פאות בזמנינו – יש חשש עבודה זרה?

נושא זה נחקר כבר למעלה משנה.
ראב"ד העדה החרדית, הגר"מ שטרנבוך שליט"א.- מינה תחתיו ת"ח מובהקים לחקור את הנושא ומה שעלה בידו לדאבוננו, רוב השיער אכן מגיע מהודו- בידינו הוכחות וראיות רבות. והשיער אכן עבודה זרה ממש. וכל עניין "הכשר חניכי הישיבות"- הוא תרמית אחת גדולה וראיות רבות לדבר ואפרט בקצרה:
למעוניינים לקרוא בהרחבה – ניתן לקרוא את הספר "הישכם אוהבים" עכשיו הוא יוצא במהדורה שניה לאחר חקר ארוך ויסודי.
ההכשר על הפאות כיום- הוא היחיד. היו עוד גופים שניסו וראו שזה בלתי אפשרי.
יש לו רק משגיח אחד- שאמור להשגיח על עשרות מפעלים. בכל רחבי העולם.

הגרי"ש אלישיב בזמנו פסק יחד עם הרב יצחק זילברשטיין ורבנים גדולים נוספים שההשגחה חייבת להיות משעת הגזיזה, מכיוון שתהליך הפאה מאוד ארוך ומורכב (ליצר פאה אחת דרוש שיער מ4-5 נשים)
גזיזת השיער, ותפירתו לרשת- שנעשה ע"י סיניות בביתן (ההקלטות הסוחרים נמצאים בביתו של הגר"מ שטרנבוך: סוחרים רבים ספרו שבתפירת השיער לרשת הסינים גונבים הרבה פעמים שיער, וגם אם חסר שיער הם משלימים אותו בשיער שיש להם , כי הם לא יחזירו את הפאה בשביל כמה גרמים.)

מיד אחרי הפסיקה של הגרי"ש אלישיב- תוך שבועיים- הוצאו 2 קונטנרים עם "פאות כשרות" , מי שיודע לייצר פאות לוקח הרבה זמן והבאתו לארץ מחו"ל (הפאות חיבות לעבור את כל התהליך של התפירה בסין) רק המשלוח מסין- לוקח לפחות חודש! איך תוך שבועיים הובאו לציבור פאות כשרות??

יש לנו עדויות רבות- על סלוני פאות שמשתמשים עם שיער מהודו ממש. – זה נמצא גם באמתחתו של הראב"ד שליט"א.

כל הפאניות- בארץ מודות שלא ניתן לראות את הגזיזה. השאלה הנשאלת, לגבי גזיזת השיער, איך זה עובד?
לאחר שהגרי"ש אלישיב זצ"ל אסר פאות מהודו- נפתח פתאום ארץ חדשה שממנה מייבאים שיער, סוחרים רבים הודו שלא נמכרה שיערה אחת לפני תשס"ד- וזוהי ארץ ברזיל וכל שכנותיה בדרום אמריקה.
הסוחרים עובדים בצורה מאפיונרית בלבד! כל הפאניות מוקלטות שיש שם מאפיה שהשתלטה על השוק ולא מוכנה שמישהו יכנס לתחום העסק הזה חוץ מהם. באמתחתנו- סוללה של כתבות שהתפרסמו בתקשורת הברזילאית, על הברחת שיער מהודו לברזיל בכמויות ענק המשמשות לפאות!

כששאלנו את המשגיח- שאנחנו רוצים לראות את הגזיזה, וסלון הפאות "פלונית" אמרה שאי אפשר , שיש שם מאפיה וקרמינלים שם… הוא התחיל מאוד לגמגם ואמר נכון. אף אחד לא רואה גזיזה. וזה בלתי אפשרי למצוא 2 ק"ג שיער בצורה עצמאית שם!!!!!

פרטנו מעט מן המעט מהחומר הרב שיש בידנו, חשוב מאוד שרבנים כן יבדקו את הנושא מכיוון שיש בעיות חמורות שנפגשים איתם ביומיום. כגון- לומר דברים שבקדושה כנגד תקרובת ע"ז- אסור.
אסור להנות מדמים של פאנית- שתקרובת ע"ז לא בטלה לעולם ודמיה אסורים. ועוד…

ניתן לקבל חומר רב בנושא
[email protected]
למעשה זה מייל ששולח חומר שאומת ע"י הראב"ד משה שטרנבוך שליט"א.
בהצלחה רבה.

