לתרומות לחץ כאן

אכילה בסוכה בכוונה לא לקיים מצווה

שאלה:

שלום,
לראובן התעורר ספק בקשר לאמירת ברכת לישב בסוכה ושמעון הציע לו "פשוט תכוון שלא לקיים מצוות ישיבה בסוכה ותאכל מה שיש לך. ככה גם לא תצטרך לברך וגם יחשב לך שאכלת בסוכה ולא מחוץ לה".
האם הצעה הזאת היא נכונה ולא מגיע על זה שום עונש או שמדובר כאן בביטול מצוות עשה ויש על התנהגות כזאת עונש?
תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה

שאלה זו ידועה, ועסק בה בהרחבה בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' א, וראה שם שהביא מדברי הביאור הלכה בס' ס שנראה מדבריו שהוא ביטול עשה גמור [דבריו שם אמורים לגבי הלובש טלית מצויצת בכוונה שלא לצאת ידי המצוה], ולעומתו במנחת חינוך מצוה שכה לגבי סוכה, ולהלכה מצדד שם שאף אם בציצית נקל שאינו ביטול עשה, כיון שאין חיוב ללבוש בגד זה, בסוכה שהיא מצוה חיובית יש להחמיר יותר ולחשוש לסברת המשנה ברורה שהוא נחשב ביטול עשה, עיין שם באורך.

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן א

בענין מצוות צריכות כוונה

א. יש לחקור מי שאכל או ישן בסוכה ולא נתכוין כלל למצוה מי אמרינן הואיל ומצוות צריכות כוונה ולא חשיב כעשה מצוה ממילא חשיב נמי כעבר על עשה וכמאן דאכל חוץ לסוכה דמי, או אפשר דנהי דלא עשה מצוה אבל עבירה נמי לא הוי ולא חשיב כלל כאוכל חוץ לסוכה, והך ספיקא איכא נמי לספוקי במי שלבש טלית מצויצת ולא נתכוין למצוה מי אמרינן דעבר אעשה דציצית או לא.

כידוע העלה המנ"ח במצוה שכ"ה לענין סוכה וציצית הפסולין משום מצוה הבאה בעבירה, דנהי דאין בזה משום מצוה אבל מ"מ גם עבירה מיהא לא עביד ורואין אותן כאילו לא ישב כלל בסוכה או לא לבש כלל בגד של ד' כנפות, אבל אין רואין אותו כעובר על עשה ולחושבו כאוכל חוץ לסוכה או לבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית, אולם חוץ מזה דמבואר שם שחדושו הוא לא כהתוס', גם עיקר דבריו אינם נראים דהרי התורה לא אסרה כלל ללבוש בגד בלא ציצית רק חייבתו להטיל בו ציצית, וכן גם באכילת חוץ לסוכה ליכא כלל שום איסור אלא שהתורה אמרה תשבו כעין תדורו וכל שהוא בא לאכול אכילת קבע שאין רגילין לאכול בשוק אלא בבית חל עליו מצות סוכה, ואי אמרינן דלא עשה מצוה הרי ממילא איכא נמי עבירה של ביטול עשה, וכן מבואר גם בשערי יושר שער ג' פי"ט עיין שם, וכיון שכן אף גם בנד"ד כיון שלא נתכוין ולא עשה שום מצוה חשיב נמי כמבטל מצות עשה ודינו כאוכל חוץ לסוכה או לובש בגד של ד' כנפות בלא ציצית.

