת, אבל בשבת עצמה הכל מודים שאסור לתת שם את התבשיל שהרי הוא גורם לבישולו. לענין זה אין הבדל בין תבשיל צונן לדבר שאינו מבושל כלל, כיון שאנו נוקטים שיש בישול אחר בישול בלח שהצטנן.

המקור למחלוקת:

ראה ילקוט יוסף שם הערה יא שהאריך בשיטות האחרונים בזה, על פי דברי הרמ”א סי’ רנג סעי’ ה שאסר להניח את הקדרה במקום שהגוי יהבוא אחר כך ויבעיר אש אף שלא צוהו לעשות זאת, וכמו כן כאן שהאש תבוא מעצמה, וזאת על פי מה שאמרו בגמרא שאם אחד הביא את העצים והשני הביא את האש, אף הראשון – פטור אבל אסור. לגבי ערב שבת שם דנו אם הדבר נחשב כשהייה כיון שכבר עכשיו מונח במכשיר שהחום יבוא על ידי החשמל. וע”ע שו”ת הר צבי או”ח סי’ לו שהאריך בזה, ובשו”ת מנחת יצחק ח”ד סי’ כו – כז. וראה שם בילקוט יוסף שקיבץ מדברי רבים מהאחרונים שהחמירו וודאי יש לחוש לדבריהם.

לגבי מאכל יבש:

להניחו לפני שבת מותר, אבל בשבת עצמה אסור – ראה חזון איש סי’ לח ס”ק ב, ומשום איסור חזרה [אף שלא שייך איסור בישול].

הצטרף לדיון

15 תגובות

  1. שלום כבוד הרב יש לציין שזו הייתה דעת הילקו"י לפני שנים רבות אולם לאחר שיצא יביע אומר חלק י' (סימן כ"ו) ששם כתב להתיר בנידון דידן בשבת עצמה גם הילק"י סובר כן
    דעתו שם היא שגרמא מותרת לדעת מרן גם שלא במקום הפסד ודלא כהרמ"א ועוד דעתו שמרן פסק להחמיר כדעת הפוסקים שיש בישול אחר בישול בלח מטעם שהוא ספק תורה להחמיר אבל אם היה מדרבנן ודאי לא היה עוזב שיטת הרמב"ם והרשב"א ועוד ולכן כיון שגרמא לא שייכא ביה איסור תורה (אף על פי שבבישול עסקינן ויש בזה נידון ארוך שהרי גופו של בישול דרך גרמא, מ"מ הגר"ע לא סובר כן אלא יש חילוק בין דרך הבישול לבין גרמא בבישול. מכל הצירופים הנ"ל הוא היקל אף בשבת גופה. ובשיעורי הגר"י יוסף במוצ"ש הוא חזר על זה הרבה פעמים.
    רק חשוב להדגיש מדובר בתבשיל שבושל כל צרכו והצטנן אבל דבר שלא בושל כל צרכו הגר"ע לא כתב להתיר כמו שמשתמע מדבריו בחזון עובדיה שבת ח"ד עמוד שסב

  2. הרב לא התייחס לשאלת השואל,השואל מדבר יל הנחת קדירת תבשיל לח שהצטנן על גבי פלטה קרה שעתידה להדלק בעתיד במהלך השבת עי שעון שבת שכוון מראש (מערב שבת), דבר שמותר לבני ספרד לכתחילה עפ"י פסק הגר"ע זצוק"ל.
    ואגב הוא הדין שמותר להניח מאכל בן דרוסאי על פלטה שעתידה להידלק עי שעון שבת..

  3. התייחסתי וגם הבאתי מדברי הילקוט יוסף בענין זה, קודם העיר מישהו שהרב יוסף חזר בו מדברים אלו בעקבות תשובה חדשה של אביו, ראה בשירשור.

  4. לדעת הגר"ע יוסף זצוק"ל מותר בשבת עצמה להניח תבשיל בן דרוסאי על הפלטה בתנאי שהפלטה כבויה כעת והשעון שבת מכוון לפני שבת,להדליק את הפלטה לאחר זמן.
    ומי לנו כהגר"ע יוסף זצוק"ל גאון הגאונים שיש אומרים שלא הייתה גאונות כשלו מאות בשנים.

  5. אינני חושב שלכתוב משפט כמו שכתבתי (שאותו אומרים רבים ובינהם מגדולי ישראל) הוא חלוקת ציונים לרבנים חס וחלילה.
    כולם אהובים, כולם עושים רצון קונם ומי אני שאחלק ציונים חלילה<?!
    אלא שאי אפשר לציין פסק של הילקוט יוסף, ופסק של הגר"ע בשוליים, זו דעה מכרעת וגורפת בקרב כל עדות המזרח כיום.

    ובתשובה הרב התייחס לשאלה של לשים על הפלטה לפני השבת, בעוד שבשאלה השואל התכוון לשאול האם מותר בשבת עצמה להניח תבשיל לח שהצטנן על פלטה כבויה שתדלק עם שעון שבת!
    והרב כתב …"במה דברים אמורים בערב שבת, אבל בשבת עצמה הכל מודים שאסור לתת שם את התבשיל שהרי הוא גורם לבישולו." – וזה לדעת הגר"ע והילקו"י מותר לכתחילה!
    לכן, ראיתי צורך להדגיש יותר את ההלכה הזו, שבקרב הציבור העצום שהולך אחר פסקי הגר"ע אין פוצה פה ומצפצף שמותר לכתחילה בלי צל של פקפוק להניח תבשיל לח שנצטנן על פלטה כבויה כאשר שעון שבת שתוכנן מערב שבת עתיד להדליק את הפלטה.