רבנים חשובים שרוצים לשמוע בצורה יסודית את כל החומר, בפגישה מסודרת ( גם הקלטות חשובות- כגון אילו סלוני פאות עובדים ממש עם שיער הודו) וכל נושא הע"ז- תשובות המתירים והאוסרים ומה ההכרעה למעשה, שיכתוב את שמו במייל זה עם טלפון ויחזרו אליו בהקדם ב"נ.

gmail.com@8388832
זה המייל העדכני לגבי כל החקירה סביב נושא הע"ז בפאות.

זה לא עדיות. המשגיח היחיד שלזינגר כותב מפורש שמגיע לסין פעם בחצי שנה, ותו לא.
אז ע"פ הלכה אין כזה דבר של יוצא ונכנס יותר מפעם בשבוע כמבואר בשו"ת זקן אהרן סי' מו, א"כ אין כאן שום הכשר ע"פ הלכה.
ואם התשובה היחיד שזוכים לשמוע הוא הספד על הרב גרוס, אז אם זה מחלוקת בשמות הקדושים, מהיכא תיתי לזלזל ברבנים החשובים בעלי שיעור קומה רצינים שחקרו את הנושא ואומרים שההכשר לא שווה כלום?
הרב שריאל רוזנברג רציני? הרב מנחם מנדל לובין רציני? הרב צבי וובר? הרב נתן קופשיץ? הרב עזריאל אויערבך?
רק על הרב גרוס שייך הטענה של גדלותו, ולא על הצד שני? צע"ג.

לגבי דברי הרב המשיב שליט"א, אעיר מעט. כיום ברור לכל בר דעת, שהשיער בהודו אינו מוקרב לאליל בשום צורה. כאשר הרב אלישיב נדרש לנושא בפעם הראשונה (בתש"נ) הוא הכריע להיתר בפשטות, מאחר ואין אליל בקומת התספורת, והתגלחת נעשית שלא בפניו, ולצורך הכנעה בלבד או היטהרות.

כיום, יש גם תמונות וגם וידאו המקיף את המקום מכל הזויות, ומוכיח זאת. יש לכל היותר תמונות התלויות על הקיר, והן לא נעבדות בשום צורה. באותו מקום מתגלחים, צוחקים, ואף ילדים משחקים שם (הכל מצולם). יש חדרון, וגם בו יש רק תמונה, וגם בחדרון זה אין מנהגי "קדושה"…

האליל נמצא במקום אחר לגמרי, מהלך מיל וחצי משם, והולכים אליו ברגל, עומדים בתור של שעות כדי לראות את פניו הטמאות, ולשם לא מכניסים גרגיר של שיער, כי הוא נחשב אצלם טמא.

האוסרים, כדי לאסור, המציאו שורה שלמה של המצאות (האמת בסוגריים), כדי להפוך את התגלחת ל"עבודה" שאוסרת את השיער גם כשאינו בפני האליל, או לחילופין הפכו גם את בית התגלחת לבית האליל, וזה מה שגרם להגרי"ש אלישיב לשנות את דעתו ולאסור.

ואכתוב מעט מהם על קצה המזלג:

א. כל המקום הוא ביתו של האליל (לא, מקום האליל הוא מקום מיוחד שהם נכנסים אליו בחיל ורעדה, ולא כל האיזור)

ב. כל ההר נחשב להם קדוש (לא נכון)

ג. הולכים שם יחפים בגלל קדושת המקום (בכל מקום אצלם נכנסים יחפים)

ד. הגלחים הם כמרים ומכוונים לעבודת האליל (הם אנשים פשוטים ומכוונים להתפרנס)

ה. המתגלחים מתפללים בתוך התגלחת (לא מתפללים אלא מחייכים או צוחקים)

ו. חובה להתגלח דוקא שם (אפשר להתגלח בכל מקום, וגם ע"י נוצרי)

ז. המתגלחים מניחים ידם על לבם (שטויות, דמיונות)

ח. המתגלחים מסתדרים בצורה מסויימת של עבודה (לא, הם רק יושבים בצורה נוחה)