ומצאתי דלהדיא כתב הכי המשנ"ב בבאה"ל סימן ס' סעיף ד' וז"ל "אם קראוהו לתורה ולוקח טליתו או טלית הקהל לעלות לבימה שאז זמנו בהול ומסתמא אינו מכוין אז בלבישתו לקיים המ"ע של ציצית ממילא עובר בזה על המ"ע – והעולם אין נזהרין בזה" עכ"ל. ונמצא דלפי מ"ש הב"ח /או"ח/ בסי' תרכ"ה דצריך שיכוין כשיושב בסוכה שצונו המקום לישב בה זכר לענני כבוד, ועיי"ש בבכורי יעקב שחולק על הפרמ"ג דפשיטא ליה שאין כוונה זו לעיכובא אלא סובר דכיון שכתבה תורה למען ידעו אפשר דאפילו בדיעבד לא יצא, ולפי הנ"ל יש להזהר מאד ולכוין כן בשעה שהוא אוכל או הולך לישון, דאל"כ חוץ ממה שלא קיים מצוה גם עבר על עשה ועשה עבירה, ועיין גם במשנ"ב בבאה"ל סימן תקפ"ח סעיף ב' שהביא מהמטה אפרים לא לתקוע בשופר במקום מטונף שאסור בדברי תורה, וכתב ע"ז המשנ"ב "ואפשר שהטעם הוא דכיון דקיי"ל דצריך כוונה לצאת ידי המצוה שצונו הש"י זה גופא ג"כ חשיב כדברי תורה – ולא גרע מהרהור בדברי תורה" עכ"ל, ונמצא שלפי דבריו הלובש ציצית במרחץ או בביה"כ במקום שאסור בד"ת =בדברי תורה= נכון למנוע מכוונת מצוה, ולפי האמור נמצא שעובר בכל רגע אעשה דציצית, ולפי"ז לר' אליעזר שסובר במס' סוכה כ"ז ע"א שהיוצא מסוכה לסוכה ביטל מצותה של ראשונה ופירש רש"י "אפילו ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע ואינו מצוה", ונמצא לפי"ז דלכאורה דינו כאילו אכל וישן למפרע חוץ לסוכה.

וכמו כן צ"ע טובא לענין כלאים בציצית שאם לבשו בלא כוונה דלפי"ז עובר על לאו של שעטנז כיון דבלא כוונה ליכא עשה דדחי לל"ת =ללא תעשה= (עיין בתוס' חולין ק"י ע"ב), וגם בזה"ז אם לן בטליתו בלילה דבטלה ממנו המצוה, דלפי"ז מיד כשעלה השחר והגיע הזמן של ציצית אם לא נזכר לכוין אז למצוה נמצא שהוא עובר בכל רגע על עשה דציצית, והן אמנם דהיוצא בשבת בבגד שיש בו ציצית שלבשו בלא כוונה אינו חייב חטאת, ולא דמי כלל ליוצא בשבת ברה"ר בטלית שאינה מצויצת כהלכה או בבגד שהוא קטן מהשיעור דמבואר שחייב חטאת, דשאני הכא דליכא כלל שום חסרון בגוף הבגד והציצית וראוי שפיר למצותו כמו שהוא, אבל מכל הנ"ל ודאי קשה.

גם צ"ע במי שיש לו מזוזה בפתחו דמבואר בכמה מקומות שמקיים בכל רגע מצוות עשה, ולעומת זה אם דר בבית שאין בו מזוזה עובר נמי בכל רגע אעשה דמזוזה דלפי"ז הן אמנם שאם קבע מזוזה בפתחו כדין וכדת והתכוין למצוה שפיר אמרינן דהמצוה נמשכת תדיר בלי שום הפסק כל זמן שלא הוציא משם חפציו, ומעיקר הדין אינו צריך כלל לכוין למצוה בכל פעם שהוא נכנס ויוצא, וכמו דסגי בציצית ובתפילין במה שמכוין רק בתחלת הלבישה וההנחה [ודלא כהרע"א ז"ל בתשו' סוף סימן ט', כמבואר בעין יצחק סימן ל"א ובנחלת צבי בשו"ע יו"ד סימן רצ"א] אבל מ"מ הקונה בית מחבירו שיש בו מזוזה נהי דלמעשה קיי"ל שאינו מברך על מצות מזוזה בשעה שהוא נכנס לדור בו משום דלא תיקנו ברכה אלא על הקביעה (עיין במג"א /או"ח/ ריש סימן י"ט) והיינו משום דבקביעת המזוזה מינכר שהוא עוסק במצוה מה שאין כן בכניסה לבית שיש בו מזוזה לא מינכר כלל דקעסיק במצוה, אבל החיוב של מזוזה ודאי פקע מהמוכר וחייל רק על הלוקח, וא"כ אם נכנס לדור בתוכו ולא זכר כלל ממצות מזוזה נמצא שלפי הנ"ל הרי הוא עובר בכל רגע ורגע על עשה של מזוזה.

