למה מועילה המודעה בערב ראש השנה / יום הכיפורים

שאלה:

שלום רב,
הגמרא במסכת נדרים אומרת:"והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר" וכך כמובן פוסק הרמב"ם והש"ע(אולם הוא מורה דבר השונה מדברי הגמ' בסיום הסעיף) עם דברי אביי שם. עיינתי בענייני כל נדרי גם כאן באתר וגם במקורות אחרים ומופתע אני לגלות שיש הרבה דיונים בדבר: האם מועיל/ לא מועיל, כל נדר/ רק כאלו שלא זוכר וכו' וכן ראיתי פה באתר שמורי ההוראה מורים שכל נדרי לא מבטל כל נדר ושואל אני, מדוע המורים הוראה פה באתר סומכים על שו"ת של רב או דברי השו"ע ולא על דברי הגמרא הקדושה שהיא בעלת הסמכות ולא דעתו של הכותב ולא דעתם של כותבים רבים(כדברי הרמב"ם בהקדמתו)
עוד ראיתי, שאומרים בדבר זה משום שלא אמר האדם כל נדרי אלא שמע מפי החזן ומדוע? ואין פה דין שומע כעונה? ואם אין אם אמר האדם בעצמו עם החזן אז הנדר אמור להיות בטל כדברי הגמרא, האם נכונים דברי?
מועדים לשמחה.

תשובה:

אינני יודע אם ראית את התשובה המפורטת, אני מצרף לך את הרעיון, בגדול ודאי שמן התורה מודעה כזו אמורה להועיל, אולם ראה שו”ת מהר”י ויל סי’ ב שלא ראינו לרבנן קשישאי שסמכו על המודעא, וכ”כ בשו”ת מהרי”ט ח”א סי’ נג ומשום הטעם האמור. בערוך השולחן סי’ ריא סעי’ י החמיר בזה עוד יותר, ואמר שמודעא מועילה רק כשהיא נאמרת על פי החלטת אדם פרטי,] אבל אמירת כל נדרי או כל דבר שאדם עושה ציבורי אינה מועילה, משום שגדר המודעא היא שאחרי שאדם גילה דעתו שאינו מעונין בקיומו של הנדר נחשב כל נדר כנדרי שגגות ואינו כלום. אבל אם אמר את המודעא כחלק ממנה מקובל ללא כונה יתירה, אין בכך כדי לגלות על דעתו ואפילו בדיעבד גדול אינו רשאי לסמוך עליה. על כך שלענין מנהג טוב ניתן לסמוך על כך, ראה שלמת חיים לגרח”י זוננפלד סי’ תסז.

כמו כן, החמירו חכמי הדורות שלא יסמכו על מודעה זו כדי שלא יבואו להקל ראש בנדרים. ראה שו”ע ונו”כ סי’ ריא סעי’ ב.