ט. המתגלחים מניחים את שערם בהונדי (לא, יש עובדים שאוספים השיער אח"כ)

י. ההונדי הוא כלי קיבול וכמו ידו של האליל (לא, הוא סתם פח אשפה לשיער)

יא. ההינדים מכניסים מעט שיער לאליל (לא, איסור חמור הוא להכניס שיער לאליל)

יב. השיער נשרף ומוקטר כקרבן (עוד שטות, בעבר היו שורפים השיער כדי להיפטר ממנו וכיום לא שורפים אלא מוכרים)

וכעת לדברי המגיב המכנה עצמו "קו מידע ארצי" ואינו אלא "קו הוצאת שם רע ארצי" המרשה לעצמו לזלזל באחד מגדולי הדיינים בחו"ל בדברי נאצה מכוערים שאין להם שחר, ודי בזה כדי להבין במאי עסקינן.

א. מה שכתב שראב"ד העדה החרדית מינה ת"ח מובהקים לחקור את הנושא, הוא שקר. הוא לא מינה אף אחד, אלא עסקן אחד על דעת עצמו שלח את העד אמיר דרומי להודו בפעם השניה, לאחר שכבר "אתמחי גברא" בעדותו הראשונה לאסור את הפאות… ונמצאו סתירות רבות בין הדו"ח שכתב לעצמו, לבין מה שהעיד בבי"ד של הגרנ"ק, ולבין מה שהעיד בתשע"ח (כאשר העסקן הנ"ל שלח אותו), לבין מה שהעיד בתשפ"א (כאשר נערך והוקלט ראיון עמו).

לדוגמא, בצילומים בספר התעמולה "הישכם אוהבים" הם מראים תמונות על הקירות בבית התגלחת, וכותבים "צלם!"

ולמעשה אין שום צלמים בבנין התגלחת אלא רק תמונות של הע"ז, ותמונות הללו הם לנוי בעלמא ואף אחד לא מייחס להם כוחות אליליים [רק לכל היותר אולי מייחסים להן איזו טומאה כמו להבדיל אא"ה תשמישי קדושה], ואף אחד לא משים לב לתמונות הללו [בניגוד לפסלים שברחבי ההר הנעבדים, שבכל פעם שעוברים אצלם עוצרים כרגע ומשתחוים וכדומה, משא"כ לתמונות הללו שבבנין התגלחת אין משתחווים ולא מתייחסים בכבוד כמו לפסלי האליל הנעבדים], והתמונות הללו נמצאים בכל בתיהם וחנויותיהם ומשרדיהם ורכביהם של ההודיים, ואין שום דבר מיוחד בבנין התגלחת יותר מבית הודי רגיל, ואין אצלם שום קפידא להתגלח דוקא בפני התמונות הללו, רק דכיון שבכל מקום ומקום נמצאים התמונות נמצא ממילא דבדרך כלל מתגלחים במקום שנמצאת תמונה.

גם רואים בסרטי הוידאו שצולמו שם, כיצד אנשים ישנים ליד התמונה של הצלם ונוהגים בחוסר כבוד בולט. דלא כנהוג אצלם לכבד את האלילים שלהם.

ובעדויות השליח שלהם הנ"ל, אמיר דרומי, יש סתירות מביכות בקשר לזה.

בדו"ח כתב שכאשר שאל מעובד בית הארחה [שאמר לו שבתוך בנין התגלחת אין פסל] האם מחשיבים גם התמונות של האליל כאליל שלפניו יש להתפלל, אזי נטל הלה תצלום של פסל האליל וקרב אותו אל כל אחת מעיניו בהערצה; אח"כ כתב שהוסבר לו שהאל נמצא בכל מקום, ולפיכך יש להעריץ אפילו תמונה מחומר פלסטי, אך עם זאת העיד שבחדרי התספורת שבדק אין ע״ז או תמונות של הפסל, אלא יש חדרון באמצעו של אחד הקירות שנמצאים בו דמויות של אלים שונים, ומעליו פסלים של אל בצורת חזיר-בר מגולף באבן, לפי תיאור אשתו לאחר התגלחת אינם קדים או מתפללים לפני דמויות אלו.

ובתיאור שלו כתב שאחדים מן האנשים נכנסו אל החדרון, ואולי התאספו שם, אבל רוב האנשים אינם נכנסים לחדרון.