והיה נלענ"ד דכמו שהעושה מעקה לגגו ולא נתכוין למצוה אף על גב שמסתבר דלא חשיב כמקיים עשה הואיל ומצוות צריכות כוונה, אבל מ"מ כמו שאינו עובר על הלאו של לא תשים דמים בביתך כך אינו עובר גם על העשה של עשיית מעקה, והיינו משום דרק מי שמניח גגו בלא מעקה עובר בעשה, אבל מי שיש לו מעקה בגגו אף על גב שנעשתה באופן זה דלא קעביד כלל שום מצוה כגון שנעשתה מאליה או ע"י עכו"ם אפ"ה פשוט דאינו עובר עוד בעשה כיון דמהשתא לא רמיא עליה כלל שום חיוב לעשות מעקה, וה"נ במזוזה הואיל ויש מזוזה כשרה על הפתח שנקבעה כדין וכדת תו לא חייב כלל בעשה דוכתבתם על מזוזות ביתך, ולפיכך אף אם אין לו שום כוונת מצוה בשעה שהוא יושב או נכנס לתוך הבית, אמרינן דכל שיש לו מזוזה בפתחו מתקיימת המצוה מאליה גם בלא שום כוונה, ועיין בפרמ"ג או"ח מש"ז סימן ד' ס"ק ט"ו ובא"א סימן ח' סק"ט שמסתפק במצוה שאינה חיובית כמו במזוזה שאם לא ידור בבית אינו חייב בה דאפשר שאינו צריך כלל לכוין למצוה עיין שם, וא"כ בנד"ד דבשעת עשיית המזוזה הרי קבעו אותה למצוה ושוב אינו חייב כלל בשום עשיה שפיר אמרינן דבכה"ג לא בעי כוונה.

וכיון שכן אפשר דבציצית וסוכה הן אמנם דבכי האי גווני דהוי מצוה הבאה בעבירה אמרן שפיר דהואיל ולא עשה מצוה חשיב נמי כעובר על עשה, היינו משום דהואיל ואינם ראויים למצוה משום טעמא דמצוה הבאה בעבירה אמרינן שפיר דממילא איכא נמי ביטול עשה, משא"כ בנד"ד שהציצית והסוכה כשרים למצוה בלי שום פגם וחסרון ואם רק יתכוין למצוה יוכל שפיר לקיים את העשה, בכה"ג שפיר אמרינן דאע"ג שאם לבש ולא כיון למצוה לא עשה מצוה (ולא דמי למזוזה שהמצוה לא בטלה ממנו גם בשעה שיוצא מן הבית, מידי דהוי אבית התבן ובית האוצר, משא"כ בציצית מיד כשפשטן פקעה המצוה) מ"מ גם ביטול לעשה ליכא כיון שאינו מחויב כלל בעשיית ציצית בבגד שהציצית כבר תלויין בו כדין וכדת, ודלא כהמשנ"ב הנ"ל שכתב דעובר בעשה, ונמצא דלאחר שתלה ציצית בבגדו אף שאם חזר ולובשו ומכוין למצוה מקיים שפיר בכל פעם שלובש מצות עשה וצריך לברך, מ"מ אם אינו מכוין ואין לו שום מצוה אפי"ה הואיל ואינו חייב בהטלת ציצית רואין אותו כבגד של ג' כנפות שפטור מציצית, וכן במזוזה אי לאו דמעיקרא לא תיקנו לברך אלא על הקביעה היה צריך שפיר כל לוקח או שוכר לברך בשעה שהוא נכנס לדור וכמבואר בתשו' רע"א הנ"ל, אבל מ"מ אם נכנס לדור ולא נתכוין אינו חשיב כלל כעובר על עשה.

