שאלה:
כל שנה אותה בעיה. הגיע הזמן לדעת את ההלכה למעשה מה מותר ומה אסור. ההושענות שחובטים בסלון ונושרים עלים. מותר לטאטא לפח או שצריך ללקט ולשים בשקית נפרדת? כנ"ל לגבי עלים שנופלים מההדסים והערבות במהלך החג. הסכך והדפנות תוך כדי פירוק הסוכה ועד שאורזים ומאחסנים אותו הוא גדול וכבד ועל הרצפה וקשה להימנע מלדרוך עליו מותר או אסור?
תשובה:
תשמישי מצוה אחרי החג, בפרט מה שלא צריכים לשנה הבאה, אין מניעה לזורקם אבל יש לעשות זאת שלא בדרך בזיון, לכן צריך שקית נפרדת. לא הבנתי למה צריך לדרוך על הסכך… אין לדרוך.
מקורות
עיין בשו”ע או”ח סימן כ”א ובמשנה ברורה סק”ו. ועיין במשנה ברורה סימן תרל”ח ס”ק כ”ד, ובסימן תרס”ד סעיף ד’.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף א: חוטי ציצית שנפסקו, יכול לזרקן לאשפה, מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה, אבל כל זמן שהם קבועים בטלית, אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום בזוי מצוה. (וי"א דאף לאחר שנפסקו, אין לנהוג בהן מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה, אלא שאינן צריכין גניזה (כל בו הלכות שבת). ויש מדקדקין לגונזן, והמחמיר ומדקדק במצות תע"ב) (מהרי"ל הלכות ציצית) (וע"ל סימן תרס"ד סעיף ח' ט').
משנה ברורה סימן כא: (ו) אין לנהוג בהן – וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצותן אין לזורקן לאשפה וכל כה"ג דבר שאינו כבוד למצוה שעברה וכתב הפמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפילו בדפנות הסוכה:
משנה ברורה סימן תרלח ס"ק כד: (כד) כ"ש בנויין – הרבה אחרונים השיגו ע"ז ודעתם דנוי סוכה בודאי אסורים בלא תנאי מדינא דנוי כסכך הן ועיין בט"ז שהסכים להקל בסדינים המצויירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן לשם מתחלה להיותן שם תמיד ע"כ לא איתקצו כלל ואפילו לא התנו ומ"מ לכתחלה טוב להתנות כמו שכתב הרמ"א דהיינו שיאמר קודם ביה"ש איני בודל מהן כל ביה"ש וכנ"ל מי שדעתו להסיר נוי הסוכה ביום טוב מפני הגשמים והגנבים יזהר מתחלה שלא יקשור הנויין בסוכה בקשר גמור שהרי אסור להתירן ביום טוב אלא יענבם אין לעשות דפנות הסוכה מיריעות שעטנז וכן לא יתלה שעטנז לנוי אא"כ גבוהין מתשמיש אדם. אסור לחקוק פסוק בסוכות תשבו על דלעת וכיוצא בו ולתלותו בסוכה דיבוא לידי בזיון וגם שאסור לכתוב פסוקים מן התורה אא"כ יש בהן ספר שלם כמו שנתבאר ביו"ד סימן רפ"ג ואף על גב דנוהגין היתר להתלמד בהן דוקא אבל שלא לצורך אסור [אחרונים] עוד כתבו דאף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצוה הם כמו ציצית ולולב ועיין לעיל סימן כ"א במ"ב סק"ו וע"כ יש למחות באנשים שזורקין אחר סוכות עצי הסכך לחוץ במקום שרבים רגילין לפסוע עליהן ואפילו איננו מקום אשפה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסד סעיף ח: יש מי שאומר שהושענא שבלולב אף על פי שנזרקת אין לפסוע עליה ( וע"ל סי' כ"א גבי ציצית).
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרסד, סעיף ח: יש מי שאומר שהושענא שבלולב אף על פי שנזרקת שאינה תשמיש קדושה אלא תשמיש מצוה מ"מ אין לפסוע עליה דרך בזיון וכמ"ש בסי' כ"א גבי ציצית וכן הערבה שנוטלין היום כך דינה וכן יש מי שאומר שאסור ליהנות מן הערבה לאחר נטילתו דלכולי יומא אתקצאי למצותה אם לא שהתנה עליה שאינו מקצה אותה רק עד אחר חבטה אך באמת י"א דלא מהני תנאי על יום זה דבע"כ הוקצה לכל היום ויש בזה דיעות [עמג"א סי' תרמ"ט סקי"ט וסי' זה סק"ט ועמ"ש שם בסעיף כ"א]:
מגן אברהם סימן תרמט ס"ק יט: יט (פמ"ג) (מחה"ש) כולו ליום ראשון וכו'. דביום ראשון אתקצאי כולו דהא חסר פסול ולכן צריך להתנות שאינו בודל ממנו מליל ב' ואילך אבל אם הפריש אתרוג ליום ב' מותר לאכול ממנו ובלבד שישאר כשיעור וכמ"ש הרא"ש והטור וכ"מ דבתחלה לא כתוב שהתנה ע"ש וכ"כ רי"ו דלא כמ"ש ב"י ובב"י סי' תרנ"ג כ' בשם רשב"א תנאי מועיל בהדס להריח בו במ"ש דמ"ש מאתרוג דיוצא בו ואוכלם ול"ד לעצי סוכ' דהתם חג הסוכות לה' כתיב עכ"ל ועיין בתשובותיו סי' קס"ט משמע דס"ל דאפי' מה שצריך לשיעור אתרוג מהני תנאי ולכן כ' ול"ד לעצי סוכה וכו' ועיין בר"ן רפ"ק דביצה ופ"ד וז"ל תנאי מהני בסוכה וה"ל גביה כסוכ' דלאו מצוה כמי שיש לו אתרוג והתנה עליו לאכלו אם ירצה ואם נמלך יוצ' בו עכ"ל וכ"כ במלחמות ועי' בשבת דף כ"ב ובתו' שם אי' לאכול ממנו כו' ולצאת כו' פי' לאכול ביום ב' ולצאת בו ביום ג' דהא אסור לאכול קודם נטילה כמ"ש סי' תרנ"ב:
שלום. אני לפעמים רואה קנה של סכך במקומות שנניח לא אספו את כל הסכך שהיה מיועד לפינוי .האם יש בעיה לדרוך על זה ? תודה
אכן, אין לדרוך עליו.
השאר תגובה