בעדותו אצל הגרנ"ק אמר שבקומת התספורת התחתונה ישנו מקדש קטן עם כמה מן הע״ז שלהם – והוא מיוחד לתפילה ולהקטרת קטורת ומנחות, וחלק קטן מאד של האנשים בערך שלשה מתוך כמאתים איש שמתפללים שם – מניחים קטורת, אך אף אחד לא מסתפר שם.

בתשע"ח אמר שבחדר שבו הספרים יש פסל, וצלמים על הקירות, וחלק מהספרים שמו תמונת אליל קטנה מעל מקום התספורת שלהם.

ב. מה שכתב שההכשר הוא יחיד, ועוד גופים ניסו וראו שאין זה אפשרי – הוא גם שקר. ובתחילה היה גם הכשר של "שארית ישראל", רק שהם ראו שזה כרוך בדמים מרובים וכאב ראש גדול, ועזבו את זה, ולעומת זה הגר"מ גרוס מסר נפשו כדי שיהיה הכשר לפי הוראות הגריש"א.

ג. מה שכתב שיש משגיח אחד על עשרות מפעלים – הוא גם שקר. תחת ההכשר יש חמישה מפעלים בסין, ואחד בקוריאה. חמישה מהמפעלים מייצרים את הפאות (ומוצרי שיער נוספים שהם מוכרים) בעיקר משיער סיני, ולא משיער ההודי. אין להם ענין או אינטרס כלכלי לקנות שיער הודי ולא סיני, כי השיער הסיני משתלם להם יותר, והדברים נבדקו היטב והוכח שאין להם אפי' שערה הודית אחת במפעל.

רק מפעל אחד בלבד, מבין כל אלה, מחזיק פס יצור גם מהשיער ההודי, אך באותו המפעל קיים בנין מיוחד ליצור הפאות לשימוש הנשים היהודיות, וכל מערכת היצור לפאות אלה היא מערכת נפרדת לחלוטין מהמקום בו מיוצרים מוצרי שיער משיער הודי: הכלים נפרדים, המכונות נפרדות, המחסנים נפרדים וכו'.

כל בעלי המפעלים המקבלים את ההכשר, חתומים על חוזה שאסור להם לייצר מוצרי שיער משיער הודי [ובמפעל היחידי הנ"ל הם חתומים שבמקום היצור המיועד לפאות בהכשר לא ייצרו משיער הודי].

מלבד כל זאת, בעל המפעל חושש מאוד לרמות, משום שאם יתפס ויורידו לו את ההכשר, זה יגרום לו הפסד גדול בגלל הרווחיות הגדולה שיש להם ביצור פאות לציבור היהודי. יש לדעת שיצור פאה לוקח לכל הפחות שבועיים ובדר"כ עד חודש, כך שנסיון לרמות מצריך להסתכן זמן רב.

ונמשיך עוד:

ה. מה שכתב על "סוחרים רבים", ראשית יש לציין שהטענות האלה הושמעו ע"י נכד הגר"מ שטרנבוך, לבי"ד חניכי הישיבות. בית הדין שמע את כל טענותיו, וכאשר נדרש להביא "הקלטות", התחמק בכל פעם… עד שהביא הקלטה אחת, והתברר כי זוייפה והוצאה מהקשרה לגמרי.

ושנית יש לציין כי בהנחיית הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ההכשר מבוסס על בדיקת כל הסבב של השיער, מהרגע הראשון עד רגע סיום הפאה, וכמובן שכ"ז זה נעשה ע"י נסיעות רבות 'לשטח' ולא ע"י ישיבה מול המחשב. בנוסף לכך נעשים גם בדיקות מדגמיות. היקף בדיקות אלו תלויות בגודל החשש להימצאות שיער הודי. ויש לדעת שבכל הכשר, כולל ההכשר על הפאות, כמות הבדיקות וגודלם לא נקבעים ע"י המשגיח אלא ע"י רבני ההכשר וכפי ההנחיות שקיבלו מהגריש"א זצוק"ל. וא"כ מה שמגדיר הכותב את המשגיח כליצן, כוונתו היא בעצם אל הגריש"א זצוק"ל והגר"מ גרוס שליט"א שאותם הוא מגדיר ככאלה, עפרא לפומיה.