ויותר מזה נלענ"ד דאפשר שאפילו אם לבש טלית או אכל בסוכה ואמר בפירוש שאינו מכוין למצוה דלכו"ע לא עשה מצוה אפי"ה אין רואין אותו כעובר על עשה כיון דבהאי גברא אין אני קורא כלל קרא דתשבו בסכות שהרי הוא יושב בה וכן קרא דגדלים תעשה לך הואיל וכבר עשוי, והוא דומה קצת למי שהחזיר אבידה או נתן שכר שכיר בזמנו ואמר בפירוש שאין כוונתו למצוה דאע"ג דלמ"ד מצות צריכות כוונה לא קעביד שום מצוה – אם נאמר הכי גם במצות שכליות שבין אדם לחבירו – מ"מ גם ביטול עשה אין כאן וה"נ בנד"ד. [רק צ"ע קצת מעשה דיבום שאם אינו מכוין למצוה סובר אבא שאול דרואין אותו כפוגע בערוה, ואף דלשטת הנמ"י בריש הבע"י אינו אלא מדרבנן, מ"מ ידוע שהרמב"ן ביבמות ל"ט ע"ב אינו סובר כן, דלפי זה צ"ע בטלית שיש בו כלאים ולבשו סתם להנאת חימום אי עבר אלאו דשעטנז להסוברים דלא שרי בלבישה אלא בעידנא דמקיים מצוה, דאף שלענין יבום לא קיי"ל כאבא שאול, היינו משום דסוברים שגם בלא כוונה קנאה ועשה מצוה משא"כ בציצית וצ"ע].

וגם יש לדמותו לשחיטת חולין שלא בכוונה דפשוט הוא דכיון שאינו מתכוין למצוה לא קיים כלל את העשה, ואפי"ה כמו דאיסורא דאבר מן החי אזדא מהך בהמה כך אזדא נמי האיסור של אינה זבוחה, הרי חזינן שהזביחה מועלת לתקן מאיסור עשה של אינה זבוחה אף על גב שהעשה עצמה לא קיים, והיינו משום דלאחר שהיא כבר זבוחה ושוב אין צריכין עוד לזובחה ממילא פקע העשה, וה"נ בציצית ומזוזה אף בכה"ג שאינו מקיים מצוה אפי"ה איסור לבישה מיהא אזדא מהך בגד כיון שהציצית תלויין בו, ואף דשאני שחיטה שרק מעשה השחיטה בלבד הוא דהוי מצוה ואינה נמשכת תדיר משא"כ בציצית וסוכה הרי אם יתכוין יכול שפיר לקיים מצוה בכל עת ובכל שעה, אפי"ה נראה דלענין היתר לבישה ואכילה יכולים לומר דסגי בעשייה ראשונה ותו לא בעי מידי. גם אפשר דמה שהרע"א ז"ל משוה בתשובה הנ"ל את ההולך מביתו לעסקיו לענין מזוזה, ליוצא מסוכה לעסקיו שחייב לברך כשחוזר ונכנס, היינו משום דאע"ג שגם בשעה שאינו בתוך הבית חייב במזוזה דלא גרע מבית התבן, מ"מ סובר הרע"א דמצוה מיהא לא עביד אלא בשעה שהוא עצמו נמצא בתוך הבית, אלא שאף גם לדידיה אם נכנס לביתו ולא זכר כלל מהמזוזה שבפתחו אף על גב דלא קעביד מצוה מ"מ ביטול עשה מיהא אין כאן, אלא שעיקר חילוק זה שכתבנו בדעת הרע"א אין לו שורש ובית אב, ומסתבר דכמו שמקיים מצוה בשעה שהוא עצמו בתוך הבית כך יש לו מצוה גם בשעה שרק חפציו נמצאים שם אף על פי שהוא עצמו לא נמצא שם, אלא שבכה"ג שאין המצוה מסובבתו קרו ליה בגמ' מנחות ערום מן המצוה.

ברם צ"ע דמנלן שהלובש טלית מצויצת מקיים מצות עשה בלבישתו, והרי אפשר שרק אם לובש בגד של ד' כנפות שאין בו ציצית והוא מתחייב בהטלת ציצית רק אז הוא מקיים מצוה, אבל לאחר שכבר יש בו ציצית דינו כנכנס לבית שיש מעקה בגגו דלא נזכר כלל בשום מקום דמקיים מצוה בכך, ודוחק לומר דידעינן ליה מזה שמותר ללובשו אף על פי שיש בו כלאים והיינו משום דאתי עשה דציצית ודחי לאו דשעטנז, וכמו כן מנלן שהדר בבית שיש בו מזוזה מקיים מצוה בכל רגע, ודלמא רק לקבוע מזוזה הוא דהוי מצוה ואילו אח"כ רואים את הבית שיש בו מזוזה כבית שיש לו מעקה דלא מקיים כלל שום מצוה במה שהוא דר בתוכו דהא אידי ואידי חובת הדר נינהו. ונראה דאף שאין לדרוש קראי מעצמנו מ"מ פשוט הוא דבציצית דכתיב בו וראיתם אותו וזכרתם מסתבר דזהו עיקר המצוה שאם לובש בגד של ד' כנפות שיהיה בו ציצית כדי שיראה ויזכור, וכן במזוזה שהוא להזכיר יחוד שמו יתברך בכל פעם שנכנס ויוצא לכן המזוזה הוא עיקר ומקיים שפיר מצוה בכל רגע, משא"כ במעקה אטו מעקה קדושה אית בי' אלא כל עיקרו אינו בא אלא למנוע את התקלה ולכן אין שום חילוק בין הדר בבית שיש בו מעקה לדר בבית שלגמרי לא חייב במעקה והוא פשוט.

וכיון דאתינן להכי חושבני דבעיקר החקירה שאנו מסופקים בה אפשר דיש לחלק בין סוכה לציצית, דנהי דבציצית יכולים שפיר לומר על הלובש בלא כוונה דמצוה לא הוי אבל עבירה נמי לא הוי, היינו משום דליכא כלל חובת גברא ללבוש בגד שיש בו ציצית, ולכן מה שנוגע להיתר הלבישה הרי זה דומה למצות כסוי הדם שאם כיסה שלא במתכוין או כיסהו הרוח דאע"ג שלא עשה מצוה אפי"ה אינו חייב לגלותו כיון שהדם עכ"פ מכוסה, כך גם כאן אינו נאסר בלבישתו כיון שיש בו ציצית, מה שאין כן בסוכה דאיכא נמי חובת גברא של בסכות תשבו שבעת ימים כעין תדורו בבית, וחייב להתנהג בכל שבעת הימים עם סוכתו כבית, ומיד כשרוצה לעשות דבר שאין רגילין לעשותו אלא בתוך בית כגון לאכול אכילת קבע או לישון מתחייב תיכף במצות סוכה וחייב בישיבתה, וכיון שכן אפשר דהואיל וכל שאינו מתכוין אינו עושה כלל שום מצוה הו"ל כמניח תפלין בלא כוונה דחשיב שפיר כקרקפתא דלא מנח תפלין כיון שלא מעשה ההנחה הוא העיקר אלא קיום המצוה הוא עיקר וה"נ בסוכה, והדבר צריך הכרע.

גם יש לדון לכאורה בלאו הניתק לעשה כמו שילוח הקן אם עבר ולקח את הבנים ושילח אח"כ את האם ללא שום כוונת מצוה אם לוקה או לא, וכן במי שקנה חמץ בפסח ושרפו אח"כ בלי שום כוונת מצוה להסוברים שאין לוקין מפני שהוא לאו הניתק לעשה.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה רבה על התשובה!
    רק לברר: אז מכל הנ"ל יוצא שלפי שיטת מנחת חינוך אין כל בעיה לאכול (בחול המועד) בסוכה עם כוונה לא לצאת ידי חובה?
    שוב תודה!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל