שאלה:
בס"ד
לכבוד הרב שליט"א
אבקש לשאול, בהא דאין עושין גרף של רעי לכתחילה, מהו אם עושה כן בערב שבת סמוך לשבת. ואסביר בדוגמא; הפח במטבח מלא וגדוש, וכבר החמה בדמדומה כמה דקות קודם שקיעתה, והוא לא יספיק להוריד את הפח קודם השקיעה, והנה עלה רעיון במוחו לצרף (קודם השקיעה) איזה שקית קטנה המכילה גרף של רעי מעל לשקית הפח הגדולה, ובכך כל הפח נהפך לגרף של רעי, ועתה שכבר שקעה חמה יהיה מותר לו להוריד הכל מדין גרף של רעי. הנה עלה בדעתי דלכאו' אין בזה חסרון של לעשות גרף של רעי לכתחילה, כיון שאינו עושה כן בשבת, אך מאידך חשבתי אולי אין זה מן הראוי לנהוג כן.
יורנו ושכרו כפול מן השמים
א.פ
בני ברק
תשובה:
שלום וברכה
בס' שלחן שלמה לגרש"ז אויערבך סי' שח סעי' לו כתב, שמסתבר שאיסור זה נאמר גם לגבי ערב שבת. וכן הדעת נותנת [לדעתי זה גם חמור יותר, שהרי אם אפשר לפנות מוקצה בהיתר למה להזדקק לעשות זאת באיסור, אנחנו משתדלים מאוד להקפיד בערב שבת אחרי כל ההכנות לפנות את כל הזבל משום כבוד השבת].
ברכה והצלחה.
יישר כח.
ספר "שולחן שלמה" אינו תח"י לעיין בו, אך לא הבנתי למה מסתבר לאסור כן בערב שבת?
ומש"כ בהסגרה דיתכן שהוא חמור יותר שהרי אם אפשר לפנות מוקצה בהיתר למה להזדקק לעשות זאת באיסור, לא הבנתי למה יקרה זה איסור הרי הא גופא הנידון?
יורנו ושכרו כפול מן השמים.
הסברא מאוד פשוטה, הרעיון של אין עושים גרף של רעי לכתחילה הוא שלא לגרום היתר לטלטול מוקצה ומה זה משנה מתי גורמים? העיקר שגורם לטילטול בשבת. מה שכתבתי שחמור יותר, הוא בגלל שבערב שבת ניתן לטלטל בהיתר גמור בלי ההיתר של גרף של רעי.
ברור. יישר כח.
מה לגבי הנחת בקבוק ריק בפח לפני שבת? גם אם נניח שהפח היה חצי מלא בבין השמשות,ובקבוק הונח בתוכו טרם השקיעה,יועיל להשליך את הפח גם בלי להגיע לגרף של רעי?
וזאת מבלי להכנס לנושא שרבים מפוסקי זמננו לא רואים בפח מוקצה שהרי בדרכ כלל מכיל שיירי מזון הראויים למאכל בהמה.
מדוע יוצאים מנקודת הנחה כל כך ברורה שפח הוא מוקצה?
בקבוק שהושלך כבר לפח לדעתי הוא ודאי מוקצה. דומה הדבר למטלוניות וכו' שדעת הבעלים קובעת את היותם מוקצה, אל פי החלטתו [ובאופן שלא אומרים "בטלה דעתו"] להחשיבם זבל. בנושא של ראוי למאכל בהמה כבר הורו רבים וכן שמעתי מהגר"צ ובר, שבמקום שלא מצויים בעלי חיים או אין לך ככל קשר איתם, אין בכך כדי להפקיע דין מוקצה מהפח. בכל מקרה הנושא גם יועיל רק לגבי האם הפח הוא בסיס לדבר האסור או לא, אבל לא יועיל להחשיב שאינו מוקצה שהרי ודאי יש כאן מוקצה, ולכתחילה יש חובת ניעור למוקצה וכו'.
מה שכבוד הרב שליט"א הביא לעיל מס' שולחן שלמה לאסור ליצור גרף של געי גם בער"ש, האם ה"ה גבי כלי שמלאכתו לאיסור שהותר לצורך מקומו אם עושה כן בער"ש כגון שמניח פטיש ע"ג מיטתו, או דנימא כיון שהוא מותר בשבת אז אפשר להניח מלכתחילה גם בער"ש?
וכיו"ב אם צריך בשבת לכלי שמלאכתו לאיסור ויכול בקל להסתדר בלא זה האם עדיף בדרך אחר, או שאם יכול ליקח הכלי שמלאכתו לאיסור ע"י קטן האם עדיף?
יורנו ושכרו כפול מן השמים
א.פ
בני ברק
בודאי שכן, וכאן אתה גם נכנס לשאלה אחרת, לדעת הרבה פוסקים שיי דין בסיס לדבר האסור גם בכלי שמלאכתו לאסיור, ואז גם המיטה עצמה נעשית מוקצה, כיון שהשאיר שם פטיש בכוונה תחילה כל בין השמשות..
חובת ניעור יש רק במצב שבו אפשר לנעק בקלות, מבלי שיגרם נזק ע"י הניעור..
שו"ע מפורש שח סעיף כט:"כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצויים מטלטלים אותו"
והרמא בהגהה שם: הגה: "ולפי זה מותר לטלטל עצמות שנתפרקו מן הבשר מערב שבת אם ראויים לכלבים דהא כלבים מצויים"
אז לאילו מקרים נועד הסעיף הזה בשו"ע? על מה דיבר השו"ע? וכי היום כלבים פחות מצויים מתקופת הבית יוסף?
תלוי היכן אתה נמצא… ותלוי בהרגלי החיים. באיזורים חרדיים ברור שבעלי חיים אינם מצויים היום. כמו כן, במציאות החיים היום, גם באיזורים חילוניים, אם לך אישית אין כלב, אין דבר כזה לתת לכלב של השכן שיירי מאכל, מחר אתה בבית משפט… לכן הרגלי החיים שלנו כמעט מונעים אפשרות שימוש בסעיף זה.
באזורים חילוניים העלב עצמו עלול לתבוע אותך לדין.
אני צוחק.
על על פנים רק רציתי להדגיש בלי קשר לשאלה זו,אם כבר דובר על האכלת כלבים,מותר לאדם להאכיל כלב שאינו שלו בשבת אפילו כלב רחוב ואין בזה איסור טרחא בשבת כיוון שכלבים מזונותיהם מועטים,מה שאין כן בחתולים למשל שאסור להאכיל חתולים שמזונותיהם לא עליך (מה גם שהוקצה תקציב ממשלתי של 12 מיליון שח לחתולי רחוב,השם יעזור לנו ויתן דעת ותבונה לאן הגענו)
בשו"ע שכד יא נראה שאסור להאכיל כלב שאין מזונותיו עליך, אמת הדבר שהמשנה ברורה שם מביא מדעת המתירים כיון שמזונותיו מועטים, וכן נראה בשו"ע הרב וערוך השלחן שם, אבל אינני יודע אם ניתן להתיר גם לספרדים כנגד פשטות השו"ע שם שעל כלב כתב שמותר בגלל שמזונותיו עליך..
השאר תגובה