ועל כל פנים, טענתו של הכותב על כך שמערבים ב'קוקו' לא מעובד כמה סוגי שערות, מבוססת על דמיון בעלמא, מאחר שכידוע, אם בשיער הנגזז מתהפכות שערות מהאופן שהיו מסודרים בראש, ואפי' רק חלק קטן של השערות הם הפוכות, נפסל שיער זה מלשמש לפאות איכותיות, וכן פתיחת הגומיות של השיער והחלפתן בגומיות אחרות גורמת לאובדן שיער ולכן הוא דבר שאין משתלם לעשותו, וממילא אין שום חשש שבשיער ממקור שאינו הודי יערבו שיער הודי כשהשיער בדרגה של 'קוקו'.

וכל ההכשר בנוי על הוראתו החד משמעית של הגריש"א זצוק"ל לגבי האיסור של שיער הודי, והכל נעשה על פיו ועל פי תלמידו הגר"מ גרוס שליט"א כפי ההוראות שנבנו ואין הוא זז מהם כמלוא נימא.

ו. מה שכתב שיש לו "עדויות רבות", הכל עורבא פרח וכנ"ל. לדוגמא, באחד המקרים שמדובר עליהם, מדובר על סלון אחד שהיה להם במחסנים פאות שיוצרו בסין משיער הודי מלפני כ- 14 שנה, קודם שהחלה המודעות לכך. בקבלת ההכשר לאחרונה של חניכי הישיבות, התחייבו לזרוק את כל הפאות שנותרו להם מאותה תקופה. ולפי הבדיקות שנעשו הם באמת עשו כן.

לטענת הכותב הוא דיבר עם אחיה של אחת מבעלי הסלון, שנמצא בחו"ל, והוא אמר לו שאין הוא מאמין שאחותו זרקה את כל הפאות, ומכאן הגיע למסקנה שאחד השותפים אמר שהם מחזיקים במחסן פאות משיער הודי, ומוכרים אותו לכל דורש. וכך הם בונים סיפורי מעשיות על סמך רסיסי שמועות מכאן ומכאן.

ז. מה שכתב סיפורי סבתא על ברזיל – כל דבריו תוהו ובוהו, ומבוססים על דמיון פורח. ואחד הרבנים החשובים בבני ברק שחקר את הענין היטב (בתגובה לטענות הכזב שפורסמו נגד הכשר "חניכי הישיבות") אמר שמעולם לא נתקל בכמות כל כך גדולה של שקרים ומידע בדוי מן הלב, כפי שראה בנושא הפאות מהודו, שמפיצים אלה שרצונם לאסור הפאות לגמרי. ולאחר שחקר בצורה אובייקטיבית אנשים רבים העוסקים בתחום, העלה ששיער אירופאי הוא קשה להשגה, ולכן הוא מיעוט ממש.
וחוץ מהודו, חלק גדול מהשיער מגיע מנשים עניות בסין ובקוריאה, וחלק קטן ממדינות דרום אמריקה (ברזיל, אורוגוואי, פרו, ארגטינה, בוליביה וכל זה מכונה בקיצור 'שיער ברזילאי') ששם מצוי עוני גדול. ויש שם גם נשים מהגרות מאירופה, ששערן בהיר. ובסין לא מייבאים פאות מהודו, כיוון שלא משתלם להם, היות ועלות העיבוד משתווה לעלות ייצור השיער המקומי שהוא לא פחות איכותי. וכאשר השיער אינו מעובד – קל מאוד לזהות את מקורו. ע"כ.

וכן העידה פרופ' אממה טרלו, אנתרופולוגית שהשקיעה כשלשים שנה בחקירת הדת ההינדית, וכארבע שנים בחקירת מנהגי תגלחת בתרבויות שונות, וכתבה גם ספר על נושא השיער (בראיון לרדיו, תשע"ח). הגב' נשאלה, "האם נכון שכ- 12% מהשיער של טירופאטי נשלח לסין, כפי שיוצא מנתוני אתר האו"ם ומפרסומי המקדש?" והשיבה: "המספר הגיוני ואני יודעת שרק אחוז קטן מאד של שיעור איכותי זה הולך לסין, מאחר ובאחוזים גדולים השיער הולך לשווקים מסויימים גדולים באירופה וארה"ב, ורק מעט הולך למפעלים בסין כי הם מעדיפים מחירים זולים, והרי המחיר של השיער ההודי האיכותי מהמקדשים הוא יקר.

