שאלה:
בבית הכנסת מסתובב אברך ת"ח כאשר הוא מאיר פנים עם קופסת סוכריות ועובר על כל מתפלל שלוקח לו סוכריה או שתיים שחפץ ופעמים יש שמביאים לילדים או לנשים.
כאשר שאלנו את האברך אמר שהוא עושה כן מדין צדקה שהרי אי אפשר לחלק כסף בשבת, וממילא דומה כאילו אוכל מיד.
ואילו אחד האברכים שהיה בצבור שאל האם אין לחשוש לבורר לאוצר, שהרי אין מתכוונים לאכול עתה את הסוכריות. יורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמיים.
תשובה:
שלום וברכה
אם בוררים בין הסוכריות, כלומר יש כזו שאתה אוהב ויש שאינך אוהב, הברירה צריכה להיות לשימוש מידי בתוך חצי שעה, ולזמן רב מאוחר יותר. אבל אם אין קפידא, אין כאן ברירה. אמנם יש מחלוקת במי שבורר לאדם אחר כדי שיקח צידה לדרך, ראה ארחות שבת פרק ג סעיף נד אם נחשב לאלתר או לא, אבל יש לדון אם זה דומה, שם מדובר שכך הרגילות, להכן את המאכל לפני שיוצאים לדרך, וגם בזה יש מחלוקת הפוסקים, כאן הוא יכול לעשות גם בסמוך יותר לאכילה.
