שאלה:
אדם שיש לו צורך גם ב"קטנים" וגם ב"גדולים", אולם כרגע, מתאפשר לו לעשות רק קטנים (כגון במהלך טיול). האם יברך "אשר יצר" או שיחכה עד שיגיע למקום שיכול לעשות גם גדולים?
תשובה:
צרכיו הגדולים והקטנים הן שתי הנאות שונות, ובהחלט צריך לברך.
מקורות:
בשאילת יעב”ץ ח”א סי’ טו ומור הקציעה בסי’ ז’ שהוא מקור הדין שלאחר שאדם מתאווה שוב הוא אינו מברך, נימק דבריו בכך שכאשר אדם מתאווה כבר חלפה ההנאה הראשונה, וכמו אדם שאכל ולא בירך עד שעבר יעור עיכול שאינו מברך כיון שכבר אינו נהנה מהמזון. מה שאין כן כאן, שמדובר בשתי הנאות שונות, וגם בשעה שהוא נצרך לנקביו הגדולים הוא עדיין נהנה מכך שאינו צריך לקטנים, וממילא הוא יכול לברך.
התשובה נפלאה ונכונה,אבל כמדומני שפספסנו כאן נקודה חשובה.
כל האמור לעיל בתשובה מתייחס למצב בו הוא יכול לברך,אבל במצב בו עדיין לא עשה צרכיו הגדולים,היאך יברך בעודו מתאפק ונצרך לגדולים,יש חשש בל תשקצו,ואפילו במקרה שיכול להעמיד עצמו שיעור פרסה עד שיתפנה לגדולים,זו מחלוקת אם מותר לו לכתחילה לברך באופן שכזה, לכן נראה לענ"ד שאם מעריך שיגיע למקום בו יכול להתפנות לגדולים ויסיים עשיית צרכיו תוך 72 דק,יברך ברכה אחת ויחידה לאחר עשיית צרכיו הגדולים ויכוון לפתור הנאתו גם מההתפנות לקטנים שהייתה לפני זמן קצר,לא הייתי מעז להכנס למחלוקת כזו.
אם הוא במצב של בל תשקצו את הצודק, אבל מה שאסור לכתחילה לברך גם בפחות מכך, כאן שיש חשש שיעבור הזמן הראוי לברכה, אם יזדקק שוב לקטנים, אין להשתהות.
השאר תגובה