שאלה:
דבר שמותר בשבת לפי פסק השו"ע לספרדים ואסור לאשכנזים לפי הרמ"א, האם מותר לאשכנזי לומר לספרדי לעשות כן עבורו או שיש בזה לפני עיור לשיטתו.
כמו"כ אולי יש בזה כמו להבדיל בגוי, דין "אמירה" היינו ממצוא חפצך, דלשיטתו אומר לעשות פעולה אסורה בשבת
תשובה:
ככל שאינו מלמדו על המחלוקת, לכאורה ודאי יש בזה לפי עיור, שהרי לשיטתו הדבר אסור. במקרה ההפוך יש דיון בפוסקים, ראה כאן. אבל כמובן מותר לו לספר לו את כל פרטי הדין וחילוקי השיטות, ואז גם יכול לומר לו, עד כמה שאתה סומך על מנהג המקילים, עשה … אין בזה איסור אמירה ממש, אבל ודאי אין לו לבקש שיעשה עבורו, שהרי לשיטתו הדבר אסור.
לא הבנתי כ"כ את התשובה. מה ההבדל אם מלמדו או לא.
אם בהגדרה אין לפנ"ע כי לשיטת הספרדים ההולכים לאורו של השו"ע מותר. א"כ גם אם הספרדי לא מכיר פרטי ההלכות מותר לו לעשות.
ואם יש כן לפנ"ע כי עכ"פ מצד האשכנזי נחשב כדבר האסור, מה עוזר שמלמד את הספרדי את שיטת השו"ע?
יש לעיין בזה. מותר לו להכריע אבל בלי לדעת את צד האיסור, אולי יש כאן הכשלה, אולי היה רוצה לחשוש.
השאר תגובה