שאלה:
שלוםוברכה
כתב ספר חסידים (תפב) "אם רואה אדם שעשו לו רעה ומספר בגנותן, אם יש צדיק ביניהם – אין לומר 'אתם עשיתם' לפי שכולם מצרף. שהרי אביה המלך חשד את ירבעם ואמר "ועמכם עגלי הזהב", והיה אחיה השילוני ביניהם. וכן נחמיה (גינה) בפחות, והיה דניאל ביניהם צדיק גמור, לכך לא נקרא הספר על שמו".
כלומר רואים מכאן שאסור להכליל קבוצה ולהגיד 'כולם אשמים', אפילו אם יש צדיק אחד ביניהם.
מצד שני מצינו לכאורה הנביאים לא הקפידו בזה "כי כולם מנאפים עצרת בוגדים" (ירמיה ט,א), ולא מסתבר שלא היו בזמנם צדיקים שלא היו פרוצים בעריות. וזכור לי שנתקלים בכמה פס' בסגנון מכליל כזה.
אז למעשה מותר או אסור להכליל?
תשובה:
שלום וברכה
אתה נוגע באחת הנקודות החשובות בהבנת דברי הנביאים. ראשית נעשה חלוקה, כאשר נביא אומר, זו לא אמירה שלו, אלא נבואה שקיבל מפי השכינה! ממילא לא שייך לדבר כאן על לשון הרע. אלא שכאן יש לנו שאלה אחרת, לא פחות כבדה, מדוע המבט של השכינה, של הנביא, הוא בהכללה כזו? מדוע כאשר יש קבוצה גדולה שחוטאת עם ישראל כולו נתבע על כך? לעיתים הנביא אומר לשונות חריפים ובחז"ל הם מוסברים ביחס למעשים הרבה פחות חמורים, היתכן?
ולכן, בנוגע לחטאי הקדמונים צריך לדעת נקודה חשובה מאוד שהאריך בה רבי נתן צבי פינקל – הסבא מסלבודקא בכתביו, ועוד מפרשים, שהרי הגמרא כבר אומרת שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, אעפ”כ מצינו בכמה מקומות בחז”ל שדוד נתבע על מעשיו ושב עליהם בתשובה שלימה, ולכאורה הדברים סותרים זה לזה? ביאר על כך הסבא מסלבודקא בספרו אור צפון, שכל אדם נתבע על פי דרגתו, גם כשהתנ”ך מכנה חטא מסויים בצורה חריפה, כוונת הדברים שלאותו אדם גדול נחשב הדבר כאותו חטא חמור, אולם, לגבי אדם אחר פשוט יותר, אפשר שאין כאן חטא כלל. על פי זה ביאר מה שנאמר על בני עלי “וישכבון את הנשים” דבר שנשמע חמור עד למאוד, ופירשו חז”ל שבני עלי לא היו מקדימים את הנשים הבאות להקריב קרבנות, וגרמו בכך לאנשים הבאים להרהורי עבירה והסתכלויות אסורות. דבר כזה לגבי בני עלי נחשב כגילוי עריות ממש לרום מעלם, וכך הוא גם לגבי דוד. אודות הביאור למעשיו של דוד המלך ראה מה שכתבנו כאן
נמצא איפוא שיש לדעת כיצד לקרוא את ספרי הנביאים ולא ניתן להבין אותם כפשוטם!