כ- 70-80% מהשיער שהודו מיצאת לא מגיע מתגלחת ראשים אלא משיער הנאסף במברשות או ברחצה, ונאסף מהם מדלת לדלת, ואנשים אוספים שיער כשנה וחצי בשווי דולר אחד, ושיער זה צריך תהליך מורכב לפני שישלח לתעשיית הפאות בסין, אם כי זה לא שיער הכי איכותי – אבל זה רוב מה שמיוצא מהודו לסין.

כמו כן יש בסין שיער ארוך ההולך לתעשיית הפאות, שנאסף ממי שמוכרת אותו מחמת עניותה, ושיער זה מגיע גם ממניאמר ומסין עצמה.

פאה העשויה משיער איכותי יקר עשויה להגיע מכמה מקומות ולא רק מטירופאטי, כגון מרוסיה, אוקראינה ולעתים גם מרומניה. כמובן שהפאות האיכותיות לא תיעשינה משער המברשות, אלא משיער 'רמי' הנחתך מהראשים.

במניאמר ראיתי אנשים מוכרים את השיער בשוק, וכן ראיתי בסין מפעלי פאות שיש להם שיער ארוך מאד לא מעובד שמעולם לא עובד בחומרים כימיים – שנרכש בסין ממניאמר, ולא פגשתי בסין מפעלים המיצרים פאות משיער ממקדשי הודו".

ע"כ דברי הפרופ'.

ט. ובאשר לנתוני האו"ם שהזכיר המגיב, וכתב שצריך לדעת "איך לקרוא אותם" (דהיינו איך לסלף אותם, כפי שניסו לעשות בספר "הישכם אוהבים"…) על מנת שיתאים לאג'נדה שלהם, ש-98 אחוז מהשיער העולמי מקורו בהודו.

אבל מבדיקה מקיפה של הנתונים המתפרסמים ע"י האו"ם לשנת תשע"ח (המתייחס לשנת 2016 למניינם), עולה כי בדיווח שלהם יש שתי קטגוריות של שיער אדם: 0501 – שיער אדם לא מעובד, 670420 – פאות מוכנות העשויות משיער אדם, וישנה גם קטגוריה נוספת – 670300 – הכוללת שיער אדם יחד עם צמר, שיער בעלי חיים ודברים נוספים, שעובדו עבור הכנת פאות וכדומה.

ואחר החישוב והצירוף של כל הנתונים מכל מדינות העולם, נמצא שסך כל השיער הלא מעובד (קטגוריה 0501) המיוצא ע"י כל המדינות הוא 3925 טון. מתוך זה, השיער הלא מעובד המיוצא מהודו הוא 1536 טון, והשיער הלא מעובד המיוצא משאר המדינות הוא 2389 טון. נמצא שהודו מייצאת 39 אחוז מתוך השיער הלא מעובד בכל העולם, וכל דפריש מרובא פריש.

אמנם עדיין יכול הטוען לטעון שהודו מייצאת שיער לא מעובד לשאר המדינות, ואותן מדינות מייצאות הלאה את השיער, וזה נכלל בנתוני הייצוא שלהם. אולם מסתבר שהמדינות המייבאות שיער לא מעובד מהודו, לא מייצאות אותו כשהוא לא מעובד, אלא מעבדות אותו ומייצאות אותו מעובד, כי לעיתים הן מוכרות את השיער במחיר יותר זול ממה שהודו מוכרת אותו, וא"כ אין זה הגיוני שהן קונות מהודו ומוכרות בפחות.

והנה, סך כל שיער הפאות המוכנות המיוצא בעולם (קטגוריה 670420) הוא 8561 טון. מתוך זה, שיער הפאות המוכנות המיוצא מהודו הוא 34 טון בלבד, והשיער המיוצא משאר המדינות הוא 8527 טון, ומכל המדינות בולטת במיוחד סין, המייצאת 6418 טון. נמצא שהודו מייצאת 0.3 אחוז, ואילו סין מייצאת 74 אחוז מכלל השיער העולמי. וא"כ צדק הרב שליט"א במה שכתב שרוב השיער העולמי מגיע ממדינת סין, והשיער מהודו אינו אלא מיעוט דמיעוט.