  6. חלילה כבודו, אין שום כעס כלל, רק מדייק ומעלה על נס את פסקיו של הגר"ע.
    וכמובן אביא מקור:
    יביע אומר חלק י סימן כו – ולהלן לשונו:
    "ומ"מ בנ"ד יש לנו צדדים להקל יותר. כי בעצם הדבר לחמם תבשיל שרובו רוטב, שהוא לח, יש מחלוקת הראשונים אם יש בישול אחר בישול בלח, שדעת הרמב"ם והרשב"א והריטב"א והר"ן, להקל, משום שאין בישול אחר בישול אפילו בלח, אלא שדעת רש"י והרא"ש ורבינו יונה, שיש בישול אחר בישול בלח, ומרן פסק להחמיר, ככל ספיקא דאורייתא לחומרא. אבל מכלל ספק בפלוגתא דרבוותא לא נפקא. ומעתה בגרמא כגון נ"ד שנותן הקדרה על גבי הפלאטה שהיא כבויה, ורק לאחר מכן נדלקת ע"י שעון שבת, כיון שלדעת רוב הפוסקים גרמא שרי אפילו שלא במקום הפסד, הו"ל ספק ספיקא ולקולא."

  7. אכן דומה, העקרון הזה הוא עקרון שחוזר על עצמו.
    אגב ידידי ומורי, הבה נקח נידון שלא קשור לגוף השאלה עצמה אבל קשור לעקרון "חזי לאיצטרופי".
    ישנו גידול מיוחד נגד חרקים של חברה מסויימת בשוק ולא אזכיר שמות כאן מטעמים מובנים.
    זהו גידול של כרוב, חסה ועוד ירקות, בפיקוח לבורנטיים מומחים שדואגין גם לגדל את הירק בתנאי חממות עם רשתות צפופות ועם דלתות כפולות בכניסה לחממות (כדי למנוע חרקים), וגם דואגים לשטוף את הירק היטב באמבט ג'קוזי עם זרמים חזקים, בקיצור מגיעים לודאות כמעט מוחלטת של 0 חרקים…
    והנה מורי ורבי, אחד מגאוני אחרוני האחרונים שבדורנו, מתיר לכתחילה ונותן הכשר להשתמש בזה הגידול גם בשנת השמיטה בהצטרף 2 סיבות:
    1. מדובר בגידול שנעשה בחממות מקורות (שכידוע רוב הראשונים סוברים שבשנת שמיטה אין קדושת שביעית לגידולי חממות)
    אך מכיוון שיש שסוברים שכן יש לחשוש – כגון החז"וא, מצרפים עוד עקרון חשוב:
    2. הגידולים הללו נעשים בשטחים שלא נכבשו ע"י עולי בבל כלל, אלא נכבשו ע"י עולי מצרים בשלב מאוחר יותר, שגם כן רוב הדעות שאין כל קדושת שביעית במיקומים הללו שאינם שייכים לגבולות המקראיים של ארץ ישראל.

    ואותו גאון מציין במפורש שבצירוף שניהם יחד (ולא מסתפקים באחד מהם), זה גלאט שבגלאט ומגיע לכ-150% הסתברות של 0 חשש קדושת שביעית בגידולים.

    מה דעת ידידי?

  8. לא הבנתי את ההקשר לנושא שלנו, בכל מקרה, אם מדובר בערבה הדרומית, הרי שדי בכך לבד כדי שלא יהיה בזה קדושת שביעית, אם מדובר בערבה הצפונית [איזור עין יהב, יש שם הרבה גידולי חסה], יש בזה כידוע ויכוח גדול, העדה החרדית סומכים על הסוברים שזה לא נכבש על ידי עולי בבל, וכידוע החזון איש חלק, והגרי"ש אלישיב נקט שאין לסמוך מעבר לקו רוחב שלושים וצפונה [בשום צירוף]. מה שכן, בחממות שיש ספק האם זה נחשב בית כמו שהזכרת, ובמצע מנותק [שהרי גם בבית דוקא בעציץ שאינו נקוב התירו] התיר הגרי"ש אלישיב על ידי היתר מכירה לגוי, מסיבה פשוטה, שהמניעה בהיתר היא משום שזה חוכא ואיטלולא, שזה לא שייך בעציץ מנותק, אדרבה ירצה הגוי את העציץ וישלם תמורתו, שיבוא ויקח, וכן אין בעיה של לא תחנם. לכן בכל החסות של שארית ישראל או הרב אפרתי תוכל לראות שכתוב או חו"ל [- ערבה דרומית] או יבול נכרי, כי זה מכור לגוי. זה מה שידוע לי.
    לגבי מה שציינת, אינני מכיר, אבל אינני מבין מה הכוונה לא מסתפקים באחד מהם, אם זה בודאות ערבה דרומית, למה לא די בכך? מה זה שונה מעגבניות שגדלות שם שהם לא שביעית? ואם זו ערבה צפונית, אז זו שאלה עקרונית איך מתייחסים למקום הזה וכפי שציינתי, אבל לא צירופים.
    חשוב לומר אינני מתווכח עם זה שיש נושא של צירופי סברות, מה שהתכוונתי כבר דנו בארוכה ובמפורט ואם לא הבנת אותי אז היטב בודאי שמורים לך הדברים ותוכל לעיין בהם שוב.

  9. למעשה במקור שציין הרב שגיא איני רואה שיש לפי זה היתר להניח בשבת תבשיל שלא נתבשל כל צרכו על פלטה שיידלק אחר כך, לכל היותר יש היתר להניח תבשיל לח שנתבשל כל צרכו ונצטנן, תתקן אותי אם אני טועה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל