שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
ההנהגה של אנשים (כולל גם נשים) לחפש קולות ולבזות להידמות ולהיות מן התלמידים חכמים לומדי תורה בקבע כמו בני ישיבות כוללים וכו' ולומר שזה חומרא ולא הלכה , אני לא גר בלייקווד או בני ברק, בעלי אינו לומד בכולל, וכו' וכו' כמה וכמה ביטויים הלא סוף הדבר להביא לתקלה? שהרי אם תופסים הדרגה הכי נמוכה כעקר והכי קריבה לה' כחומרא מוגזמת הלא אם משהו יקרה יעבור באיסור בקלות? שהיום הדרגה הכי נמוכה היא העקר אולי מחר יכבד לו ואז ימצא אופן לעשות פחות ומה יישאר מזה?
וההפף בדרגה הקריבה לה' באופן נורמלי שהרי ע"פ הברייתא שחיבר הרב לוצאטו מסילת ישרים יוצא שכל עוד ועוד שהאדם גודל הרוחניות יגיע לרוח הקודש. והלא זה הרצוי?
לכן ברור שזה עצת יצר הרע. ואין לשמוע לו.
השאלה כאן היא איך לעזור אנשים להתחזק?
אני מעיד על ענין כיון שבזה התחום אני עובד שאנשים מחוץ לבית המדרש קל מאוד להם לומר דברים כאלה או יותר גרוע ויכולים לחלוק ולהתוכח אפילו עם גדולי דור ולפי קצר שכלם רק בשביל שפעל פה מסתבר לומר משהו ויש בו קצת הגיון אף שגוי לא מונעים עצמם מלדבר גדולות, אבל הנקודה המשנה כאן הענין זה כשיושבים ללמוד פותחים את הגמרא, אה! אז רואים שקשה ואינם יכולים להצליח והפה הגדול המדבר גדולות לא עוזר, ואז מבינים שהדבר עמוק ולהחליט דבר בתורה לא מלאכת קלה כלל ואז בא הכבוד לתורה.
כך אני מעיד על כמה גיבורים שנשבר להם הכוח כשפתחו דף גמרא ולא ידע אפילו איפה הפסיקה ואיפה מתחיל הדיבור הבא.
מ"מ עד שלא באים לבית המדרש כיצד להשפיע לטובה?
תודה
תשובה:
אשריכם רבי יוסף, הדוגמא האישת המיוחדת שלך בהארת פנים מיוחדת מהווה דוגמא לבן תורה אמיתי, ורק זה מקרב ומאהביה את התורה על לומדיה. המשיכו בכל מפעליכם הברוכים.
מקורות:
הנה כשת"ח מתנהג באופן שכזה כולם רוצים להידבק בו וללמוד ממעשיו. וכך נאמר בגמ' תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א: אביי אמר: כדתניא, ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.
ויותר מכך זו מעלת קידוש ה' כמו שפוסק הרמב"ם: ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם מכבד להן ואפילו למקילין לו ונושא ונותן באמונה ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
ורציתי להוסיף עצה יפה שכתובה ברבינו יונה על אבות, שניתן להסביר לאנשים שכך צורת עשיית מצוות בשלימות ותפארת. פירוש רבינו יונה על אבות פרק ב משנה א: רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם – בהעשות המצות הקדוש ברוך הוא מפואר בהן והן תפארת לעושיהן כי תפארתו היא תפארת אמיתית בבני אדם ולכן יברור לעצמו הדרך ההוא ותפארת לו מן האדם שיעשה המצות בזמנן שנאמר [משלי ט"ו כ"ג] ודבר בעתו מה טוב. כי יוכל לעשות בזמנן שלא יישר בעיני הבריות ולא יהיה לו פאר בהן ואין זה עושה מצוה שלימה כענין שאחז"ל כל העושה מצוה כמאמרה אפי' גזר דין של שבעים שנה מבטל שנא' [קהלת ח' ד'] באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וכתיב בתריה שומר מצוה לא ידע דבר רע. גם צריך להתנאות במצות לולב נאה טלית נאה ספר תורה נאה תפילין וכיוצא בהן בענין שיפארוהו בני אדם. וישבחוהו עליהן ורמז"ל פי' זאת המשנה על המדות לעשותן על דרך האמצעית שהוא דרך המובחר ותפארת לעשותו שמכינה לב טהור לאדם ומחדשת בקרבו רוח נכונה ותפארת לו מן האדם שילמדוהו לנהוג עם הבריות מנהג טוב ונאה וכמו מדת הנדיבות. כי [ישעיה ל"ב ה'] ולכילי לא יאמר שוע גם הפזור רע ירוע. ומי הוא הנדיב. אך האוהב את הממון ושומר אותו שמירה מעולה ומתיעץ בנדיבות ועושה סדר בהוצאה כדי שיספיק לו לעשות הטוב והישר במקום הראוי ולהנתן בו גם אין מדות תחת השמים כי [אם] על דרך האמצעות והן תפארת לעושה אותו ותפארת לו מן האדם (אך אם מעט ואם הרבה שניהם):