ועתה אף אם נאמר ששאר המדינות מייצאות את השיער שקיבלו מהודו, לאחר שעיבדו אותו או הכינו ממנו פאות, הרי כל השיער המיוצא מהודו (בשתי הקטגוריות הנ"ל) הוא 1570 טון, וזהו רק 18 אחוזים מתוך 8527 טון שיער המיוצא משאר המדינות, ועל כרחך צריך אתה לומר שרוב השיער לא הגיע מהודו. והנתונים הללו דומים לנתונים שמסר השגריר דלעיל בשם משרד הסחר ההודי בשנת תשס"ד.

ובאשר לקטגוריה הנוספת (670300) הרי היא כוללת גם שיער אדם יחד עם צמר ועוד (כלומר – פאות סינטטיות יחד עם טבעיות), ואי אפשר לדעת כמה מתוך זה שיער וכמה מתוך זה דברים אחרים. אולם גם בקטגוריה זו, סך כל השיער המיוצא בעולם הוא 14341 טון. מתוך זה, השיער המיוצא מהודו הוא 2880 טון, והשיער המיוצא משאר המדינות הוא 11461 טון, ונמצא שוב שהודו מייצאת 20 אחוזים מכלל השיער העולמי, והוא מיעוט. ואף אם נצרף שלושת הקטגוריות יחד, נמצא שכל העולם כולו מייצא 23930 טון שיער, והודו מייצאת 4450 טון שיער, והוא רק 15.6 אחוזים מכלל השיער העולמי (28380 טון).

ואף אם נרחיק לכת ונעמיד אוקימתא ע"ג אוקימתא, ונאמר שבקטגוריה האחרונה הנ"ל כל המדינות מייצאות רק שיער סינטטי והודו מייצאת רק שיער טבעי, וכל המדינות מייצאות שיער שקיבלו מהודו, הרי בשתי הקטגוריות הראשונות (שהן שיער טבעי בלבד) שאר המדינות מייצאות 10915 טון, והודו מייצאת בכל שלושת הקטגוריות רק 4450 טון, ובניכוי סכום זה נותר לשאר המדינות 6465 טון שיער אדם שלא הגיע מהודו, ונמצא שהודו מייצאת 40 אחוז מהשיער העולמי, וכל דפריש מרובא פריש.

ובלאו הכי קשה להעמיד את האוקימתא הנ"ל, כי ראיתי שהטוענים כך ניסו להיתלות במחיר השיער הלא מעובד המיוצא ממדינות אחרות, שלפ"ז יוצא שמחיר כל פאה הוא דולרים בודדים. והנה גם הודו מייצאת שיער לא מעובד במחיר של 37 דולר לק"ג, ולדבריהם שמכל ק"ג אפשר לייצר שלוש פאות, נמצא שמחיר כל פאה משיער הודי הוא כ-12 דולר בלבד. וכמו כן מצינו מדינות שאצלן מחיר כל ק"ג שיער לא מעובד יקר בהרבה מהודו, ויש שהגיעו עד כ-1800 דולר לק"ג. וגם בקטגוריה שנכלל בה גם שיער טבעי וגם שיער סינטטי, המחיר לשיער המיוצא מהודו הוא 82 דולר לק"ג, ובארצות רבות המחיר הוא פי שניים, ויש שהגיעו עד כ-2200 דולר לק"ג.

אולם עד כה דיברנו בשיער הכללי המיוצא מהודו, וכבר כתב הרב לעיל שלא כל השיער ההודי מגיע מעבודה זרה אלא רובו מגיע מנשים עניות ברחבי הודו, המוכרות את שערותיהן תמורת כסף. וממילא, אם השיער ההודי כולו הוא 40 אחוזים מהתוצרת העולמית לפי החישוב המחמיר ביותר, הרי השיער המגיע מהטמפלים של הע"ז הוא בקושי עשרה אחוזים, וכדלקמן.

וכן אמר אחד מגדולי תלמידי הגרי"ש אלישיב בשיחתו, שע"פ נתוני האו"ם לא יתכן שכל השיער אצלנו מגיע מהודו. וגם הוכיח שרוב השיער המיוצא מהודו אינו מבית הע"ז, כי השיער הנמכר באמצעות המכרזים של בית הע"ז, הוא בקושי שלושה אחוזים מכלל השיער המיוצא מהודו ע"פ נתוני האו"ם.

ומה שיש הטוענים שהשיער המגיע מהטמפלים הוא שיער איכותי במיוחד, ומתוך כל השיער האיכותי בעולם הוא תופס נפח גדול. ומלבד שאינו כן, וגם שיער העניות המתגלחות הוא איכותי מאוד, הרי דבר זה הוכחש ע"י שר המסחר ההודי בעצמו, כפי שפורסם בעיתון "הגרדיאן", שהשיער מהטמפלים אינו אלא עשרים אחוז מהשיער האיכותי המיוצא מהודו.

וזה לשון הכתבה (בתרגום חופשי): "הטמפל בטירופאטי וכל הטמפלים ההודים יחד, תורמים רק עשרים אחוזים מתוך השיער האיכותי הנמכר לחו"ל", טוען שר המסחר בטאמיל נאדו (אחת מעשרים ותשעה המדינות בהודו), שבה נמצא רוב השיער המיוצא מהודו. "מאין כל השאר, אין לנו מושג. במקרים רבים אנו חוששים מניצול של נשים".

ומה יש להוסיף על דברים ברורים ופשוטים שנאמרו ע"י השר הממונה במחוז הנ"ל, שהוא הסמכות העליונה ביותר בהודו לענין זה של השיער, ומעיד בפה מלא ששיער הטמפלים הוא בקושי חמישית מהשיער האיכותי המיוצא מהודו. ודברים אלה אמר בראיון כמסיח לפי תומו, בכתבה העוסקת בסחר וניצול של נשים, כאשר האינטרס שלו הוא להגדיל את נפח הייצוא של הטמפלים, ולהקטין את מימדי ניצול הנשים, כדי לא להוציא שם רע להודו שהיא ארץ אוכלת יושביה, ובכל זאת אמר את האמת ללא כחל ושרק. ואם נצרף לדבריו את נתוני האו"ם העדכניים, יתכן ששיער הטמפלים הוא 3 אחוז מהתוצרת העולמית, או לכל היותר כעשרה אחוזים, לפי החישוב המחמיר ביותר.

ונאמנותו של הגוי כמסיח לפי תומו נדונה בשו"ע יורה דעה (סי' צ"ח), ושם (ס"ק ב') הקשו הש"ך והט"ז כיצד גוי המסיח לפי תומו נאמן לגבי טעימת בשר בחלב, והש"ך תירץ שנאמן כיוון שמדובר במילתא דעבידא לאיגלויי, כי לאחר מכן יטעמו התבשיל בעצמם ויידעו אם שיקר או אמר את האמת. והט"ז תירץ שנאמן כי אין זו עדות אלא גילוי מילתא בעלמא. אלא שהקשה על עצמו מדין בכור, שמצינו בשו"ע סי' שט"ז שהגוי אינו נאמן להעיד שבהמה זו ילדה קודם לכן והוולד אינו בכור.

ובספר "דעה והשכל" (כת"י) על איסור והיתר (לבעל מח"ס "חן וכבוד"), כתבתי ליישב שיטת הט"ז שבבשר בחלב הקדירה היא לפנינו, ולא נצרכה עדות הגוי אלא לגלות לנו מה טעם יש בה, וזו היא הנקראת הוכחה ולא עדות, אבל לגבי בכור, אין לנו עתה דרך לדעת אם אמו ילדה לפניו או לא, אלא ע"פ עדות, וזו היא נקראת עדות ממש, על דבר שנעשה בעבר ואינו לפנינו כעת. ואע"פ שהוא מגלה לנו מה מצב הוולד כעת, אם בכור הוא או לא, בכל אופן עיקר העדות היא אם האם ילדה לפני כן או לא.

ומינה לנדון דידן שהשר ההודי נאמן במסל"ת כי מדובר במילתא דעבידא לאיגלויי (כתירוץ הש"ך) שכל אחד יכול לשאול אותו מנין לו ולחקור בעצמו מפי הפקידים האחרים במשרדו, וגם אין דבריו עדות אלא גילוי מילתא בעלמא (כתירוץ הט"ז), שהוא מגלה לנו על מצב השיער בשוק ההודי.